מה לא אמרו במשך שנים על אריק שרון לפני שהפך לראש ממשלה אהוד? בבחירות ב־2001 קיבל 62% מהקולות והביס את ראש הממשלה המכהן אהוד ברק. ב־2003, כראש הממשלה, הכפיל את כוחה של הליכוד מ־19 ל־38 מנדטים. לו היה מישהו חוזה זאת מראש, היה כנראה נשלח להסתכלות, שכן תמיד אמרו על שרון שהוא איש מסוכן, ימני קיצוני שיחרחר מלחמה. לזכותו אמרו שהוא חזק, ולכך העם שיווע - אז כמו היום.
כמוהו, מה לא אמרו על מנחם בגין? שאם חלילה ייבחר, ישראל תיזום מלחמות כדי להגשים את חלום הימין לארץ ישראל השלמה. בליל ניצחונו ב־1977 אנשים הודיעו שבכוונתם לרדת מהארץ. מספר חודשים אחר כך הוביל לשלום עם מצרים.
ידוע למי ניתנה הנבואה. למרות זאת, מאחר שב־36 שנותיי עד כה בתחום הספקתי גם להיכשל וגם להצליח (בכ־80% מהמקרים) בהערכות פוליטיות – אנסה שוב ואומר שאפשר לצפות לתופעת בגין ושרון, טייק 3.
בפעם האחרונה עשיתי זאת בשידור טלוויזיוני אחרי ההצהרה האומללה של בני גנץ, אז התקווה הגדולה, בדבר כניסתו לחיים הפוליטיים והתמודדותו על ראשות הממשלה. באותו שידור הערכתי שלצידו יתמודדו עוד שלושה רמטכ"לים ושלמרות זאת הוא לא ייבחר. וכך כזכור היה.
בנימין נתניהו לא ינצח להערכתי בבחירות הבאות. אסור שינצח. גם אם ננצח במלחמה וישוחררו כל החטופים (הלוואי), יופל משטר האייתוללות של השטן האיראני ויושמד פרויקט הגרעין (הלוואי), ונתניהו יספר שהוא ישב בקוקפיט של המטוס שהוביל את המתקפה וייקח כדרכו את הקרדיט לעצמו – לא יעזור לו. העם איבד את תמימותו אחרי 7 באוקטובר.
ברור שאת העבודה האדירה עושה מערכת הביטחון. החל משר הביטחון, הרמטכ"ל, ראשי השב"כ והמוסד (היה מחדל גדול. כולם לקחו אחריות!) ועד אחרון חיילי צה"ל. דווקא האחראי המרכזי בורח מאחריות ומסרב להקמת ועדת חקירה ממלכתית. על שם נתניהו רשום האסון הגדול ביותר שקרה למדינת ישראל. שום סלוגן, שום דמגוגיה ושלהוב המונים שקרי לא ישנו את המציאות.
מי שדאג להדלפות מרושעות נגד הרמטכ"ל וסירב להיפגש איתו כשביקש להזהיר, מי שפיטר (ללא הצלחה) את שר הביטחון רק כי מילא את חובתו והתריע מראש, מי שהתעוור מול האורות האדומים הבוהקים לפני 7 באוקטובר כי דהר כסומא למהפכה המשטרית והתקשורתית המטורללת, מי שסירב לדרישות לחסל את הנהגת חמאס, מי ששחרר את יחיא סנוואר ועוד 1,026 מחבלים, מי שדחה שוב ושוב את מה שלרוב אישר לבסוף לעשות וכנראה במחיר כבד יותר, מי ששם את גורלו וגורלנו בידי אנשים משיחיים וקיצוניים, מי שפגע ביחסינו עם העולם המערבי והערבי ובעיקר עם ארה"ב, מי שכבר 15 שנים מכהן כראש הממשלה (למעט שנה ומחצה) ובזמן כהונתו איראן טסה לגרעין ובנתה טבעת אש סביבנו כשהוא הרכיב משקפיים ורודים וניסה להצטייר כמר ביטחון שרצה שקט והכלה, ואפשר לחיזבאללה ולחמאס להתעצם – לא ייבחר שוב. 7 באוקטובר חרוט לנצח על שמו.
לו היה מיישם מעט מדרישותיו בזמנו מאהוד אולמרט, היה מתפטר ב־8 באוקטובר. האיש, שנאם והתרברב כל הדרך לאסון 7 באוקטובר שהוא מומחה באיתור סכנות ובמיגורן, מנסה להשוות את עצמו לווינסטון צ'רצ'יל, אף שהוא אפילו לא נוויל צ'מברלין. אזכיר מה אמר צ'רצ'יל על מדיניותו הפייסנית של צ'מברלין: "בברירה בין חרפה למלחמה בריטניה בחרה בחרפה, ותקבל מלחמה".
יש על מי לסמוך
העם מבין היטב את חשיבות האחיזה בקרקע, שאינה שנויה במחלוקת, את העובדה שזו מלחמת דת ושמטרת האסלאם הקיצוני היא להשמידנו. ברוב סוגיות הביטחון לא יימצאו הבדלים מהותיים בין יאיר גולן לבין הימין הפרגמטי.
בני גנץ ויאיר לפיד הם אנשים ראויים, אך יש ספק רב לגבי התאמתם בעת הזו לתפקיד ראש הממשלה, כשישראל משוועת למנהיג חזק, מנוסה ובוגר. לכן אחד מהשניים הבאים יהיה להערכתי ראש הממשלה הבא: אביגדור ליברמן או נפתלי בנט.
