עתה משנת 2024 מתכנסת והולכת לדפי ההיסטוריה, ועוד ועוד עובדות מתגלות ממלאות אותנו השתאות ואימה, ממש כמו מנהרות חיזבאללה מטרים ממטולה, ניתן להתחיל בסיכומי ביניים.
חמישה עשר החודשים האחרונים היו איומים ונוראים, לפחות לקטני האמונה המסרבים עדיין להכיר ולראות כי אנו חיים בימים שהם אם לא פעמי משיח, לפחות ימי נסים גלויים.
ועדיין די ברור שהשנה שחלפה הייתה יכולה להיות איומה ונוראה פי כמה וכמה. עד כמה שקשה להודות, על כך שמציאות כזו לא התרחשה ובאה, יש להודות לפני הכל ליחיא סינוואר.
ואין עסקינן בפרס על כוונות ודיבורים בעלמא, שאם כן אולי היה הפרס הולך לגיבור הטוויטר ממיאמי, אלא לאנשי מעשה של ממש, שבפועלם מנעו מישראל אסון כבד, עוד גדול מזה שנפל על ראשינו מאז השביעי לאוקטובר.
שותפויות אמיצות, מלמדת ההיסטוריה, קמות גם בין אוייבים מרים. בסוף שנות השלושים של המאה שעברה היה ברור הן להיטלר והן לסטאלין כי מדינותיהם עתידות להתנגש התנגשות מצח אכזרית ונוטפת דם.
עובדה זו לא מנעה מהם לחתום על ההסכם הידוע בשמו הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, בו מצא כל צד משהו שהיה מעוניין בו עד מאד. האחד שקט וזמן להתכונן ליום פקודה, והשני דרך להרדים את אויביו מבית ומחוץ.
לא תמיד יש צורך בחתימה מפוארת על הסכם כתוב בכדי שאיחוד האינטרסים יוביל יריבים מרים לשיתוף פעולה. אחד כזה התרחש בזמן מלחמת העולם הראשונה והוא עתיד לשנות את עתיד ההיסטוריה העולמית.
באפריל 1917, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, חצה קרון רכבת מסתורי ובו נוסע עלום שם את כל הדרך מציריך שבשווייץ, דרך גרמניה ושוודיה, עד פטרוגרד בירת רוסיה.
באשרם את המעבר הזה ללנין וצוותו הנאמן של מנהיגים קומוניסטיים אחרים, עשו הגרמנים "שמיניות באוויר כדי לסייע לקבוצה שראשיה היו בעיניהם פושעים נאלחים".
הסיכוי לזעזע את היציבות ברוסיה ולגרום להחלשותה ויציאתה מהמלחמה גבר על השינאה לקומוניסטים. אך הסיוע הגרמני לא הסתכם בשינוע הגורמים המהפכניים לרוסיה. סכומים גדולים של כסף גרמני, גם הם הועברו להם בדרכים שונות ומשונות במטרה להוציא את רוסיה מברית המדינות שלחמו בגרמניה.
ברית בלתי כתובה שכזו התקיימה בין אויבים מובהקים במזרח התיכון מזה עשור שנים ויותר. לכל אחד מחברי הברית, סינוואר, נסראללה, נתניהו, ואירן היה חזון שונה בתכלית ביחס לעתיד. אך לכולם היה אינטרס זהה אחד. שקט.
כלקח מרכזי מהפלישה האמריקאית לעירק והחלפת המשטר שם, וכזיכרון רחוק של מלחמת שמונה השנים הנוראית עם עירק בה נספו כ 600 אלף איראנים, המדינה הגיע לסף פשיטת רגל, וטהרן ספגה טילים במשך חודשים, היה המשטר נחוש להגיע לנשק הרתעה אסטרטגי שישמור לנצח על שרידותו מפני אויב חיצוני.
השגת נשק שכזה, כולל אמצעים לשיגורו ושימוש בו, הצריך זמן ושקט. החיזבאללה הוקם ומומן על יד איראן, ופותח לאורך השנים כאיום איסטרטגי להבטיח כי ישראל לא תשבור את הכלים ותשתף פעולה במשחק להבטחת חלון השקט הדרוש. אך לחיזבאללה היה גם תפקיד נוסף. כלי שיביא את ישראל לברכיה כאשר שלטון האייטולות יחליט כי בא היום.
בשונה מחיזבאללה, "סיכון מחושב" סינוואר, לא היה בובה איראנית. אך הם היו בעלי ברית עם זהות אינטרסים אסטרטגית גבוהה. שניהם קיוו ליום בו ה"ישות הציונית" לא תתקיים, או לפחות תספוג מכה כה קשה שתשנה את כללי המשחק ומאזן הכוחות כולו באזור. ומר בטחון נתניהו? גם הוא חפץ בשקט.
מה שאפיין את שנות שלטון נתניהו ובמיוחד מאז 2015 היה הימנעות מכל עימות עם בעיותיה האמיתיות של מדינת ישראל, הביטחוניות, המדיניות או החברתיות.
