לפני מספר שנים יזמה המדינה קמפיין לחיסכון במים תחת הסלוגן "ישראל מתייבשת". הרעיון הזה עבד לא רע, ולאחר שפומפם אינסוף פעמים בתקשורת, יש הטוענים כי הדבר הביא לחיסכון במים.
היום הזה הוכיח למה נתניהו מעדיף בסתר ליבו את גלנט במשרד הביטחון
"להכשיר את הלבבות": מה עומד מאחורי מידור גלנט?
הפעם הקמפיין הנדרש הוא "ישראל קורסת" או "ישראל מתרסקת". הדבר הזה קורה בקצב מהיר מאוד, והוא כולל מספר תהליכים אסטרטגיים המתרחשים במקביל ויוצרים מעגל קסמים הרסני, שבינתיים איש אינו עוצר.
קריסת הביטחון. נדמה שלאחר 7 באוקטובר אין יותר צורך להדגיש את חומרת המצב הביטחוני שאליו הגיעה ישראל. אבל זה לא מסתיים שם. במהלך השנה האחרונה נמשך הכישלון הצורב בדמות ניהול כושל לחלוטין של המערכה הביטחונית והמדינית. צה"ל לא קיבל מאז ועד היום שום הנחיה ברורה עם אסטרטגיה הנוגעת ליעדי המלחמה, ליום שאחרי ולעניין החטופים.
התוצאה היא שמבחינה מבצעית פשוטה, מגיעים הצבא והשב"כ (שאומנם כשלו באוקטובר) להצלחות רבות בשטח, אולם אלו אינן מתורגמות להישגים אסטרטגיים כלל.
כך למשל, יכולנו כבר לפני כחצי שנה לשחרר את כל החטופים בעסקה אשר כללה מחיר לא קל עבורנו, אבל נמוך בהרבה מזה הנדרש מאיתנו כיום. אולם ראש הממשלה סירב לעסקה כזו, בלחצם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, ובכך הכשיל את האפשרות להחזיר את החטופים בחיים.
בינתיים הלחימה בצפון מתעצמת. ישראל עדיין מגיבה נקודתית, מכילה ולא משלימה מהלך כולל של השמדת חיזבאללה, בהיעדר אסטרטגיה המתואמת מול ארה"ב – והסוף לא נראה לעין.
בלי עסקה, אין סיום לחימה בעזה. בלי סיום לחימה בעזה, אין סיום לחימה בצפון. בלי סיום לחימה בשתי החזיתות, אין סיום לחימה מול החות'ים והמיליציות האיראניות בעיראק.
בלי סיום לחימה כולל והתנעת מהלך של היום שאחרי ברצועת עזה, אין אסטרטגיה אזורית, מדינית, ביטחונית וכלכלית שאותה מנסה ארה"ב ליישם ביחד עם מצרים, ערב הסעודית וירדן - אסטרטגיה אזורית שישראל אמורה להיות חלק ממנה, ושתאפשר לה להתעצם ביטחונית וכלכלית.
קריסת ביטחון הפנים. טרגדיית 7 באוקטובר הנציחה באופן משמעותי את חוסר יכולתה של המדינה על כל ארגוניה לספק ביטחון בסיסי לאזרחיה. גם במקרה זה הלך המצב והחמיר מאז ועד היום.
ישנה עלייה דרמטית בנתוני הפשיעה הכלל-ארציים. היקף הנרצחים במגזר הערבי שובר שיאים חדשים, וארגוני הפשע פועלים שם באין מפריע, בעוד הכלי היחיד של ישראל מולם הוא הצהרותיו הריקות מתוכן של השר הממונה בן גביר.
הלה אינו מצליח לשפר במאומה את ביטחונם של אזרחי ישראל, ואף מחמיר את מצבה של המדינה באמצעות החלשת המשטרה וניסיונות להפיכתה למיליציה פרטית שלו מצד אחד, תוך יצירת פרובוקציות מטורפות בדמות עליות והשתטחויות בהר הבית, המקימות עלינו את כל העולם ומאיימות לייצר מלחמה אזורית כוללת.
קריסת הכלכלה. מצבה הכלכלי הנוכחי של מדינת ישראל הוא מהגרועים ביותר מאז הקמתה. לכישלון זה חברו מספר גורמים: הראשון הוא ניהול כושל לחלוטין של הכלכלה על ידי אדם שאינו מבין דבר וחצי דבר בתחום, ואשר עוסק בהעברת מיליארדי שקלים לצרכים קואליציוניים בעוד קופת המדינה קורסת והגירעון הלאומי שובר שיאים חדשים.
דירוג האשראי של ישראל הורד על ידי כל סוכנויות הדירוג הבינלאומיות בגלל ניסיונות ההפיכה המשטרית, בגלל הניהול הכושל של האוצר ובגלל הוצאות המלחמה העצומות, כשבמקביל מאפשר סמוטריץ' העברת מיליארדי שקלים כאתנן למפלגות הקואליציה ולארגונים סקטוריאליים.
קריסת החברה. זו נכנסה אל המשבר הנוכחי כשהיא כבר משוסעת ומפולגת ממילא, אבל לציניות האכזרית של ממשלת ישראל אין גבול. גם בתחום זה המשיכה הפוליטיקה לפעול באין מפריע בשם ההישרדות של הקואליציה, תוך שהיא מעבירה מיליארדי שקלים לישיבות וארגונים חרדיים מצד אחד, ומאידך מחוקקת חוקים להגברת אי-השוויון בנטל ההגנה על המדינה.
מי שנותן ותורם ימשיך ויעשה זאת, והנטל עליו יגבר מבחינה ביטחונית וכלכלית. מי שאינו עושה ולא תורם דבר, ימשיך לא לעשות, ואף ייהנה מהגדלת התקציב המועבר אליו. הימנעות הממשלה מפתרון סוגיית החטופים מפלגת אף היא את החברה, ומבהירה כי החוזה הבלתי כתוב שבין המדינה לאזרחיה הופר ואינו קיים עוד. היא פועלת למען עצמה בלבד ולא למען אזרחיה.
קריסת הדמוקרטיה. ממשלת ישראל, בהובלתם ההזויה של אנשים כמו יריב לוין, שמחה רוטמן, סמוטריץ' ודומיהם, מנסה כבר כמעט שנתיים לקדם הפיכה משטרית שתביא לסיום המשטר הדמוקרטי בישראל, לביטול הפרדת הרשויות המתחייבת ולפירוק מערכת המשפט לחלוטין תוך הכפפתה המלאה לגחמות הממשלה. בתוך כך, נדמה שהכל כשר ושהמושג ממלכתיות הפך להיות משוקץ.
קריסת המערכות האזרחיות. תהליך זה נמשך כבר שנים ארוכות, והוא התעצם במהלך השנתיים האחרונות. מערכת החינוך נמצאת בקריסה מוחלטת, והתוצאות ניכרות בירידה דרמטית בהישגי תלמידי ישראל, שבהשוואה עולמית נמצאים בתחתית הטבלה. כמו כן, מערכת הבריאות קורסת כבר שנים, ולכך יש להוסיף את תשתיות התחבורה שמפגרות בשני עשורים.
לנוכח הכתוב לעיל, למדינת ישראל המידרדרת בכל התחומים בגלל ניהול כושל, נדרשת מנהיגות חדשה, ממלכתית, מקצועית, ובעיקר ישרה ובלתי מושחתת. כזו שמציבה את טובת המדינה ואזרחיה לפני טובת הממשלה ומפלגותיה.
הכותב הוא ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
[email protected]