מאז המתקפה האיראנית על ישראל, טהראן מנסה "לסגור את האירוע" ולמנוע תגובה ישראלית, תוך שהיא מאיימת להגיב על כל תקיפה ישראלית כנגדה. אולם, בניגוד מוחלט למתקפה הקודמת של איראן ב-14 באפריל, ישראל "משוחררת" מלחץ אמריקאי או מתגובת חיזבאללה ולכן נדמה כי תגובתה היא בלתי נמנעת וזו תגביר דרמטית את הסבירות למערכה איזורית.
שורשי ההחלטה האיראנית לתקוף ישירות את ישראל נטועים בהחלטה של מנהיג איראן לתקוף את ישראל ב-14 באפריל כנקמה על חיסולו של מפקד כוח קודס בלבנון וסוריה, חסן מהדווי. כאשר מנהיג איראן קיבל את ההחלטה לנקום בישראל ישירות, "מחסום הפחד" שהיה קיים באיראן לתקיפה ישירה של ישראל נשבר, והלכה למעשה איראן "קבעה רף" מול ישראל שהיא לא יכלה לסגת ממנו.
ישראל בדרך לשתק את לבנון? המסר הברור שהועבר מצה"ל
רגע לפני חיסולו: המסר שהעביר נסראללה לישראל
ועדיין, ההחלטה של מנהיג איראן לתקוף בישראל כנקמה על החיסולים של אסמאעיל הניה, חסן נסראללה ועבאס נילפורושן (שהחליף את מהדווי כמפקד כוח קודס בלבנון ובסוריה) לא התקבלה ללא לבטים. גורמים רבים בטהרן חששו שהם נופלים למלכודת של ישראל שרוצה להוביל אותה לעימות ישיר מול ארה"ב. הממשלה הנוכחית בטהרן בראשות הנשיא מסעוד פזשכיאן, מעוניינת להתקרב למערב ולהגיע להסכם גרעין חדש שיאפשר להסיר את הסנקציות החונקות מעל המדינה, ועל כן כל עימות ישראל מרחיק אותה מהגשמת מטרה זו.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ועדיין, מנהיג איראן החליט להגיב באופן ישיר מול ישראל למרות כל הלבטים הללו. נראה שההבנה ששררה בקרב ההנהגה בטהרן הייתה שחייבים להרתיע את ישראל מלפעול כנגד הציר ובעיקר איראן, שעלולה להיות הבאה בתור. זאת, לצד תחושת הנקם העמוקה בקרב ההנהגה האיראנית, כולל מנהיג איראן עצמו, מה גם שהמסר לשלוחותיה של איראן היה חשוב. במהלך השבועות האחרונים ישראל פגעה בצורה קשה גם בחות'ים וגם בחיזבאללה והיה הכרח להראות לאותם "שלוחים" את מחויבותה של איראן למאבק מול ישראל ולתמיכה האיראנית בהם.
מאז המתקפה, טהרן מנסה למנוע את מתקפת הנגד הישראלית כנגדה. למרות הכל, דומה כי איראן מאוד לא מעוניינת במערכה רחבה מול ישראל מהטעמים המובנים. כדי להגשים מטרה זו טהרן מצהירה מצד אחד כי היא סיימה את תגובתה שהיא תוצאה של "הגנה עצמית" ומענה לתקיפות של ישראל כנגדה ואין לה כוונה להמשיך ולתקוף ישראל אם זו לא תתקוף אותה. במקביל, איראן מאיימת על ישראל בתגובה נוספת אם זו תתקוף אותה, ואף מאיימת על שכנותיה שלא לאפשר למטוסים ישראלים לעבור בתחומן בדרך לתקיפה אפשרית. בנוסף, בטהרן מנסים להפעיל לחץ על המערכת הבינ"ל כדי שזו תלחץ על ישראל שלא להגיב.
אבל ההנהגה בטהרן נמצאת עמוק במיסקלקולציה ששורשיה נטועים אף הן במתקפה של ה-14 באפריל. נדמה שטהרן לא מבינה שבראי ההנהגה בישראל, המצב שונה בתכלית מאשר המצב באפריל. כך, הממשל בוושינגטון נמצא לקראת בחירות ויכולתו ללחוץ על ישראל בהקשרי תגובה נשחקה, ובמקביל האיום הגדול ביותר על ישראל באזור, חיזבאללה, ספג מכות חסרות תקדים מידי ישראל. ככלל, נדמה כי ההנהגה בטהרן נמצאת בהערכת חסר כלפי יכולתה להרתיע את ישראל ללא חיזבאללה, והיא כנראה עתידה לגלות זאת מהר מאוד (בהתבסס על הצהרותיהם של ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל).
בהנחה שישראל תתקוף את איראן באופן משמעותי ההנהגה בטהרן תעמוד בפני דילמה נוספת אבל אם ראשי המשטר יעמדו באיומיהם, תגבר דרמטית הסכנה למערכה איזורית. הראשונים שהבינו זאת הם הסעודים ששר החוץ שלהם מיהר להיפגש עם נשיא איראן בקטר בניסיון ברור "לתחם" את העימות הישראלי – איראני שלו השלכות עמוקות על האיזור, בוודאי בהיבט הכלכלי על קרקע נגיתו הישירה בשאלת מחירי הנפט.
באשר לתגובה הישראלית (שכנראה היא בלתי נמנעת), יש צורך עמוק לחשוב מה ישראל רוצה להשיג בעת הנוכחית. ישראל אינה יכולה לקבל את המצב שבו איראן תוקפת אותה ללא תגובה, אבל מנגד לא בטוח שהתרחבות המערכה משרתת את ישראל שמבקשת להתמקד בזירת לבנון.
לאור זאת, בחירת המטרות צריכה להיות בהלימה ליעד האסטרטגי של הרתעת והענשת איראן זאת מבלי לגרום להשלכות אסטרטגיות שיהיו בעייתיות לישראל. במבט צופה פנה עתיד צריך לזכור כי לאחר תקופה משמעותית, היחלשותו העמוקה של חיזבאללה מחזקת משמעותית את ההרתעה הישראלית מול איראן גם בטווח הארוך, וצריך להימנע מפעולות שעלולות לגרום למהלכים בלתי הפיכים בטהראן שעלולים לסבך את ישראל אסטרטגית.
בשורה התחתונה, בניגוד לתקיפה האיראנית ב-14 באפריל, כוונתה של ישראל להגיב בצורה משמעותית לתקיפה האיראנית מגבירה דרמטית את הסבירות להתדרדרות למערכה איזורית שהשלכותיה רחבות הרבה יותר מהעימות האיראני – ישראלי. אופי התגובה הישראלית, בחירת המטרות והתגובה האיראנית לתגובה הישראלית העתידית יקבעו לאן העימות הנוכחי יתפתח.