את התנועה הציונית הקימו יהודים חילונים מאירופה. במרכזה הרעיון כי רק בית לאומי ליהודים יצילם מהרדיפות בניכר: "בהאחזנו בתוכם תחלנה הרדיפות… כן הדבר ולא יחדל גם בארצות היותר נאורות-וארץ צרפת תוכיח-כל זמן שלא תיפתר בעיית היהודים באופן מדיני…שאלת היהודים שאלה לאומית היא… לשווא נעמול להיות אזרחים נאמנים ולפעמים גם יתר על המידה" (הרצל, מדינת היהודים).

התנועה הציונית שקמה כתנועה חילונית וליברלית, לא הסתפקה בהקמת בית לאומי. כל גווניה גם שאפו להקים ולבנות בה חברת מופת המעניקה שוויון, צדק ורווחה לתושביה (5 הממ"ים של ז'בוטינסקי למשל). 

מי שיורד מהארץ צריך לדעת שהוא נוהג בכביש הציוני נגד כיוון התנועה | קלמן ליבסקינד

אך הרעיון הציוני לא זכה לפופולריות מרובה בקיבוצי היהודים. כאשר לאחר הפוגרומים של "הסופות בנגב" (1881/2) גל הגירה גדול פקד את יהודי מזרח אירופה בחרו כ 2.2 מיליון מהם להגר לארה"ב, לאנגליה ארגנטינה, קנדה, ודרום אפריקה, ורק כ-35 אלף עלו לארץ ישראל. אצל היהודים הנותרים באירופה, זכו לרוב מוחלט התנועות שהטיפו לגאולת היהודים כחלק מגאולת העמים בתוכם הם יושבים.

כך למשל היתה תנועת הבונד למפלגה היהודית הגדולה מצליחה ביותר ברחוב היהודי בפולין של בין שתי מלחמות העולם. היא קראה לצדק ושוויון חברתי כללי, אשר במסגרתו יזכו גם היהודים לשוויון וזכויות חברתיות ופוליטיות. הבונד ראה בציונות סוג של אסקפיזם ושיתוף פעולה עם האנטישמיות. "שמענו כבר את השיר העתיק הזה, גטו עבור היהודי הנודד".

עליית היטלר, התפרצות האנטישמיות הרצחנית, ובעקבותיה השואה שינו את כל זה באחת. ליהודים כמו לאומות העולם התחוור כי אין מנוס ופתרון אלא בהקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. אך גם עם הקמתה אימצה המדינה החדשה את יסודות הציונות, והבהירה במגילת יסודה כי מדינה החדשה "תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל" וכי היא "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

וכן כי היא שואפת ל "שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן". המדינה שזה אך נולדה גם קראה ל"בני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים". אלו היו עקרונות היסוד, וזו היתה מערכת ההפעלה והרעיון המאחד של היצירה החדשה של היהודים בארץ ישראל. לאורך השנים נעשו כמובן טעויות, והיו אנשים ששמו את עיניינם לפני הכלל, אך הרוב הציוני במדינת ישראל תמיד ביקש לקיים עקרונות אלו ולנהל את המדינה על פיהם. 

בינתיים עלו לארץ שאריות הפליטה ויהודי ארצות ערב שברחו או גורשו ממקומותיהם, ועם השנים נוצרה תרבות ישראלית עשירה ותוססת שהיתה גדולה מהתרבות היהודית של דורות המקימים. עם הזמן גם נולדו דורות של ישראלים שזהותם התרבותית ותחושת שייכותם לארץ אינה נובעת מזכרונות האנטישמיות באירופה או בארצות ערב. הזהות היהודית הפכה לישראלית, אך העקרונות על פיה נוסדה המדינה לא השתנו.

גם היום מבין התושביה הציוניים של מדינת ישראל ( "בניכוי הערבים והחרדים", כלשון נתניהו) הרוב המוחלט הינו חילוני המאמין ומאמץ בשני ידיו את עקרונות מגילת העצמאות. 

דע עקא בשנת 2015 נפל דבר. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אמריקאי בן יורדים שזה מקרוב בא, ושכל הקריירה הפוליטית שלו היתה בנויה על הסתה ושיסוי של שבטי ישראל אלו באלו ("אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים"- 1997) עלה מדרגה. "הערבים נעים בכמויות אל הקלפי…עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים". אמר, והפך את עקרונות מגילת העצמאות לאות מתה. ומאז הוא איננו עוצר. משלט "שמאלנים בוגדים" התלוי על גדר משכנו, ועד ההתנהלות המחפירה כנגד ממשלת בנט וחבריה אשר העזו, אללי, להקים ממשלה חלופית לו, בה רחמנא ליצלן חברים גם ערביים.

