חיסול רב־המרצחים יחיא סינוואר עורר מחדש בקרב תומכי הממשלה שבמשמרתה נפל עלינו אסון 7 באוקטובר את הקריאה ל"ניצחון מוחלט", קריאה שיותר מכל דבר יש בה דחף לסיפוק יצר הנקמה. אלמלא חטופינו, לא מן הנמנע שרבים יותר בישראל היו מצטרפים לרצון לבוא חשבון, לנקום בעזתים שלנצח לא יישכח ולא יסולח להם הטבח.
הקריאה ל"ניצחון מוחלט" אינה רק הזויה ובלתי מציאותית. יש בה התעלמות מוחלטת מהחטופים שנמקים במנהרות חמאס, שבלי החזרתם שום הישג לא יכול להיחשב “ניצחון מוחלט", גם אם אחרון החמאסניקים יצטרף לסינוואר. הקריאה ל"ניצחון מוחלט" הפכה לכזו שנועדה לרומם את הממשלה ואת העומד בראשה.
קריאה שמשמעותה: יש כאן ממשלה איתנה ונחושה, שאינה נכנעת ללחצים. יש כאן ראש ממשלה שהתעלם מלחצים, מפרשנים ומגנרלים בדימוס שקראו לוויתורים ונותר נחוש שלא לבצע “עסקאות מופקרות", כפי שהגדירו זאת חלק משותפיו, שהפעילו עליו לחצים לאורך כל הדרך.
תומכי “הניצחון המוחלט" מפארים את דרכו של נתניהו, שהודות להתעקשותו על כניסה לרפיח הצלחנו לחסל את סינוואר. זאת, בניגוד לאמת שזכתה בזמנו לפומבי בתקשורת: הפנייה הנחרצת של גנץ ואיזנקוט ב־15 בפברואר בנושא ההשתלטות על ח'אן יונס ורפיח, פנייה שנתניהו התנגד לה אז מהחשש שלו להרחבת זירת המלחמה.
אלה שחוזרים על מנטרת “הניצחון המוחלט" בעקבות גלי ההצלחות הצבאיות, נכנסו לאופוריה מוגזמת ומנותקת מהמציאות, המוכיחה שלא לומדים כאן לקחים. חלון ההזדמנויות שנפתח עם חיסול סינוואר בשעה שידינו על העליונה מהווה הזדמנות למהפך במזרח התיכון.
במקום לחזור ל"ניצחון המוחלט" היה על נתניהו להציג מיד (עדיין לא מאוחר) יוזמה להשבת החטופים, בתמורה להפסקת המלחמה בעזה. זאת, בליווי קריאה לכל מי שיש לו עניין בנעשה באזורנו, לפעול מיד לגיבוש תוכנית במימון בינלאומי לשיקום הרצועה, להקמת מנגנון אזרחי מקרב מדינות ערב שינהל ויספק את הצרכים הבסיסיים בה, ולצד זה יפקח על חיי היומיום בה. מנגנון זה ישמש שלטון זמני עד לגיבוש ממשל קבוע שינהל את עזה, מפורזת מנשק התקפי.
במקביל, חשוב לנצל את מצבו הקשה של חיזבאללה להסכם מחודש עם לבנון, על בסיס החלטה 1559, שיש בו כיבוד ריבונותה של לבנון תוך פירוק המיליציות שפועלות בה, בראשן חיזבאללה, מנשקיהן.
בראש אלה הגיע הזמן לפעול בתמיכה אמריקאית ולהציב בפני איראן דרישה חד־משמעית: הפסקת הסיוע והמעורבות של איראן בניסיונות פגיעה בישראל, שאם לא תתבצע, תגרור פגיעה בגרעין האיראני, במקורות הכלכליים של המדינה ובסמלי השלטון שלה.
ועדיין, המתקפות של חיזבאללה בסוף השבוע הן הוכחה למרחק הרב מאשליית “הניצחון המוחלט". מתקפות אלה, בדחיפה איראנית, מצביעות על כך שאנחנו רחוקים מסיום המלחמה ושאיראן ממשיכה לפעול בניהול מלחמת התשה שמטרתה מיטוט ישראל – פיזית, כלכלית וחברתית.
לישראל אסור להיסחף למלחמה כזו, שטובה לאיראנים. נראה שאין מנוס, ואין דרך להפסקת המלחמה מלבד הנחתת מהלומה ב"ראש הנחש" האיראני. רק מכה קשה וכואבת באיראן, שתהדהד במזרח התיכון, תביא לעצירת המלחמה ולשינוי באזור.
