מזכ"ל חיזבאלה, חסן נסראללה, הכריז מלחמת התשה למחרת השבעה באוקטובר, בידיעה כי הכפרים השיעים בדרום לבנון הם שישלמו על כך את המחיר. בהחלטה זו, הוכיח כי הוא מעמיד את האינטרס האיראני מעל הלבנוני. כל עוד הייתה מלחמת התשה בעלת מסגרת גיאוגרפית מוגבלת – דרום לבנון, צפון ישראל - יכול היה נסראללה לטעון כי ארגונו מסייע לעזה, מבלי לשלם על כך מחיר גבוה.
בימים האחרונים המשוואה השתנתה וצה"ל יצא למלחמה יזומה בלבנון. כבר חודשים ארוכים מאיים "ציר ההתנגדות" על ישראל כי ייפלו עליה השמיים אם תעז להתקיף את הארגון. והנה ההתקפה מגיעה והציר משותק.
היכן איראן? היכן סוריה? מה עם תימן ועיראק?
נראה כי נסראללה נפל לאותה קונספציה מוטעית של חמאס, כאשר חשב שכאשר תתחיל המלחמה הכוללת נגד ישראל יצטרפו אליו כל בעלי בריתו. כעת, כאשר ישראל עוברת מהגנה להתקפה נראה כי השיתוק אוחז בציר ההתנגדות והמקאומה היא נמר מנייר. איראן שיגרה טילים לעבר ישראל ב-13 באפריל, כאשר נפגע דיפלומט אחד שלה בקונסוליה בדמשק, אך כאשר מדובר בשלוחותיה בעולם הערבי הסיפור שונה לחלוטין.
איראן לא התערבה לטובת עזה אחרי עשרות אלפי הרוגים. למה מחכה איראן כעת? יש לחיזבאללה כבר מעל 500 הרוגים, בהם כל הפיקוד הבכיר של הארגון, חלק ניכר ממערך הטילים ומחסני הנשק שאגרה מושמדים בימים אלה וכוח האדם של הארגון - העדה השיעית, חווה משבר קשה ביותר, אולי הקשה בתולדותיה. כפרי הדרום הרוסים ושוממים, מאות אלפי פליטים, ברובם שיעים, נמלטו מהדרום לבקעת הלבנון. כאשר החל צה"ל להפציץ את מחסני הנשק בבקעת הלבנון, נאלצו הפליטים לברוח גם משם ולהמשיך מערבה להר הלבנון ולביירות או מזרחה, לחצות את הגבול.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
באופן אירוני, משפחות אמידות של אנשי חיזבאללה בורחות כעת לסוריה בעיקר לאזור חומס, שם מחירי ההשכרה נמוכים מאשר בלבנון. אחרי שהשתתפו ברצח ההמוני של משטר אסד נגד העם הסורי, ברוב חוצפתן מבקשות כעת משפחות פעילי חיזבאללה לקבל שם מחסה.
איראן אינה מגלה שום סולידריות כלפי סבלה של העדה השיעית בלבנון. יתר על כן, השיעים בלבנון שואלים את עצמם האם הם נותרו לבד. מיליציות שיעיות הכוללות עשרות אלפי לוחמים הבטיחו להגיע ללבנון ולסייע בשעת האמת: החות'ים מתימן, חטיבת "אבו פדל אל-עבאס" מסוריה, מיליציות "הגיוס העממי" בעיראק והרשימה עוד ארוכה. היכן הן כעת?
הצל של מלחמה האזרחים בסוריה
השיתוק של ציר ההתנגדות בולט על רקע אירועי מלחמת האזרחים בסוריה לפני עשור. כאשר עמד משטרו של בשאר אל-אסד להתמוטט מול האופוזיציה, התגייסו לטובתו המיליציות מעיראק וחיזבאללה מלבנון בהדרכת משמרות המהפכה האיראנים ופלשו בהמוניהם לסוריה. כעת, כאשר חיזבאללה תחת מתקפה, שומר הנשיא אסד על שתיקה רועמת.
אגב, הוא שתק גם בנושא עזה ואף מנע הפגנות פרו-פלסטיניות בשטחי שליטתו בסוריה. המסר שלו ברור: תודה על העזרה, אך כעת הגיע הזמן שתחזרו הביתה. אסד מודע לעובדה שאיראן מנצלת את חולשת המשטר ואת שחיקתו של הצבא הסורי על מנת להשתלט על סוריה ולהפוך את דרומה לבסיס לחימה נגד ישראל.
ציר ההתנגדות שתפקד ביעילות לפני עשור משתתק כעת. איראן כנראה חוששת כי התערבותה עלולה להביא למתקפה ישירה עליה, שתתמקד במתקנים בעלי ערך כלכלי ובפרויקט הדגל שהיא כל כך קרובה להשלמתו – הגרעין. בטהראן מקווים כי ניצחון הדמוקרטים יאפשר חתימה על הסכם גרעין עם ארה"ב, שיציל את כלכלתה של איראן תמורת דחיית הפרויקט הגרעיני, רק באופן זמני כמובן.
