"חבורה של סמרטוטים, אתם סמרטוטים מארץ הסמרטוטים", זעק מעל במת הכנסת ח"כ גדעון סער מהליכוד ביוני 2008 נגד הח"כים של מפלגת העבודה, שהצביעו אז עם סיעת קדימה על דחיית פיזור הכנסת. סער, שקבע אז שסמרטוטים זה מושג פרלמנטרי ראוי, אוהב כך מסתבר להחליף את הסמרטוטים בהתאם לצרכים ולשימוש.
הרווח והמלכוד: כך ישווק גדעון סער את סיבוב הפרסה למתנגדי נתניהו
כל סמרטוט בזמנו וייעודו, כך באוגוסט אשתקד הוא הפך את חבריו לשעבר, שרי הליכוד ניר ברקת וגילה גמליאל, לסמרטוטים התורניים שלו כשאמר עליהם: "מדובר בחבורת סמרטוטים. הם יושבים ושותקים, גם כשהם לא מסכימים עם מה שקורה".
עד לימים האחרונים, כשהתגברו השמועות על הצטרפותו לממשלת נתניהו, סער נחשב לפוליטיקאי אמין, פרגמטי, מנוסה, נאמן לעמדותיו הימניות, ובעיקר נאמן לעקרון השמירה על הדמוקרטיה בישראל. זה אומנם לא ניכר בסקרים של השנה האחרונה, אבל מי שעקב אחר ההצהרות והחתימות שלו לאורך זמן, בהן התחייב לא להצטרף לממשלת נתניהו ויהי מה, נוצרה כלפיו תחושה של אמינות. עכשיו, כשסער מצוי פסע מהחתימה להצטרפותו לממשלת נתניהו, מסתבר שהוא לא רק סמרטוט פוליטי, הוא גם לא חכם ורחוק מאוד מהתדמית החיובית שהצליח ליצור לעצמו לאורך הרבה שנים.
להצטרף היום לממשלת נתניהו זו טעות איומה ובלתי נסלחת. כפוליטיקאי ותיק ומנוסה, סער לא היה זקוק להרבה מחשבה והתלבטויות כדי לסרב לכל הצעה מצד נתניהו. די היה לו להביט איך הסתיימה כהונתם של שרי הביטחון תחת ממשלות נתניהו לאורך שנות כהונתו הארוכה - יצחק מרדכי, משה "בוגי" יעלון, אהוד ברק, משה ארנס, נפתלי בנט – ובדרך, יואב גלנט. אף אחד מהם לא סיים את הקדנציה שלו כשר ביטחון עם לחיצת יד אוהדת וחברית עם נתניהו. אדרבה, כמעט כל אחד מהם הפך לאחד מגדולי יריביו ושונאיו של נתניהו.
כל בר־דעת מבין שהחלפת גלנט בשיאה של מלחמה שכבר נמשכת כשנה ולא השיגה אף אחד מהיעדים שהממשלה הציבה לה, נועדה רק למטרה אחת: להעביר את חוק הגיוס לחרדים לפי מכסות שהצבא יאפשר. דהיינו, להעביר את חוק ההשתמטות של החרדים שגלנט התנגד לו נחרצות, בשעות אלה של מלחמה ומצוקה גדולה בכוח אדם.
עובדה זו כאמור תהפוך את סער לסמרטוט הפוליטי התורן, כמי שייתן את הגושפנקה להמשך השתמטות החרדים מגיוס ומנשיאה בנטל, וכמובן כמי שיעניק לממשלת נתניהו את חבל ההצלה כדי להמשיך לנהל את המדינה, תוך שהיא עוסקת באינטרסים פוליטיים ובהישרדות שלה.
אם למרות כל אלה, בסופו של יום סער אכן יצטרף לממשלת הכישלון הזו, הוא יחרוץ באותו יום את גורלו הפוליטי. בעצם, הוא יכרות לעצמו את בור הקבורה הפוליטי. נכון שגם במציאות הנוכחית מצבו כאמור בסקרים גרוע מאוד, אבל ההצטרפות הזו תסתום עליו את הגולל.
מעבר לכל אלה, יהיה קשה להבנה ולעיכול שגדעון סער יהיה שר הביטחון של מדינת ישראל בעת המלחמה הקשה והמדאיגה ביותר בתולדות המדינה. זו מלחמה שהולכת ומסתבכת ומעוררת דאגת קיום ושאלות קשות לגבי היכולות שלנו להתמודד איתה.
רבים מאזרחי ישראל המודאגים יתקשו לקבל את המציאות הזו, מה שיגביר כאן את הזעם הציבורי. יהיו לזה כמובן השלכות, כשכמובן בטהרן, בביירות ובעזה יצהלו ויחגגו, שם בטח מעדיפים את סער על גלנט.