לפני כשבוע הסכמתי לקחת על עצמי את האחריות הכבדה ביותר ובתנאים הקשים ביותר. עשיתי זאת על יסוד היכרות עמוקה עם אתגרי הביטחון הלאומי של ישראל ומלחמתה ועל בסיס ההשקפות הברורות שהצגתי בקבינט הביטחוני, בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובפני הציבור לגבי הדרך הנכונה לנהל את המלחמה בחזיתות השונות ולהשיג את יעדיה.
ואז הם נתנו לו להתפוצץ: האשמים המרכזים בסערת גדעון סער | בן כספית
הייתי ועודני משוכנע ביכולתי למלא בהצלחה את תפקיד שר הביטחון, כפי שהצטיינתי בכל תפקידי המיניסטריאליים. הדרך המדינית והביטחונית שהצגתי בפני הציבור במשך למעלה מעשרים שנה הוכחה כנכונה ומדויקת, בניגוד לכל הכושלים והמכשילים.
לצד נחישות ותבונה בניהול המערכה - היום נדרשת לישראל תפיסת ביטחון עדכנית. כך גם בניית צה״ל כצבא לקראת אתגרי העתיד לאחר שנים שבהן חלק ניכר ממערכותיו נוון או הושחת. לדעתי, אסור שמי שיכהן בתפקיד יהיה איש הממסד הביטחוני, הנגוע בקונספציות שקרסו, בתפיסות מערכתיות שכשלו ובמחויבויות ובחשבונות מערכתיים. שר ביטחון אינו רמטכ״ל-על!
במסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה נקבע, כי יש יתרונות ממשיים לכך ששר ביטחון לא יהיה מיוצאי מערכת הביטחון. בלשון הועדה: ״הוא עשוי לחזק את הסמכות המנחה והמפקחת ולהדגיש את העובדה שפיקוח אזרחי אינו ניהול של הצבא״. שר הביטחון אינו צריך להיות יוצא צבא או יוצא מערכת הביטחון. הוא צריך להיות בעל ידע עמוק בסוגיות מדיניות-ביטחוניות ובעל נסיון כחבר ממשלה. כפי שעמדה על כך הועדה סוגיית הסתמכות היתר על המלצות הצבא היתה (ועודנה) בעיה מוכרת בישראל משך שנים ארוכות.
נסיון כזה יש לי. הבנה כזאת יש לי. רכשתי אותם, בין היתר, ב-5 קבינטים ביטחוניים בהם השתתפתי (שלושה כשר ושניים כמזכיר הממשלה, שהוא גם מזכיר הקבינט הביטחוני). בשנים נוספות של חברות בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ובוועדת המשנה שלה למודיעין ושירותים חשאיים (כולל כיום). גם כשהייתי בפסק זמן מהחיים הציבוריים עשיתי חלק מזמני כעמית בכיר במכון למחקרי בטחון לאומי. למעשה כל חיי הבוגרים עסקתי בסוגיות הביטחון הלאומי של ישראל ולמדתי אותן.
בואו ניזכר: מי היו שרי הביטחון הגדולים שלנו? כמעט כולם אזרחים בעלתי תפיסה אסטרטגית והבנה עמוקה של אתגרי הביטחון הלאומי. מאידך, בתקופת שרי בטחון יוצאי הצבא ארעו המחדלים הביטחוניים והאסטרטגיים הגדולים ביותר. האזרח דוד בן-גוריון, לא אף גנרל, הוא שעיצב את תפיסת הביטחון של ישראל בשנים שבהן החזיק (בנוסף לראשות הממשלה) בתיק הביטחון.
איני בטוח אם הכור הגרעיני בעיראק היה מושמד אם איש הממסד הביטחוני היה מכהן בתפקיד שר הביטחון ב-7 ביוני 1981. לאחר התפטרות עזר וייצמן (שהתנגד לתקיפה) במאי 1980 - החזיק אז למזלנו ראש הממשלה מנחם בגין גם בתיק הביטחון. אגב, גם הרמטכ״ל לשעבר יגאל ידין, שהיה סגן ראש הממשלה בממשלת בגין הראשונה, התנגד לתקיפה הנועזת. כך גם הממשל האמריקאי.
האזרח משה ארנס מונה לשר הביטחון בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה לאחר הדחת אריאל שרון מהתפקיד בעקבות מסקנות ועדת כהאן.
לא היה לארנס, כשמונה, נסיון מיניסטריאלי או קבינטי כלשהו. גם נסיון צבאי לא היה לו. לפני כן הוא כהן כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון של הכנסת וכשגריר ישראל בוושינגטון. ארנס היה משרי הביטחון הטובים של ישראל. חבל שישראל לא פעלה לפי תבונתו האסטרטגית (גם כשלא היה שר בטחון) למשל בסוגיית פרויקט ״הלביא״, שהייתה עילת התפטרותו מממשלת האחדות.
האזרח שמעון פרס מונה לשר הביטחון מיד לאחר הטראומה של מלחמת יום הכיפורים והוא זה שעסק בשיקום הצבא. הוא היה אז נץ ביטחוני. למזלנו התקבלה עצתו לצאת ל״מבצע יונתן״ במקום לנהל מו״מ עם המחבלים שחטפו את מטוס ״איר פראנס״.
האסונות הצבאיים והאסטרטגיים הגדולים בתולדות מדינת ישראל התרחשו בתקופת שרי בטחון יוצאי צה״ל: טבח השבעה באוקטובר. מלחמת יום הכיפורים, הנסיגות החד-צדדיות המופקרות מעזה ומלבנון, הסכמי אוסלו - אירועים שהביאו לשפך הדם הגדול ביותר בתולדות ישראל!
ואולם, לנוכח ההתפתחויות האחרונות בגבול הצפוני והשלכותיהן החלטתי להודיע לראש הממשלה שבמצב שנוצר אני מוותר על הצעתו לתפקיד שר הביטחון. איני רוצה שדעתם של מי שנושאים בנטל ניהול המערכה בעת הזאת תוסח בשל מועמדות למשך זמן בלתי מוגדר. אין זה נכון שלצד שר הביטחון המכהן יהיה שר בטחון ״על המדף״, וגם זאת למשך זמן בלתי מוגדר. כפי שנוכחנו בשבוע החולף - זמן לא מוגדר זה נוצל וינוצל לקמפיין הסתה ודה לגיטימציה חסר מעצורים וזאת באין אפשרות מעשית להשיב לו, בנסיבות.
אמשיך לפעול למען קידום תפיסה של הכרעה, במקום התשה ושחיקה, בכל הגזרות. זה מה שישראל צריכה. אני מקווה שמה שהתחיל בימים האחרונים ממש - יעלה קומה נוספת לרמת פגיעה ביכולות אסטרטגיות של החיזבאללה.
אני מייחל לניצחון עם ישראל במערכה הכבדה. אני מאמין בלוחמינו שבעורקיהם זורם דם המכבים. אני מתפלל להחזרת החטופים כולם לחיק משפחותיהם, להחלמת הפצועים בגוף ובנפש ולהחזרת המפונים לבתיהם. תמיד אחזק את ישראל. אף פעם לא אהיה בין מחלישיה. ונצח ישראל לא ישקר!