ברשתות החברתיות נשלפות הסכינים
מתנגדי חיזבאללה בלבנון ומחוצה לה, רובם תומכי האופוזיציה הסורית וממדינות המפרץ וסעודיה, חוגגים בימים אלה. חסן נסראללה מכונה בפיהם "אבו דַגַ'אג' " (אבא של התרנגולות) כי הוא מתגאה בפגיעה בבסיסי צה"ל אך במציאות ארגונו מצליח לפגוע רק בלולים בגליל. הכינוי "אבו זוּמֵיירַה" (אבא של הצפצפה) ממלחמת האזרחים בסוריה חזר לאופנה. הוא נולד בעקבות נאומי הרהב הצעקניים של נסראללה.
אחרים מלגלגים ללקות הדיבור של נסראללה, המתקשה לבטא את האות ר'. הם מכנים אותו "שיח' א-סואויח' " (במקום שיח' א-סואריח' - שיח' הטילים). רבים מהכותבים ברשתות הם סורים שסבלו קשות מנחת זרועו של חיזבאללה לפני עשור, כאשר פלש חיזבאללה לסוריה והשתתף בזוועות שהתחוללו שם. הם שמחים כעת לצפות בשיעים תומכי חיזבאללה סובלים והופכים לפליטים, בדיוק אותה החוויה שהם עברו. רובם נזהרים שלא להלל את ישראל אך חוגגים בנפול חיזבאללה.
הרשתות של חיזבאללה אל-מנאר ואל-מיאדין מצדן ממשיכות לשווק מציאות מדומה של ניצחון ומספרות על הפגיעות הקשות של חיזבאללה בבסיסי צה"ל כביכול. אך לא מעט פרשנים בתקשורת הלבנונית והכלל-ערבית מביעים בגלוי את אכזבתם, נכח הפער הגדול בין איומי חיזבאללה לביצועיו בשטח. לטענתם, התגובה המוגבלת של הארגון רק מעודדת את ישראל להמשיך בכל הכוח את "המתקפה המשוגעת".
"לו הייתי יודע"
מחמד עלי אל-חוסייני, איש הדת השיעי הפרו-סעודי העומד בראש "המועצה האסלאמית הערבית", פנה השבוע לאייתוללה הגדול עלי סיסתאני, המנהיג הרוחני העליון של העדה השיעית מאוניברסיטת נג'ף בעיראק, לקרוא בדחיפות לנסראללה לעצור את המלחמה, הפוגעת בראש ובראשונה בעדה השיעית בלבנון. אל-חוסייני הזכיר את מילותיו של יו"ר חיזבאללה אחרי מלחמת לבנון השנייה "לו הייתי יודע וכו'".
אל-חוסייני גם פרסם לאחרונה מאמר בעיתון הסעודי עכאז, בו הזהיר כי ישראל נלחמת מלחמת חורמה על קיומה ולכן כללי המשחק השתנו והקווים האדומים השתנו. הוא קרא לנסראללה להפסיק את המלחמה כדי למנוע מלבנון ומהעדה השיעית אסון.
העולם לא איתם
עושה רושם שבחיזבאללה הבינו באיחור שנעשתה טעות, כאשר הפרידו בדיווחים על הרוגים בלבנון בין פעילים ("שהידים בדרך ירושלים") לאזרחים. בימים האחרונים הפסיקו בתקשורת הלבנונית להפריד בדיווחים והחלו, כמו בעזה, לדווח רק על "שהידים לבנונים". בעולם הערבי אין כמעט דיווחים על הפגנות תמיכה בלבנון, אולי מכיוון שעדיין אין הפרדה ברורה בין חיזבאללה ללבנון, כפי שעושים בעולם בין חמאס לעזה. רוב המפגינים בעולם הערבי מזדהים עם עזה, גם אם יש להם ביקורת על חמאס.
יש להניח, כי ההפגנות נגד המלחמה של ישראל תפרוצנה בעולם הערבי (ואח"כ בעולם כולו) אם יפסיק צה"ל להתמקד בחיזבאללה ויתחיל לפגוע גם בתשתיות האזרחיות במדינה. כאשר יתחילו להתפרסם תמונות קשות ממדינת הארזים, קרוב לוודאי תשתנה התמונה בתקשורת העולמית. בשלב הזה, נראה כי רוב העולם הערבי רואה בחיזבאללה את האשם המרכזי באסון המתרחש בלבנון, אך לא לעולם חוסן. סופה של המלחמה, הנמצאת כעת רק בראשיתה אינו ידוע, אך הוא לא יהיה טוב לארגון הטרור חיזבאללה.
נסראללה יאמר בסוף המלחמה, אם ישרוד אותה, "לו הייתי יודע". ואולי גם סינואר כבר אומר זאת.
ד"ר ירון פרידמן הוא חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. ירון מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן