השבוע שבה הכנסת לתפקד אחרי “תרדמת קיץ” ארוכה של 92 ימים, בשעה שהמדינה במלחמה ואפופה הררי בעיות ומצוקות שדורשות מענה וטיפול. אבל את מי זה מעניין? לא את ראש הממשלה ואת שותפיו הקואליציוניים. מה שמעניין ואף מדאיג אותם הוא חוק הגיוס, ליתר דיוק, “חוק ההשתמטות”, שהחרדים הציבו בפני נתניהו כאולטימטום: “בלי חוק גיוס, אין תקציב”.
עניין החוק מטריד ומאתגר את נתניהו, שמגויס לנושא. אומנם, צירוף גדעון סער וסיעתו לקואליציה הוא נדבך חשוב בהעברת החוק, אף שבהסכם ההצטרפות הם לא חתמו על סעיף שמחייב אותם להצביע בעד חוק שיאפשר השתמטות חרדים מגיוס. אבל כל ילד מבין שסער לא הצטרף לממשלה שאמורה ליפול בגלל שתקציב המדינה לא יעבור.
המכשול היחיד בפני חוק שיניח את דעתם של החרדים, ויאפשר את העברת התקציב ואת שרידות שלטון נתניהו, הוא שר הביטחון יואב גלנט, שמגלה התנגדות נחרצת להשתמטות חרדים משירות צבאי בעת מלחמה ומצוקת כוח אדם בצה”ל. זאת, כשנראה כי יו”ר ועדת החוץ והביטחון, יולי אדלשטיין, שהיה מתואם עם גלנט, שינה כיוון ומתקרב להסכמות עם החרדים על סעיפים בחוק שיהיו לרוחם, כלומר, שיאפשרו את המשך ההשתמטות. גם אם החוק יעבור בכנסת, נתניהו יודע שההתנגדות של גלנט כשר ביטחון תיצור בעיה כשהחוק יגיע להכרעת בג”ץ. מכאן, שנתניהו צפוי לפנות לגלנט בהקדם ולהציג לו אולטימטום: “קדם את חוק הגיוס על פי נוסחת החרדים, או שתפוטר”.
מה שברור הוא, שחוק המאפשר השתמטות חרדים משירות צבאי בעת מלחמה לא יוכל לעבור, בלי קשר להחלטת גלנט ולהצבעת סער וחבריו. העברת חוק כזה תביא להתפרצות הר געש ציבורי שכמוה לא ידעה המדינה. גם תומכי ימין מובהקים לא יוכלו לקבל את החוק, שמציב מעל הכנסת דגל שחור. זה חוק שאף יהודי ציוני שפוי לא יוכל להשלים איתו, שכן הוא מנוגד למציאות ולהיגיון.
כאן המקום לשאול, היכן הציונות הדתית, זו שמיטב בניה הם חוד החנית במלחמה? הם היו אמורים להיות הראשונים שמביעים התנגדות להשתמטות. “שתיקת הכבשים” של סמוטריץ’ ושות’ בממשלה ובכנסת מוכיחה שהציונות הדתית של ימים אלה קרובה לכהניזם ההזוי, בניגוד לציונות הדתית הפרגמטית שהכרנו בעבר, ציונות של דוגמה ומופת.
לאורך השנה האיומה הזו של המלחמה שמענו מדי יום את “מכונת הרעל” של הממשלה הכושלת הזו מציפה את השיח הציבורי במסרים שמציגים את מפגיני קפלן, את “אחים לנשק”, את המפגינים בעד השבת החטופים ואת מתנגדי נתניהו כפריבילגים, כשמאלנים, כמי שאשמים במלחמה, ובכלל, כאשמים בכל הצרות במדינה. כאן המקום והזמן לעשות סדר ולשאול: מיהם גורמי הנזק למדינה? אלה שמתגייסים, נלחמים, נושאים בעול ובנטל? או אלה שמשתמטים מחובה לאומית עליונה של הגנה על המולדת, ואלה שפועלים למימוש ההשתמטות, רק על מנת שיאפשרו להם לשרוד בשלטון?
התשובה ברורה: ממשלה שמעניקה במצב מלחמה פטור לעשרות אלפי חרדים משירות צבאי, בשעה שעשרות אלפי מילואימניקים כורעים תחת הנטל, פוגעת בעם ובמדינה ואינה יכולה לכהן.