לאחר חיסולו של נסראללה והפיקוד הבכיר של החיזבאללה הייתה בישראל צהלה ושמחה גדולה, וזה מובן מאליו. מה שלא מובן הוא כיצד יצאו פוליטיקאים מכל המפלגות, פרשנים צבאיים בכירים, אלופים בדימוס ועוד רבים אחרים בקול תרועה גדולה ואמרו בין היתר: "עידן חדש נפתח במזרח התיכון", "צה״ל ומדינת ישראל הפכו באחת לגורם משפיע ומכריע בתהליכים במזרח התיכון", "החיזבאללה בדרך לתבוסה - איבד את היכולת לתפקד".
אמרו אפילו: "הניצחון המוחלט נראה בר השגה - צריך להמשיך בכל הכוח להביס סופית את החיזבאללה והחמאס, להחליש את איראן ולנטרל את השליטה שלה מגרורותיה".
אומנם חיזבאללה חטף מכה קשה, אך הוא רחוק מאוד מתבוסה. חיזבאללה התעשת תוך מספר ימים בלבד והוא ממשיך לזרוע הרס רב ביישובי הצפון. הוא אף הרחיב את הטווחים לעכו, לקריות, ליישובי חבל התענ"ך, לצפת, לחיפה, לטבריה, ליישובי השומרון ועד קיסריה, חדרה, כפר סבא ותל אביב.
הוא שורף לנו מאות אלפי דונמים של חקלאות, חורש טבעי ויערות. גם לאחר כניסת צה״ל ליישובי לבנון לאורך הגבול, אין שום סימן באופק שאנחנו מתקרבים להחזיר את עשרות אלפי העקורים לביתם ולפרנסתם מפאת מטחי הרקטות הנוחתים על יישוביהם מדי יום ביומו.
זמן לא רב לאחר מכן הצליח צה״ל לחסל את יחיא סינוואר. בהחלט הישג יפה וחשוב מאוד, אך אין ביכולתו של צה״ל למוטט את החמאס באופן מוחלט, כפי שחוזר ואומר נתניהו ללא הרף. החמאס נמצא בעיקרו במאות קילומטרים של מנהרות מתחת לאדמה, משופע במזון, דלק וציוד אשר לקח מהסיוע ההומניטרי, שעליו הוא שולט ברצועת עזה. זה יספיק לו לזמן רב מאוד, כמו גם אמצעי לחימה שהוא עדיין מקבל מסיני דרך המנהרות מתחת לציר פילדלפי, שצה״ל לא חסם".
הוא מגיח מהפירים ומשגר טילים על טנקים ונגמ״שים שלנו, מטמין מטעני צד וגחון על הדרכים, ממלכד בתים שצה״ל סורק וגם כעת, לאחר שנה של מלחמה, החמאס גורם לנו לאבדות רבות.
גם לאחר צהלות השמחה של הציבור בישראל, הניזון מדיווחים לא אמינים של הדרג המדיני והצבאי, אנו לא קרובים למיטוט החמאס והחיזבאללה. מלחמת ההתשה ממשיכה בכל עוזה וגורמת לקריסתה של המדינה בכל תחומי החיים. קודם שנבין לאן אנו הולכים מכאן ואילך, כדאי שנבין כמה עובדות המלמדות על מצבנו בעת הזאת.
1. מדינת ישראל נתונה היום בתהליך של קריסה כלכלית. אם יימשך מצב זה, עלולה המדינה להגיע בתוך זמן קצר לחדלות פירעון, היינו למצב של פשיטת רגל.
2. בעטייה של מלחמת "חרבות ברזל" שנמשכת כבר שנה, וסופה איננו נראה באופק, אנו מאבדים את מדינות העולם: רבות מהן רואות בנו, במדינת ישראל, מדינה שחרגה מהקווים האדומים, המבצעת פשעי מלחמה. ראייתן ניכרת בחרמות כלכליים, בהטלת אמברגו למשלוחי נשק (אפילו מדינות ידידות לנו), בהכתמת כתם נורא שמטיל עלינו בית המשפט בהאג, וקמעה־קמעה בהפיכתנו למדינה מצורעת שלא ראויה להיות עוד בקרב המדינות הנאורות. עמדות אלה סוחפות אחריהן מדינות רבות מאוד שהיו לפנים ידידותינו, והיו להן קשרים מצוינים עם מדינת ישראל.
