המלחמה – קרי צורתה (התקפית החותרת להכרעה ברורה או להפך), אופן ניהולה הפוליטי (עם או בלי יעד מדיני לסיומה), מידת השמירה על מוסר הלחימה ("טוהר הנשק") ועל דיני המלחמה במהלכה – היא המשך מדיניות הפנים בעניינים חברתיים־כלכליים ומשטריים.
מי שמבקש לבנות דיקטטורה, תוך צמצום מדינת הרווחה, שהיא בסיסה החברתי-כלכלי של הדמוקרטיה, יבקש סכסוכים עם השכנים ואף מלחמת התשה בגבולות. מלחמה מתמדת היא מדיניותו. יש לו גם עניין בהידרדרות מוסרית של הצבא במסגרת יצירת זילות של חיי אדם, שהיא מאפיין של דיקטטורות. הפקרת החטופים היא חלק מכריע ביצירת אותה זילות. מכאן נובעות קריאות מחושבות של פוליטיקאים, בנוסח "זכור את אשר עשה לך עמלק" ו"אין בלתי מעורבים בעזה".
מי שמבקשים לבנות את מדינתם כדמוקרטיה יציבה ועמוקה, יחתרו לפיתוח ולהרחבת מדינת הרווחה, ההופכת את מרבית האזרחים לשותפים לעושרה החומרי והרוחני של החברה, ויבקשו ביטחון על יסוד צבא חזק וסידורי ביטחון המרתיעים את הגורמים הרדיקליים בצד השני מלתקוף את ישראל. צבא מוסרי הוא מהותי לדרכם. "טוהר הנשק", הם יודעים, נועד, לפני הכל, להגן על הדמוקרטיה.
נתניהו הוא מנהיגו של הכיוון הראשון. גלנט, כמו גם אנשי ביטחון בכירים רבים, מייצגים את הכיוון השני. בעוד גלנט מבקש לסיים את המלחמה בעזה על ידי עסקת חטופים ועל ידי הכנסת כוחות פלסטיניים-ערביים מתונים לרצועה כחלופה שלטונית, צבאית ואזרחית לחמאס, נתניהו מונע זאת, ומאלץ את הצבא להחזיק שם כוחות גדולים.
גורמים פוליטים טוענים: סיבוב הפרסה של יואב גלנט | אנה ברסקי
נראה כי משהבין גלנט שנתניהו פועל לסיכול עסקה לשחרור חטופים, שגם תביא לסיום המלחמה בדרום, הוביל מהלך - יחד עם ראשי מערכת הביטחון - לצמצום כוחות הצבא בדרום ולהעתקת כובד המשקל של המערכה לצפון. מדיניותו המועדפת של נתניהו – מלחמה בלתי נגמרת בדרום ומלחמת התשה בצפון (מבלי לקיים את החלטת הקבינט להשיב את תושביו בְבִטחה לבתיהם) – הוזזה בפועל הצדה.
ניתן לשער שהעימות ביניהם יימשך וייתכן כי נתניהו יבקש אחד משניים: או סיום המלחמה בצפון ללא ניצחון ישראלי ברור כדי לשוב למלחמת התשה וללא הסדר יציב, או, אם יתברר שאין באפשרותו לעצור את החלשת חיזבאללה במהלומות צבאיות, לגרור את ישראל למלחמה אזורית כוללת שתחליש את המתונים באיראן בהנהגת הנשיא פזשכיאן. כאן נדרשת זהירות מרבית של גלנט וראשי מערכת הביטחון שלא לחצות גבול מסוים.
זהו מאבק על עתיד הציונות, שבו ממשיך גלנט בפועל את התפיסה האלוניסטית-רביניסטית כנגד יריביה הגדולים בישראל, שהיום מנהיגם הוא נתניהו: בניית ישראל כמדינת רווחה דמוקרטית על יסוד עקרונות "תוכנית אלון" מבחינה ביטחונית (סידורי וגבולות ביטחון וצבא קונבנציונלי חזק, תוך שמירה על אופייה היהודי של המדינה).
הכותב מלמד פילוסופיה מדינית ומשפט חוקתי בתוכנית לביטחון לאומי בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.