עם חזרתו לשלטון עם ממשלת מיעוט בקרב יושבי הארץ הציוניים, עלה נתניהו מדרגה ואישר ליריב לוין לפעול באופן גלוי ובוטה לפירוק אחד החישוקים האחרונים המחזיק יחדיו את החברה הישראלית, בית המשפט העליון ובעקיפין המשטר הדמוקרטי כולו. זאת תוך שיסוי ואלימות בלתי נגמרים כנגד המתנגדים למהלך. הוא הגדיל עשות וצירף לממשלתו את השוליים הכהניסטים ואף הפקיד בידם את תיק בטחון הפנים.

כל זאת תוך זלזול והתעלמות יהירה מכל האזהרות ביחס לתוצאות מהלכים אלו לביטחון הלאומי ולחיי תושבי המדינה. מלאכת הרס זו לא נעצרה גם אחרי אוקטובר 7, ועתה שנה אחרי, ישראל עדיין מצויה במלחמה קשה, ללא שום אסטרטגיה או תוכנית, מנוהלת על ידי ממשלה מושחתת שאין לה שום לגיטימציה אצל הרוב המוחלט של תושביה הציונים של המדינה, הנושאים בעולה הקשה והמדמם של מלחמה זו. 

מאז ימי העלייה השנייה היו שעזבו את הארץ. יש מי שהקשיים הכריעו אותם, ויש שהתגלגלו בלא כוונת מכוון. יש שהלכו בעקבות הזדמנות (כמו בן ציון נתניהו) ויש מי שהלך בעקבות הלב. אך רובם ככולם המשיכו להיות ישראלים בליבם ובזהותם. 

אך הפעם זה שונה. 

גל העוזבים מאז 2023 עוד ילך ויתגבר. הם עוזבים בכאב אך בלית ברירה. מה שמניע אותם הוא דאגה עמוקה לעתיד ילדיהם במדינה שהחזון המדיני של מגילת העצמאות הוחלף ב "תוכנית ההכרעה" ההזויה של סמוטריץ, ובמשנתו של כהנא-חי. והם תוהים בבעתה כיצד יראו בעתיד "יסודות החירות, הצדק והשלום" במדינה בה השנה כ 40% מהילודים היהודים היו חרדים.

בישראל החדשה שיצר ומייצר נתניהו הם יותר מגורשים מעוזבים. בתרועות עידוד ושמחה מערוץ 14 נכדיהם של מקימי הארץ הזו, מפנים את מקומם לקואליציית-עד שבבסיסה חרדים בלתי ציונים, ומשיחיים-כהניסטים המתעלמים מכל לקח היסטורי. 

ושווה לציין, מכל קואליציית החושך של נתניהו, הציונות הדתית היא הבוגדת הגדולה מכולם ברעיון הציוני עליו גדלנו כולנו. חברתם בברית אחים עם מי שבמוצהר אינם ציונים, ושאינם מוכנים בשום תנאי ומצב ל"הכנס מתחת האלונקה" הכבדה מנשוא, רק בכדי לקיים את ממשלת נתניהו, היא הביטוי המובהק לכך. ה"ערבים הנוהרים" מהווים היום חלק מרכזי של מערכת הבריאות בישראל.

אך מה עושים למען החזון הציוני האחים החדשים מבני ברק? מלבד מלרושש את אוצרה של המדינה, לנסות להשתלט על מוסדותיה (מהשבוע: רמ"י לחסידות גור) וללעוג לנושאים בעול הקמתה והחזקתה? 

לא קלמן, אין מדובר בכך ש"משהו בהנהלה הזמנית אינו מוצא חן בעיניהם" כלשונך. מדובר בשבר עמוק ויסודי הרבה יותר. ולא, הם אינם "נוהגים בכביש הציוני בניגוד לכיוון התנועה" כתיאורך. הכביש אינו ציוני עוד, ולכיוון התנועה אין דבר וחצי דבר עם התנועה הציונית וערכי היסוד שלה בעבר, וגם כיום.

הבור שיותירו אחריהם עוזבים אלו יהיה עמוק, יקר וכואב. ברית הדמים, החד כיוונית ולעולם לא דו משמעית, שכרתה הציונות הדתית עם החרדים ועם הכהניסטים תהא לכם בכיה לדורות. ובנימין נתניהו, שכה רבים מכם מעריצים (אתה אישית יוצא דופן) ואשר בזכותכם הוא זורע הרס במפעל הציוני כולו, כולל בתנועת הליכוד ההיסטורית, יהיה לילדכם ולנכדיכם אחריכם שבתאי צבי המודרני.

יום אחד נתניהו יעלם מחיינו אך החרפה על שהעדפתם את טובתו של האיש הזה, על כל עליבותו, שקריו, פלגנותו ושחיתותיו, על אחיכם האמיתיים לנשק, על נושאי הלפיד הציוני, ועל נכדי דור המקימים, לעד תישאר.