אוטוטו צפויות הבחירות בארה"ב. כולם מבינים שזהו מעצב מרכזי וצומת דרכים משמעותי לישראל, אך לא באמת מעמיקים בתמונת המצב הפנימית בארה"ב שהיא זו שתכריע אותן. בראיון שהעניקה בתיה אונגר-סרגון, עורכת מדור הדעות הנחשב במגזין "ניוזוויק", לאריאל ויטמן בגלובס, עולות אבחנות מאוד מעניינות שמצאתי לנכון לתמצת אותן בקצרה לטובת קהל הקוראים.
בתיה לא נולדה בישראל אבל למדה בצעירותה בבית ספר תיכון בישראל והייתה עורבת בעיתון היהודי הפורוורד בארה"ב טרם תפקידה הנוכחי. לאחרונה פירסמה ספר בשם "SECOND CLASS – HOW THE ELITES BETRAYED AMERICAS WORKING MEN AND WOMEN" ובו תובנות שמצאתי אותן מרתקות על מגמות העומק בחברה האמריקנית.
"כמו חתיכת בשר": דוגמנית לשעבר טוענת - "טראמפ מישש והטריד אותי מינית"
מסמכים חשפו: רשת במוסקבה מפיצה דיפ פייקים ומידע כוזב על קמלה האריס
1. דווקא בארה"ב, המדינה שלכאורה חסרת מעמדות, יש פער מעמדי גדול מאוד.
2. החלוקה הפוליטית בין ימין לשמאל היא בסה"כ מסך עשן לפער המעמדי.
3. השינוי הגדול: 20 אחוז מהאוכלוסייה הם המובילים (אליטה מוסמכת) השולטת ביותר מ-50 אחוזים מהתמ"ג שבעבר היה שייך למעמד הביניים.
4. התוצאה – בעלי משרה מלאה ללא תואר אקדמי שעובדים משמעותית קשה יותר מהאליטות, מתקשים להגשים את החלום האמריקאי (ולעיתים אפילו את הגרסה הצנועה של 'יום יציב לעצמם ולילדיהם).
5. הסיבה - הכלכלה המוכוונת ממעל (לטענתה בעיקר ע"י ממשלים דמוקרטיים) – מתגמלת אנשים בתעשיית הידע ופוגעת דווקא באנשים שעובדים עם הידיים לפרנסתם.
6. ב-1971 החלק הגדול ביותר של התמ"ג היה במעמד הבינוני וחסמי הנכיסה למשרות המוסמכות היו משמעותית נמוכים ממה שהם היום (לא הכרח היה צריך השכלה אוניברסיטאית, ופרופסורים באוניברסיטה לא הרוויחו משמעותית יותר מהשרברב או מהמניקוריסטית שלהם – בין היתר כי שיעור אחוז העובדים מתוך המהגרים היה 4 אחוז בלבד). התוצאה אז - רבים ממעמד הפועלים היו ניידים כלפי מעלה וחיי מעמד הביניים היו יציבים כולל בעבודות שכיום "נחשבות עבודות של עניים".
7. אחוז המיליארדרים בתמ"ג כיום לעומת זה של 1971 נותר דומה ולא גדל משמעותית. דווקא מה שצמח מהותית הוא חלקם של אנשי עילית "מוסמכים" במעמד הניהול המקצועי – אנשים בעלי תארים אקדמיים שעובדים בתעשיית הידע.
8. 65 אחוז מהאמריקאים שמרוויחים יותר מ-500 אלף דולר בשנה – הם היום דמוקרטים. תשעה מעשרת המחוזות העשירים ביותר בארה"ב הם בעלי נטיית הצבעה דמוקרטית, 97 אחוז מהתרומות בעמק הסיליקון הן למפלגה הדמוקרטית.
9. המהגרים הלא חוקיים מובאים בשם הצדק החברתי, והם אלו שנכנסים בשלב מסוים לעבודות הפועלים. לדוגמה – אריזת בשר. זו הייתה עבודה מכניסה מאוד בארה"ב של שנות ה-70 (תנאים טובים, שעות טובות, פנסיה וכו) וכיום הענף כולו מאוכלס בבני 16 שמרוויחים כמעט כלום ומשועבדים לקרטלים.
10. כלומר - האדם העשיר בארה"ב משלם שכר עבדים עבור חייו הנוחים (בכל פעם שהולך למסעדה, מקבל שירות, שוכר מטפלת לילדים) וכדי שיוכל להמשיך בניחותא בעבודתו ולהרוויח מעל 250 אלף דולר בשנה. במצב כזה האדם העשיר מוכן "בשם הצד החברתי" להכניס עוד מהגרים ואפילו לממן עבורם בתי מלון מהמיסים שהוא משלם (ניו יורק כדוגמה), כדי להבטיח את המשך חייו הנוחים.
