ב־1982 ישראל סיימה להילחם (או, לפחות, כך חשבה) נגד מדינה ריבונית, לאחר שהביסה את סוריה במלחמת שלום הגליל והוכיחה עליונות אווירית ויבשתית מוחצת.
לעובדה הזאת הייתה חשיבות אסטרטגית כיוון שישראל סיפרה לעצמה שהאיום הקיומי שריחף מעליה מאז שנוסדה חלף עבר, וכעת מה שנותר לה הוא להתמודד עם ארגוני טרור וגרילה, שבשום אופן לא יוכלו להוות איום קיומי. מה שלא הבנו הוא שמאז 1979 הפכנו בעל כורחנו לאויב מושבע של מדינה חדשה, שאפתנית וקטלנית מאין כמותה בשם "הרפובליקה האסלאמית של איראן".
מאז שנוסדה מחדש על חורבות איראן של השאה, במהפכה מהירה ואכזרית, החליטה איראן ממניעים דתיים לעשות ככל שבכוחה כדי להשתלט על העולם, להביס את המערב ולהשמיד את מדינת היהודים היחידה.
באותן שנים הייתה מערכת הביטחון הישראלית עסוקה בנושאים אחרים, והיא לא שמה לב, או לא רצתה לשים לב, למתרחש בטהרן. האיראנים ייצאו את המהפכה האסלאמית של חומייני לכל מקום בעולם ובעיקר לכל מקום שבו היו קהילות שיעיות. בלבנון ייסדו קציני משמרות המהפכה כוח חדש, שנשא את השם שהיה למשמרות המהפכה בראשית דרכן ברחובות טהרן – חיזבאללה.
מעודדת מחולשת אויביה ומאוזלת ידם, טהרן שלחה את זרועותיה לכל עבר והן הלכו והתרבו. המלחמה ההיברידית שבה פתחה מעצמת הטרור נגדנו אחראית באופן ישיר או עקיף כמעט לכל שכול על רקע ביטחוני שהציבור הישראלי חווה בארץ ובעולם בדור האחרון.
מתקפת הפתע של ה־7 באוקטובר תוכננה במקור על ידי איראן. היא מימנה, אימנה וחימשה את נכסיה – הג'יהאד האסלאמי, החות'ים וחמאס. אך יחיא סנוואר טרף את הקלפים והחליט על דעת עצמו לפתוח במלחמה מפתיעה שבה הוא היה משוכנע שישראל תובס. סנוואר היה משוכנע גם שלמלחמה יצטרפו שאר רכיבי הציר, ובייחוד חיזבאללה. הדברים התרחשו אחרת, ולאחר שנה של לחימה חמאס ועזה מרוקנים מיכולותיהם וחיזבאללה הוכה קשות. הארגון מתקשה להתאושש ונמצא בסכנה של התפרקות צבאית מוחלטת.
מבצע "ימי תשובה", מתקפה ישראלית אווירית ישירה ראשונה מסוגה על איראן, הוכיח כי ישראל מסוגלת להכות בראש הנחש וכי השמיים פתוחים עבור חיל האוויר הישראלי גם מעל שטח איראני ריבוני. כעת הגיעה העת להרים ראש ולהתבונן במצב מתוך ראייה אסטרטגית. ההזדמנות למיטוט שלטון האימה האיראני היא אמיתית ומוחשית כשם שהיא נדירה. אסור לנו להסס לרגע. זוהי גם האמירה הנחרצת שעלינו להפנות לאמריקאים, מתוך הכרה בעובדה שמדובר באירוע קיומי לישראל, ללא קשר לבחירות בארצות הברית ולתוצאותיהן.
ישראל ניצבת בצומת דרכים קיומי ואסטרטגי, אך אסור לה לשכוח לרגע את התמונה הגדולה. עכשיו הוא הזמן לטפל בבעיית הבעיות של ישראל, בטרם תודיע איראן, חלילה, על פריצה למועדון הגרעין. רק כשייפול שלטון האייתולות ויוחלף בשלטון מתון, נוכל להבטיח לדורות הבאים שלנו את החירות והביטחון שלהם הם זכאים.
הכותב הוא חבר תנועת "המילואימניקים דור ניצחון", מומחה לביטחון לאומי, בעל תואר דוקטור בנושא המבצעים המיוחדים ותרומתם למלחמות המודרניות