3. מלחמת ההתשה "חרבות ברזל" קיטבה את החברה הישראלית קיטוב נורא. בין המגזרים ניכרים שנאת חינם יוקדת איש לרעהו, חוסר אמון מוחלט בין המגזרים, דיבורים על מרי אזרחי ועל בגידה במולדת, חלוקת העם למדינת ישראל ולמדינת יהודה, הפצת מנגנון תעמולה של מידע שקרי או שגוי, הסתה ופרסום של חדשות כזב נגד יריבים וכינויים קשים אחרים של מגזר אחד נגד רעהו, הנקראים "מכונת רעל". השסעים בחברה הישראלית הולכים ומתרחבים עד כדי הסכנה שלא תהא לנו דרך חזרה; מצב זה לבדו יש בו כדי למוטט את מדינתנו.
4. צבא ההגנה לישראל, שבלעדיו אין לנו זכות קיום במרחב העוין סביבנו, נשחק עד דק. כל העומס מוטל על שכמם של אותם אנשים שעושים כבר את הסבב הרביעי בשירות המילואים מתחילת המלחמה. רבים מאוד מהם איבדו את פרנסתם, לעיתים גם את משפחתם, והם מגיעים כבר לקצה יכולתם הפיזי והנפשי. ככל שהזמן עובר ומלחמת ההתשה נמשכת, יותר ויותר אנשי מילואים מצביעים ברגליים ואינם מוכנים להתגייס עוד. מדובר בעשרות אחוזים שלא מתייצבים לצווי הקריאה; גם החיילים הסדירים שחוקים, הם מאבדים ידע מקצועי היות שהקורסים שלהם משובשים, ולעיתים כלל אינם מתקיימים, והם נשחקים במלחמה שאין לה סוף. אם תימשך מלחמת ההתשה הזאת, אנו עלולים לאבד את צבא היבשה.
5. מחמת המשך מלחמת ההתשה גם החינוך עומד על כרעי תרנגולת ועוד נושאים רבים שגורלם דומה, ואין כאן מקום להאריך.
אך כל זאת עוד לפני שהכנסנו את איראן למשוואה. ישראל צריכה לבחור לתגובתה כנגד איראן מטרות שלא יגרמו להסלמה. בחירה לא נכונה של מטרות התקיפה יכולה להביא להסלמה, לאובדן שליטה של שני הצדדים ולהתפרצות של מלחמת אזורית כוללת - כזו שבה, מעבר לטילים והרקטות שישוגרו על ידי האיראנים וגרורותיהם גם למרכזי אוכלוסייה, יכולה לפרוץ לחימה יבשתית בכמה גזרות לחימה בעת והעונה אחת.
צבא היבשה שלנו שהוא קטנטן ואינו יכול להילחם ביותר מגזרה אחת. הוא לא מצליח אפילו לנצח את החמאס לאחר הקיצוץ הדרסטי בעשרים השנים האחרונות.
כאשר תפרוץ מלחמה אזורית רב זירתית כוללת, צה"ל יצטרך להילחם מול מספר גזרות יבשתיות לפחות בעת ובעונה אחת: מול כוח רדואן של החיזבאללה בלבנון, מול מליציות פרו-איראניות והצבא הסורי בסוריה, מול מליציות פרו-איראניות בגבול ירדן, מול התפרצות אינתיפאדה שלישית ביהודה ושומרון, מול עשרות אלפי קיצוניים בתוככי מדינת ישראל, מול הצטרפות אפשרית של מצרים למלחמה, וכמובן גם החמאס בעזה ייקח חלק בחגיגה.