11. דוגמה נוספת – חתימתו של ביל קלינטון כנשיא על הסכם הסחר החופשי עם קנדה ומקסיקו (NAFTA) שלמעשה לקח 5 מיליון משרות ממעמד הפועלים במפעלים שסיפקו לעבודים שלהם שכר של מעמד ביניים שאיפשר להם לקנות בית, לפרוש בכבוד עם שירותי בריאות וחינוך טובים, והעבירם הלכה למעשה לסין ולמקסיקו כדי שאנשים יוכלו לקבל סחורה זולה יותר.
12. לטענתה, זו הייתה לאורך שנים מדיניות של שתי המפלגות הגדולות עד להופעתו של טראמפ בפוליטיקה האמריקנית. בטראמפ בוחר מעמד הפועלים (אנשים בלי תואר ורכוש רב) שמעדיפים שלא להסתמך על הסחורה מסין והמזרח בכדי להתקיים.
13. לטענתה, המדיניות המועדפת היא מדיניות של מכסים. דווקא האליטות שחיות עם חשבון בנק מרופד באופן יחסי אינן שמות לב לעומק למחיר האוכל, הדלק וכו' וגם אם שמות לב יש להן כיצד לשלם. ולכן דווקא מעמד הפועלים בעד מכסים.
14. לדבריה הסדר המפלגתי הקיים בארה"ב נהרס עם הופעתו של טרמאפ – הרפובליקנים תמיד האמינו בסחר חופשי שווקים פתוחים ועושר שזולג לכולם. בפועל הם היו המפלגה של הקאנטרי קלאבים והתאגידים. דווקא הדמוקרטים האמינו בהעלאת מיסים ובחלוקה מחדש של העושר כולל חיזוק מדיניות הרווחה. בפועל כיום הדמוקרטים הם קורליציה של עשירים מאוד ועניים מאוד שמשמרים את הסדר הקיים – העשירים משלמים מיסים ונותנים קצת תוכניות רווחה למעמדות הנמוכים.
15. מה שטראמפ עשה, לטענתה, הוא לומר שאף אחת מהמפלגות לא באמת מבטאת את מה שאנשים ממעמד הפועלים רוצים. הם עובדים קשה מאוד ונעלבים מהרעיון שישי לספק להם שוברי דיור, מזון ועוד. הם רוצים לעבוד בשביל הכסף שלהם ולהיות מסוגלים להרוויח אותו במדינה שמכבדת את עבודתם. הם לא רוצים חלוקה מחדש של העושר ובמובנים רבים הם רואים בהם מושא להערצה, אבל הם גם לא רוצים עסקאות סחר חופשי שיועילו לעשירים על חשבונם. הם רוצים כלכלה שתומכת ומכבדת את העבודה הקשה שלהם.
16. התנועה הפרוגרסיבית בארה"ב היא לדבריה תנועה שהחליפה את ההבחנה הטבעית בין "נכון מול לא נכון" להבחנה בין "חזק מול חסר אונים". כלומר ההבחנה בין העוצמות של הצדדים הפכה להיות העיקר כשבדרך כלל יש נטייה להוסיף לה תכונה פיסית כלשהי (צבע עור, איבר מין או כל תכונה אחרת) ואז לפי זה לכל אדם שיש לו צבע עור כהה יותר אין כוח ואין בחירה חופשית. בהיגיון הזה גם חמאס אינו אשם במה שעשה כי הוא הצד המוחלש ואילו ישראל היא החזקה והלבנה.
17. לדבריה, הקהילה היהודית בהובלת הארגונים היהודיים באמריקה עברה חזק שמאלה למחנה הווק הפרוגרסיבי וכך השתתפה הלכה למעשה בדמוניזציה של אמריקאים נוצרים לבנים. כך יצא שהרבה שנים שירתה את הצד הפרוגרסיבי למרות אזהרות רבות כולל מבני הקהילה עצמה (שבוטלו על ידה תחת האשמה בגזענות את כל אותם המזהירים). ומשקרה מה שקרה העדיפו ראשי הקהילה היהודית להתקרבן ולטעון שהם קורבנות כמו יתר המיעוטים ובכך למעשה להתכווץ בפני בתוקף בעוד שבישראל נלחמים על העתיד וההווה של העם היהודי.
בשורה התחתונה, כשבועיים לפני הבחירות בארה"ב, מצאתי את הראיון הזה מעשיר ושופך אור על הנעשה בארה"ב מבחינה פנימית גם אם נטיית ליבה הפוליטית של המרואיינת ברורה. מציע לבודד את הפוליטיקה, ולהיאחז באפיונים החשובים שיש כאן כדי לנהל שיח דומה אולי גם במדינת ישראל על תפקידו של מעמד הביניים ומדוע חשוב שמעמד הפועלים ייכלל בתוכו ותישמר מוביליות חברתית והיכולת להתקיים בכבוד.
הכותב הוא סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש זירה באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים