תפילה אחת של אדם עם כוונה אמיתית חזקה יותר מתפילה של ישיבות שלמות. אדם אחד, כוונה חזקה, אמונה חזקה ולב טהור שמגיע לנו לחיות בבית שלנו בציון - בשקט ובביטחון.
אם ניקח את הסצנריו הגרוע ביותר, שבו ישראל מותקפת מכמה חזיתות בצורה אינטנסיבית, לא רק מהאוויר, ויהיו לנו אבידות רבות של כוח לחימה - האם גם אז יתבצרו בעמדתם ולא יתגייסו להגן על הארץ? האם לא תספיק תפילה של אדם אחד עם כוונה מלאה? אם תהיה פלישה ויגיעו מחבלים לאזור של ישיבות, האם גם אז ימשיכו בתפילה או ייקחו נשק ויגנו על עצמם?
כל כך הרבה שאלות כבדות משקל צריכות לעמוד על הפרק בנושא גיוס האברכים, ונדמה שהנרטיב סביב כותרת גיוס בני הישיבות אינו מביא אפילו מקצתן. ההבנה הבסיסית צריכה להיות מתוקף מה הסרבנות נובעת.
מתפלל אשר אינו רוצה לקחת חלק בלחימה על הבית אינו מתפלל בכוונה אמיתית, ואם אינו מתפלל בכוונה - תפילתו אינה נשמעת. אז מילא שהוא חסר ערך בתפילתו, אך האם הוא חסר ערך בלחימתו? כן, אדם שאינו מאמין שעליו לקחת חלק בשמירה על הבית, הוא אדם שאינו מאמין בבית שבו הוא חי - והוא חסר ערך בלחימה ובתפילה.
אז עבור אלה שהם חסרי ערך בתפילתם ובלחימתם אולי שווה לשקול מתווה של התנדבות, שיקומו בבוקר ויסייעו בכל מה שסביב הלחימה, שיאמינו בערך אחד לפחות - לא תעמוד על דם רעך - וילכו לסייע לכל המשפחות השכולות, לפצועים, למשפחות המילואים - לעזאזל, תתרמו במשהו.
מי שאינו מאמין כי הוא צריך להתגייס ולשמור על הבית בשעה קשה, איך יתפלל בכוונה לשמור על הבית?