חשוב לציין ביחס לגבול ירדן, המשתרע על פני 400 קילומטרים, שבגלל קיצוץ צבא היבשה בעשרים השנים האחרונות אין לנו כוחות לאורכו, ואנחנו לא מונעים כבר שנים רבות הברחות של מאות אלפי כלי נשק ומטענים ליהודה ושומרון ולקיצוניים ערבים בתוככי מדינת ישראל. ובל נשכח שגם מגבול מצרים אין לנו כוחות לאורך מאות קילומטרים.
המשמעות להתפרצות מלחמה אזורית כוללת עם איראן וגרורותיה היא משמעות הרת אסון. צבא היבשה של צה״ל יוכל בקושי להילחם בגזרה אחת ועל 90% מאוכלוסיית ישראל שבגזרות האחרות לא תהיה הגנה. עשרות אלפי קיצונים ערבים ירוצו ברחובות ערי ישראל וביישובי יהודה ושומרון. הם ירו ויהרסו את כל העומד מולם. מדינת ישראל לא בנתה משמר לאומי להגן על התושבים. כנ״ל בגבולות ישראל - אין כוחות שיגנו עליהם לאורכה ולרוחבה של המדינה, גבולות של מאות קילומטרים בצפון בדרום במזרח ובמערב.
יכול להיות שכל זה לא יקרה, אבל הפוטנציאל קיים. אסור לנו להמר על המדינה שלנו מתוך ידיעה שאם זה יקרה לא נוכל לחיות פה, ולכן צריך לקחת בחשבון את הגרוע ביותר.
לצערי הרב, מקבלי ההחלטות, בנימין נתניהו, יואב גלנט והרצי הלוי, יכולים לקבל החלטות שמהוות הימור על מדינת ישראל. הם יכולים לבחור מטרות לתקיפה של צה״ל באיראן שיכולות להדליק את המזרח התיכון ואולי גם את העולם. חוסר אחריותם וזחיחות דעתם ניכרת היטב במעשיהם, גם ב-7 באוקטובר וגם במלחמת ״חרבות ברזל״ שנמשכת כבר שנה. אני באופן מוחלט לא סומך על שיקול דעתם, שמונע גם מאינטרסים אישיים.
אני שומע לאחרונה גורם בכיר מאוד שחוזר ואומר בתקשורת שישראל עומדת לתת לאיראנים מכה קשה מאוד, כזו שהם לא ישכחו במשך זמן רב. עקב כך הוא מוסיף ואומר שהתגובה של האיראנים בשיגור טילים לעבר ישראל היא ודאית. בדבריו הוא לא לוקח בחשבון שזה יכול להביא להתפרצות כוללת שיכולה למוטט לנו את המדינה. גם אם נצליח להכות אותם קשה, המרחבים של מדינות ערב העוינות אותנו הם עצומים ומדינת ישראל היא קטנטונת ורוב אוכלוסייתה ומשאבי הייצור שלה מרוכזים במקום הצפוף ביותר בעולם - גוש דן. אני מניח שהגורם הבכיר מדבר מגרונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר הוא אומר שניתן מכה קשה מאוד לאיראנים.
רק שילוב ידיים של כל מגזרי האוכלוסייה להחלפת הדרג המדיני והדרג הצבאי באופן מידי יוציא אותנו מהצרה הזו. החלפת הצמרת תאפשר הגעה להסכם מדיני בתיווך ארה״ב שיאפשר את שחרור החטופים והחזרת העקורים לביתם ולפרנסתם; עצירת הקריסה הכלכלית; עצירת הקריסה החברתית שקרובה כבר למלחמת אזרחים; עצירת הקריסה של יחסי ישראל עם העולם; שיקום הצבא והפיכתו לצבא מגן ותוקף שיוכל לעמוד מול האיומים הקיומיים שהולכים ומתעצמים; בניית ברית הגנה של ארה״ב, ישראל ומדינות ערביות ואירופיות כנגד ציר הרשע. כל אלה ועוד יכולים להציל את המדינה מפני התרסקותה המוחלטת שהולכת ומתקרבת מיום ליום.
