“הפרוטוקולים של זקני ציון” הוא מסמך אנטישמי מזויף, שתיאר את תוכניות הפעולה, כביכול, של העם היהודי להשתלטות על העולם. המסמך הכיל 24 פרקים מפורטים, שכל אחד מהם כונה “פרוטוקול”. הוא זויף על ידי המשטרה החשאית של רוסיה הצארית והופץ בתחילת המאה ה־20 ברחבי העולם. מאז, שימש כתעמולת זדון אנטישמית בידי הנאצים וגורמים אחרים ברחבי תבל.
“הפרוטוקולים” לא נעדרו גם מארון הספרים של תעשיין הרכב הנרי פורד ושימשו אותו בסדרת המאמרים האנטישמיים שלו בעיתונות האמריקאית וכן בארבעה כרכים בשם “היהודי הבינלאומי” שיצאו לאור מטעמו ושגם היטלר התייחס אליהם ב”מיין קאמפף”. “הפרוטוקולים”, שיצאו לאור ב־1903, מסתמכים לכאורה על הקונגרס הציוני הראשון שנערך בבאזל כחלק, כביכול, מהמזימה היהודית.
“פרופובליקה” הוא ארגון אמריקאי ללא כוונת רווח שמגדיר עצמו מרכז לעיתונאות עצמאית, ומתמקד, לדבריו, בתחקירים לתועלת הציבור. פעילותו ממומנת בעיקר על ידי קרנות ציבוריות שונות, כולל קרן פורד, וכן על ידי ג’ורג’ סורוס. כמה מפרסומי “פרופובליקה” זכו בעבר בפרסי פוליצר שהאדירו את מעמדו היוקרתי, אך דווקא עובדה זו מדגישה את העיוות – הגוף הזה משמש אכסניה לסדרת מאמרים מוטים, שבהם מתנהל לאחרונה מסע הכפשה נגד מדינת ישראל ומי שמסייע לה.
מחבר הסדרה הוא עיתונאי בשם ברט מרפי. הכותרת של מאמרו האחרון, שפורסם לפני כשבועיים, טוענת שישראל משתמשת באופן בלתי חוקי בפצצות מתוצרת ארצות הברית, וזאת בידיעתם המלאה של ראשי משרד ההגנה, “כשמספר הנספים בעזה הולך וגדל”.
המאמר ממשיך ומפרט פעולות צבאיות של ישראל שמכוונות כביכול נגד האוכלוסייה האזרחית בעזה, וברמז עבה הוא מאשים פקידים אמריקאים, כולל השגריר בישראל ג’ק לו, בהעלמת העובדות. האשמות אלה מהדהדות את מגמת השמאל הקיצוני והאנטי־ישראלי, ובחלקו האנטישמי, בסיעה הדמוקרטית בקונגרס, שפועל להפסקת הסיוע הביטחוני לישראל — כל זה בלי להתייחס לטבח 7 באוקטובר ולפשעי חמאס ובלי להבהיר ש”בתי הספר והמסגדים, מחנות הפליטים והמקלטים” שהוא מזכיר בהבלטה ושצה”ל פעל נגדם היו למעשה בסיסים צבאיים של ארגון טרור. אפילו המונח “טרור” בהתייחס למעשי חמאס הוכנס למירכאות.
זה היה המאמר האחרון בסדרה. קדם לו מאמר שטען שישראל חסמה בכוונה סיוע הומניטרי לעזה והאשים את מזכיר המדינה בלינקן בכך שדחה ביודעין מידע שקיבל בנושא זה מגורמים שונים. מידת היושרה המפוקפקת של כותב המאמר באה לביטוי במשפט הכוזב “ישראל חסמה במכוון אספקת מזון ורפואות” — בלי לציין שתרופות חיוניות לא הגיעו דווקא לחטופים ולחטופות.
עוד לפני כן, בחודש אפריל, הופיע מאמר של מרפי שטען בלי לפרט שבלינקן נמנע במשך חודשים ארוכים מלהטיל סנקציות על יחידות צבא ומשטרה ישראליות, “שהועלו נגדן האשמות על עבירות זכויות אדם”. במכוון או לא, בכל ההאשמות שלפיהן בממשל אין כביכול התייחסות מספקת למעשיה “האסורים” של ישראל בולטים השמות של מזכיר המדינה בלינקן, השגריר בישראל לו וסגנית עוזרת מזכיר המדינה, מירה רזניק, המתוארת כאחראית עיקרית ללחץ לאספקת אמצעי לחימה לישראל. כולם, במקרה או לא במקרה, יהודים.
לכל אחד מהנושאים האלה יש אולי יותר מצד אחד, אך קשה שלא לראות גישה מגמתית בסדרת המאמרים דמויי “הפרוטוקולים” על מעשיה השליליים, כביכול, של ישראל ושל המסייעים לה, ללא התייחסות להקשר המצמרר של מה שקורה בעזה ושל מה שקרה קודם בעוטף עזה. גישה זו צריכה לעורר את השאלה, אם יש קשר בין המאמרים ובין הגל האנטישמי ששוטף את אמריקה, ושברט סטיוונס, הפרשן היהודי של “הניו יורק טיימס”, רואה בו איום חסר תקדים על יהודי ארצות הברית.
נשאלת גם השאלה, האם הגל הזה מזין את דברי השטנה שמתפרסמים, או ניזון מהם? כפי שכתב בזמנו ההיסטוריון הבריטי־יהודי סימון שמה, “לשמאל היסטוריה ארוכה ואומללה עם היהודים”. נראה שהיום יש לו נציגים גם במוסדות השלטון, לרבות פקידים בדרגים שונים שהתפטרו מתפקידיהם כדי למחות על הסיוע לישראל, וגם בתקשורת, כולל ברשת הטלוויזיה CBS, שנוסדה על ידי יהודים, ושלאחרונה “צלבו” בישיבת ההנהלה שלה מגיש חדשות יהודי שהעז להציג גם את הצד הישראלי.
למצב שישרור בארצות הברית אחרי הבחירות, ולכינון הממשל החדש בינואר, בין שזה יהיה ממשל טראמפ ובין שממשל האריס, תהיה בשנים הקרובות השפעה גם על האווירה ועל המציאות התקשורתית והציבורית כלפי ישראל וכלפי יהודי ארצות הברית. וגם למאמרים מסוגם של אלה שהתפרסמו ב”פרופובליקה” תהיה השפעה על כך.