האם ישראל היא דמוקרטיה?
אל תסברו שזו שאלה פרובוקטיבית. כדאי לבחון את עצמנו ולתת מענה לשאלה זו, שכן אנחנו גאים בהיותנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כחלק מעוצמתנו ומקרבתנו לעולם המערבי, ואסור שזו תהיה גאוות סרק.
הפרוטוקולים נחשפים: כך ניסה חמאס לשכנע את איראן להשתתף בטבח
החרדה האיראנית: ברחבי העולם תוהים איך התקיפה הישראלית עומדת להראות
בפתח הדברים חשוב להבהיר: דמוקרטיה אינה מתמצית בכך שהלכנו להצביע ביום הבחירות לכנסת ומסרנו את הגה השלטון לקואליציה הנבחרת. בחירת הנבחרים שייצגו אותנו ומסירת הגה השלטון לידיהם, בכנסת ובממשלה, הן רק העטיפה של הדמוקרטיה ולא התוכן. הלוא אין אנו נאיביים גמורים, ואין לנו כוונה להרשות לנבחרינו לעשות ככל העולה על רוחם. אכן, הפקדנו בידיהם את האחריות לניווט הספינה, אבל לא העברנו אליהם כוח מוחלט. אנחנו, כולנו, עדיין יושבים בסירה זו.
דמוקרטיה לא תסבול שלטון מוחלט של קבוצת נבחרים. דמוקרטיה מחייבת שמירה קפדנית על כמה עקרונות יסוד וערכים. אפרט בתמצית חלק חשוב מעקרונות ומערכים אלה, ואני מציע לכל מי שמוכן לקרוא רשימה זו ליטול עט או עיפרון ולסמן באיזו מידה הוא או היא סבורים שערכים אלה נשמרים.
ראשית, ערך השוויון – דמוקרטיה מחייבת שוויון מלא בפני החוק בכל הקשור למילוי חובות כלפי המדינה או לקבלת זכויות מהמדינה. את התובנה הפשוטה הזו הבינו כבר באתונה בשנת 507 לפני הספירה. השליט קלייסתנס ערך כמה שיפורים במשטר וקרא אז לדמוקרטיה "שוויון בפני החוק".
שנית, המשטרה – כזו הפועלת כדי לשמור על חוק המדינה, מגינה על החיים ועל הרכוש ואינה נשלטת למטרות פוליטיות. המשטרה כפופה לחוק לבדו ואינה מרשה לעצמה אכיפת חוק בררנית.
שלישית, זכויות יסוד המוענקות לכל אחת ואחד מתושבי המדינה ואזרחיה. מדובר בזכות לחיים, לחירות פיזית, לכבוד, לצנעת הפרט, לקניין, ולהתאגדות למטרות עסקיות, חברתיות או פוליטיות. מדובר בחופש הביטוי והיצירה, חופש המדיה התקשורתית, חופש ההפגנה. ואין זו רשימה ממצה. זכויות יסוד אלה הן זכויות מולדות. הן שייכות לפרט מכוח היוולדו במשטר דמוקרטי.
רביעית, זכויות מיעוטים. אין הרוב השליט פוגע בזכויות המיעוטים. זכויותיהם שוות לזכויות הרוב. כל מה שניתן למי ששייך לקבוצת הרוב, ניתן בצורה שווה גם למי ששייך לקבוצת מיעוט, על פי כל חתך חברתי.
חמישית, חופש הפולחן הדתי וחופש המצפון. למדינה אסור לכפות הלכות דת מכוח החוק על הציבור הרחב. כנאמר בחוקה האמריקאית בצורה מפורשת, המדינה אינה מקימה מוסדות דת או תומכת במוסדות דת. קיימת הפרדה בין מוסדות המדינה ובין הפולחן הדתי.
ושישית, זכות הפרט להגשמת עצמו, דוגמת החופש לבחירת עיסוק או קריירה על פי רצונו של היחיד בלי שהמדינה תטיל כבלים מיותרים שלא נועדו לשמירה על האינטרס הציבורי. זוהי זכות האדם לחיי אושר, דבר שהגשמתו קשה ביותר, אבל יש לחתור לכך.
מניתי שש קבוצות ערכים. כל אחד וכל אחת, על פי השקפת עולמם, רשאים להבין את הדמוקרטיה ואת אופייה בדרכם. אבל יהיה קשה לטעון כי לפחות חמש מתוך שש קבוצות אלה אינן חיוניות להבטחת קיומו של המשטר הדמוקרטי. הבסיס הוא חופש הפרט ומימוש עקרון השוויון, כל עוד הם אינם פוגעים באינטרסים כבדי משקל של המדינה כולה.
הקוראים מוזמנים להחליט אם לדעתם מערכות אלה של עקרונות מתקיימות בישראל, ואז קל יהיה להגיע למסקנה בשאלה אם ישראל היא אכן דמוקרטיה. ואם יתברר שבמהלך השנים נכשלנו במשימה, מוטב שכל אלה המאמינים בדמוקרטיה יעשו מאמץ לתיקון המעוות.