גילוי נאות: עבדתי בבחירות (בלבד) עם ליברמן, והפכנו לידידים. איני חייב לו דבר והוא לא לי. העמדה המובאת כאן היא עמדתי האישית, מתוך הערכה שנובעת מניתוח עומק של סקרים ושל מאות שיחות. את בנט אני מעריך ומחבב. נכון יעשה אם לא יסתנוור מהסקרים – שתוצאת יום הבוחר הפכה לו אותם בעבר. בנט צעיר יחסית, בן 52, וסביר שעוד יחזור בעתיד לראשות הממשלה.
בעת הזו, אביגדור ליברמן הוא האיש הנכון במקום הנכון. הוא המבוגר האחראי לא רק בשל גילו (66), אלא גם בזכות אופיו וניסיונו העשיר. לליברמן אישיות חזקה מאוד ועקבית, הוא ביצועיסט עם יכולת ניהולית מרשימה, ופיו וליבו שווים, מילה שלו היא מילה. הוא ליברל שדוגל ב"חיה ותן לחיות", וכך גם בחייו הפרטיים עם רעייתו, שהינה דתייה. הוא לא שונא חרדים, אלא מבקר חריף של מנהיגיהם, כיוון שהללו מובילים אותם לעוני, בורות והשתמטות.
כדאי לזכור שליברמן הזהיר את נתניהו כבר ב־2016 מאסון 7 באוקטובר, כי כדרכו לא חיפף ולא הסתפק בניתוחי קהילת המודיעין שנתקעה בקונספציה, אלא דרש לראות במו עיניו את חומרי הגלם המודיעיניים, ומסקנתו הייתה הפוכה משלהם. הוא תיאר במדויק את אשר לצערנו קרה לאחר מכן. הצעתו להקים חיל טילים נתקלה בגיחוך ובדחייה. היום מבינים עד כמה זה חסר ונחוץ. ב־2018 התפטר מתפקיד שר הביטחון, אחרי שנתניהו סירב לדרישתו להכריע את חמאס והנהגתו, והחליט להזרים כסף קטארי שהופנה להתעצמות ארגון הטרור.
עבור בנט – איש טוב שחבריו נטשו אותו ולא הצליח בניהול ממשלת השינוי שהחזיקה כשנה בלבד – לא תהיה זו פחיתות כבוד לכהן כשר בכיר. כך עשו אחרי כהונה כראש ממשלה אישים כמו יצחק רבין ושמעון פרס, וגם ברק ואפילו נתניהו. כרגע הסקרים מחמיאים לבנט, אך גם לגנץ הסקרים ניבאו עד לאחרונה 40 מנדטים וכיום כחצי מכך.
כאדם דתי, אני חושש שבנט יתקשה לעמוד בלחץ החרדים והרבנים בהקשר לשוויון מוחלט בנטל, והוא עלול להתפתות לחבירה לנתניהו, כפי שכמעט עשה כנראה ב־2021. לליברמן יש בייס שהולך ומתרחב במאות אלפי תומכים חדשים (כ־300 אלף) מימין, מהמרכז ומשמאל. כרגע הסקרים מנבאים למפלגתו פי שניים וחצי יותר מאשר בבחירות הקודמות, וזאת בטרם הכריז רשמית על התמודדות. כשיכריז, אני מעריך שינסוק למעל 20 מנדטים.
שלושה נושאים מרכזיים צפויים לעמוד על הפרק אם הבחירות תתקיימנה ב־2025: הביטחון, הכלכלה ואיחוי הקרע בעם - ובראשו חוק ההשתמטות. בענייני ביטחון, ליברמן הוכיח שיש על מי לסמוך בתקופה שבה כיהן כשר ביטחון מצוין. כך גם בכלכלה – קיבל את המשק בגירעון של 144 מיליארד שקל והחזיר אותו עם עודף של 10.6 מיליארד שקל. בקשר לחוק ההשתמטות – סמכו רק על ליברמן שאת הבטחותיו יקיים ולא ייתן שקל למי שלא ישרת מגיל 18 ולא ילמד לימודי ליבה. הוא יזמין לממשלתו את כל המפלגות הציוניות, כולל חלק מהליכוד ללא נתניהו, ויוביל את ישראל לעתיד מבטיח – ביטחונית, כלכלית, חברתית ומדינית.
לדואגים מכך שהוא אולי ימני מדי או קיצוני, אני מציע שתחזרו לפתיח בהקשר של בגין ושרון. ליברמן הוא אדם מאוד אחראי ופרגמטי. הוא יגרום לאויבים שלנו לחשוש ממנו ומאיתנו, ויהיה מאוד אקטיבי בשמירת ביטחון ישראל, אך ישאף בכל מאודו לשלום, ביודעו ששלום משיגים מתוך עוצמה. ליברמן, שהיה גם שר חוץ מצליח, צבר לאורך השנים קשרים מצוינים עם המערב ועם צמרת הממשל האמריקאי, וקשרי החוץ שלו יחזירו את ישראל למרכז העניינים.
כשאביגדור ליברמן יכהן כראש ממשלת ישראל, כולנו נרגיש שוב שיש כאן מנהיג חזק ושיש על מי לסמוך.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי, פאר לוין תקשורת