כמו בכל מלחמה, צריך גם את המלחמה הזו לנהל מתוך הבנה מהי מטרתה ומה ניתן להשיג. ב-7 באוקטובר ביצע חמאס פעולת טרור זוועתית, שגרמה לישראל את האסון החמור בתולדותיה.
צה"ל אישר: ראש מערך הכטב"מים - חוסל בדאחייה בביירות
הלחץ הבינלאומי גובר: ארה"ב ו-11 מדינות נוספות קוראות להפסקת אש מיידית
ממשלת ישראל ובנימין נתניהו הבינו סוף סוף את מה שלא הבינו עד אותו יום, היינו ששלטון חמאס בעזה מהווה איום אסטרטגי על קיומה של המדינה.
האיום משתקף לא רק בכוח הצבאי הרב שחמאס צבר באמצעות שליטתו ברצועה, אלא גם בכך שהוא מהווה חזית נוספת לחזיתות העלולות להיפתח נגד ישראל על ידי איראן וגורמים נוספים. מכאן גם נגזרת המטרה של ישראל במלחמה זו, שהיא, בצד החזרת החטופים, הסרת האיום האסטרטגי של שלטון חמאס בעזה והחלפתו בשלטון אחר, שלא יאיים על קיומנו.
ב-8 באוקטובר פתח חיזבאללה חזית נוספת בצפון והחל להרוס את הגליל. מהי מטרת המלחמה של חיזבאללה? התשובה הברורה היא שמטרה זו הייתה ונשארה לסייע לחמאס ולעזור לו לשמר את שלטונו.
ומכאן לשאלה: מה תהיה מפלה של חיזבאללה במלחמה זו? התשובה היא שהחלפת שלטון חמאס בעזה תהווה מפלה לחיזבאללה (ואגב כך, גם לאיראן). שלטון חדש בעזה יהווה ניצחון ישראלי בשתי החזיתות, גם בדרום מול חמאס וגם בצפון מול חיזבאללה. למרבה הצער, המטרה המרכזית הזו, שהיא בגדר האפשרי, מוזנחת וממשיכה להיות מוזנחת.
במקום לסיים את המערכה בדרום בתוך תקופה קצרה, היא נמשכת כבר כשנה. המאמץ המרכזי צריך היה להתרכז בהחלפת שלטון חמאס, אך למרבה הצער אנו עדים לכך שבמשך כל מהלך המלחמה ממשיך חמאס לשלוט ברצועה ולחלק לתושביה את הסיוע ההומניטרי. בקיצור, קורה בדיוק ההפך ממה שנדרש על מנת להשיג ניצחון ישראלי.
ישראל מרכזת מאמץ אדיר בצפון. אין שום סיבה להצטער על המכות שסופג חיזבאללה, ואין לזלזל בכך שהדבר תורם לשיקום ההרתעה הישראלית. אולם המצב בלבנון שונה תכלית השינוי מהמצב בעזה.
ישראל לא יכולה לשלול לחלוטין את יכולותיו הצבאיות של חיזבאללה, והיא גם איננה יכולה להחליף את שלטון חיזבאללה בלבנון. לשם כך צריך לכבוש את כל לבנון ולא יעלה על הדעת שנוכל לעשות זאת. צריך לקוות שיחולו חילופי שלטון בארץ הארזים, אך הדבר לא בידינו.
נחזור לעיקר, יש לסיים בהקדם את המאבק בעזה באמצעות החלפת שלטון חמאס. בכך נזכה לניצחון גם בצפון, והדבר גם יקל על השגת רמה גבוהה יותר של ביטחון בגליל ובגולן.
