בדרך כלל, אירועים אלימים כמו התקיפה שבוצעה נגד אוהדי מכבי תל אביב ביום חמישי במרכז אמסטרדם הם אירועים חדשותיים. כשזה קורה לך, זה כבר הופך לאירוע אישי. לי זה קרה. אומנם גדלתי בשכונת קריית אליעזר בחיפה, אבל אני אוהד מכבי תל אביב כבר 32 שנים. איך אומרים? רצה הגורל. והוא רצה גם שאסע למשחק באמסטרדם.
לא היה באמת צורך ב"אזהרת מסע" מטעם המטה לביטחון לאומי, או בעוד נאום ריק מתוכן של נתניהו, כדי לדעת שאם מגיעים לאמסטרדם, צריך להיזהר. זאת, אף שבביקורי העבר שלי באמסטרדם לא הייתה שום בעיה להזדהות כישראלי, גם מול מוסלמים. אוהדים שהגיעו לעיר בימים שלפני המשחק דיווחו על תקריות כאלה ואחרות, במיוחד מחוץ לבתי קזינו, עם אוהדי פנרבחצ’ה הטורקית שהגיעו לאמסטרדם. היה ברור שצריך להצניע צעיפים ואת צבעי מכבי לאחר המשחק, ובמקרה שלי, הצעיף היה מוסתר מתחת למעיל מרגע שעזבתי את האצטדיון.
ועדיין, כמי שראה בעבר באמסטרדם משטרה בכל פינה, הייתה לי תחושה שגם אם יתחיל משהו רציני, המשטרה תהיה שם. אכן במרכז העיר המשטרה הייתה פרוסה לפני המשחק ועזרה לנו, האוהדים, להגיע בבטחה לתחנה המרכזית, לתחנות המטרו, לאצטדיון יוהאן קרויף, וכנ"ל בדרך חזרה. הבעיה הייתה שהשוטרים פשוט נשארו באזור האצטדיון לאחר המשחק והפקירו כמעט לגמרי את מרכז העיר. שוטרים לא נראו בעיר עצמה זמן רב לאחר סיום המשחק.
סמל מכבי וצבעו מגיעים מהטלאי הצהוב שיהודים הוכרחו לענוד בתקופת השואה. סמל מכבי שלנו סימן אותנו כיהודים גם ביום חמישי. אבל אני, שהותקפתי אולי ראשון מבין אוהדי מכבי, הותקפתי ספונטנית ברחוב, בדרך למלון, לאחר שהתפצלתי מדבוקת האוהדים שיצאה מהמטרו. לאחר שחסמו את דרכי במדרכה, התחלתי לרוץ כדי למצוא מקום בטוח. ברגע זה הופלתי לרצפה ומוסלמים מזדמנים, איש לא יודע אם מדובר במוסלמים מקומיים, דור שלישי בהולנד, או בטורקים שהגיעו לעיר ונשארו בה, החלו להיאסף סביבי, ואחד מהם בעט בחוזקה בראשי.
מובן שגיבורים כאלה ואחרים יגידו עכשיו שהם כבר היו הורגים במכות את התוקפים ובטח יספרו סיפורים בנוסח “אם אוהדי בית"ר היו שם". אבל כשאתה מותקף לבד, בלילה, ובקושי רואה משהו, אתה מנסה לקום ולברוח מהמקום כשהסיטואציה לא ברורה. התוקפים המשיכו לרדוף אחריי גם כשרצתי לכביש כדי לבקש עזרה.
בביקורים הקודמים שלי באמסטרדם הבנתי שאם אדם ייפול ברחוב באמצע הלילה, אף אחד לא יבוא לעזרתו. לצערי, זה היה המצב גם הפעם – אף מכונית לא עצרה, אף אדם שעבר ברחוב לא חש לעזרה או פנה לתוקפים וביקש שיפסיקו. התעלמות מוחלטת. למזלי, מיד כשעברתי את הכביש חברתי לעוד אוהדים שחזרו מהאצטדיון, והם הגנו וסוככו עליי.
אחרי שיכולתי לנשום קצת, הכנסתי מהר את הצעיף לכיס המעיל, ובשלב מסוים ברחתי לתוך מסעדה, לא רחוק מהמלון ששהיתי בו. אנשי המקום, כנראה בני מהגרים, נתנו לי להיכנס לשירותים ולשטוף את הפנים, הגישו לי מים ושמרו עליי כמה דקות עד שלא נראתה סכנה. אז היה לי קל יותר לחמוק בחזרה למלון.
כמה דקות אחרי שנכנסתי ללובי הגיעו עוד אוהדים שהשתכנו בקומה שלי, וכולנו הבנו שחייבים לעלות מהר למעלה, לחדרים. איתנו עלו עוד אוהדים, ואת אחד מהם הסתרתי בחדר היחיד ששכרתי. לאחר שטיפלתי בעצמי, ולאחר שהבחור יצר קשר עם אביו ואחיו, שאובטחו על ידי שוטרים בכיכר דאם, שם אירעו הפרעות החמורות יותר, הוא עבר לחדר הסמוך, הגדול יותר, ובילה שם את הלילה.
יצאתי בזול מהתקיפות, ולמחרת התראיינתי בעילום שם ל"דה טלחרף" ולעיתון הולנדי נוסף, וגם דיברתי עם שוטרים שהגיעו לגבות ממני עדות. אנשי המלון והמקומיים שפגשתי התנצלו על המקרה, ולמעשה לא היה הולנדי אחד, כולל העיתונאים והשוטרים, שלא התנצל או התבייש במה שקרה.
היציאה מאמסטרדם לוותה בחום על ידי כל מי שרק היה יכול: שתי דיילות אל על, שקד וקרן, שעזרו לי להקדים את הטיסה שלי מיום שני לשבת בערב, אוהדי מכבי בקבוצת הוואטסאפ ועמותת "אחים לסמל" שחיברו בין אוהדים ובין כל מי שיכול לעזור, או יהודים מקומיים שהופיעו בכל מקום ורק הציעו עזרה באירוח או בהסעות לשדה התעופה, כיוון שהתחבורה הציבורית והמוניות לא נחשבו בטוחות.
אחרי ששבתי לארץ ראיתי וקראתי טענות רבות שמאשימות את אוהדי מכבי בפרעות. אני מרגיש צורך להבהיר את הנושא. נכון שאי אפשר לברוח מהתחושה הקשה שקומץ אוהדי פאנטיקס שרו שירים מתסיסים והפעילו אבוקות במטרו, והדבר עשוי היה לעורר אנטגוניזם בקרב המקומיים, אבל שום דבר לא מצדיק תקיפות אלימות וציד יהודים על רקע אנטישמי.
בוודאי כשבזמן שלפני התקיפות לא הייתה שום התגרות מצד אוהדי מכבי. בנוסף, העובדה שאיש מאוהדי מכבי לא יזם תקיפות נקמה לאחר האירועים הביאה לכך שהיקף הפגיעה באוהדים לא התרחב.
ובכל הקשור לאוהדי אייאקס אמסטרדם – לא חשנו כל איבה מצידם, אלא להפך. גם במשחק עצמו הם אירחו אותנו למופת, והאווירה שהייתה באצטדיון לא תישכח לעולם.