הוא, כמו תנועת הליכוד כולה עסקו ב"חיים (הטובים) עצמם", וכך הם גם שווקו את המציאות להמונים. אין זאת כי חלפו שנים רבות מאז שרו וותיקי תנועת החירות בכינוסי המרכז "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש" (שיר בית"ר-זאב ז'בוטינסקי).
השקט סייע לנתניהו וחבריו לא רק ליהנות ממנעמי השלטון, הידועים ושאינם, אלא גם הבטיח את שרידותו הפוליטית לקץ הנראה לעין. ומה אחר כך? על כך כבר אמר מלך אחר, "אחרי המבול".
כך, על פי פרסומים לרבות עדות ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, סירב נתניהו שש פעמים לחסל את סינוואר. כך הודלפה לתקשורת מצגת צה"לית שהוצגה לקבינט בעניין כיבוש עזה וחיסול החמאס, במטרה ככל הנראה לשבש מהלך שכזה.
כך הועברו לחמאס בתיאום עם ישראל מאז 2014 מיליארדים של מיליוני דולרים. יתרה מזו ב 2018 נכנס לרצועה מענק הכסף הראשון שהוכנס במזומן, וזאת בעקבות לחץ של רה"מ נתניהו על אף התנגדות מערכת הבטחון.
לא זו אף זו, לפי תחקיר של הניו יורק טיימס המוסד איתר את פרטיה של קרן השקעות גדולה של נכסי החמאס והעביר את המידע לנתניהו, אך דבר לא נעשה בנדון. להיפך, בשנת 2017 פורקה יחידת צלצל שבמוסד שהיתה אמונה על הלחימה הכלכלית כולל כנגד כספי החמאס. מזוודות הכסף המזומן המשיכו לזרום עד עד יולי 2021, כאשר ממשלת בנט החליטה כי לא יעבור עוד כסף קטרי במזוודות לעזה.
וכך בעוד בדרום מוקם צבא של ממש הכולל 24 גדודים, עשרות אלפי רקטות, ומאות קילומטרים של מנהרות. ובצפון מוקמת אימפריה של טרור הכוללת מרחבי פלישה תת קרקעיים עולים על גדותם בנשק ותחמושת חדישים ליום פקודה, היה מר בטחון עסוק במכירת סיפורי השקט להמון.
בהופעה נדירה לתקשורת, בערוץ הבית 14, נשאל נתניהו באפריל 2023, עד כמה רצינית הערכת אמ"ן שהוגשה לדרג המדיני, לפיה הסכנה למלחמה גוברת.
"אני חושב שיש הפרזה בזה", נתניהו השיב בזחיחות. פחות מחודשיים לפני השביעי באוקטובר נתניהו הצטלם עם רעיתו שרה, לסרטון בטיקטוק, מרכיב משקפיים ורודים. נוטף חיוכים ומלא שביעות רצון עצמית, המתיק סוד עם הצופים: "אני רוצה להבטיח לכם, אני לא רואה את המציאות דרך משקפיים ורודים אבל המצב הרבה יותר טוב!... תבלו… תבלו".
בעוד נתניהו קורא ממלונו ברמת הגולן לתושבי ישראל לבלות, בילו אך כמה קילומטרים משם עשרות אלפי אנשי חיזבאללה בשפצור מערך התקיפה שנבנה בהשקעת מיליארדים איראנית.
מערך שכלל מעל 150 אלף טילים כולל ארוכי טווח ומדויקים, מאות כטבמי"ם ועשרות קילומטרים של מתחמים תת קרקעיים, אך מאות מטרים מהגדר, ובהם מחסה ונשק וציוד משוכלל וחדיש. שטחי כינוס מוגנים לאלפי לוחמים שאמורים היו ביום פקודה לפלוש לגליל.
עתה ברור לכל אם חיזבאללה היה פולש לגליל ב-7 לאוקטובר במקביל לחמאס, ומלווה זאת במטחים בלתי נגמרים של טילים מדויקים לצפון ולמרכז היו כוחות החיזבאללה, שהיו גדולים, מיומנים ומצוידים בהרבה מהחמאס, שוטפים את הגליל בואכה חיפה וטבריה עוד באותו היום.
אך החיזבאללה הופתע לא פחות מישראל, ואפילו אם רצה, לא היה ערוך ומוכן להצטרפות מיידית. אחרי הכל הפעלת מערך הטילים וארגון הכוחות ליציאה להתקפה אינו דבר שנעשה בכמה שעות.
יתרה מזו, כפי שהסביר פרופ' אמציה ברעם, מרצה באוניברסיטת חיפה, בטור שפרסם באתר 'מעריב', "את ההתקפה ב-7 באוקטובר יזם יחיא סינוואר ללא תיאום עם ביירות וטהרן. חמינאי ונסראללה מימנו, אימנו וחימשו אותו, אך באותו בוקר הם הופתעו לא פחות מישראל. הוא החליט לתקוף בלי תיאום משום שידע שהם יאסרו זאת עליו".
ברעם הוסיף: "סינוואר תקף בכל זאת מתוך הנחה שהבטחת התמיכה הפומבית שקיבלו אנשיו בביירות במרץ 2023, תאלץ את נסראללה להיכנס לאירוע בכל העוצמה. חמינאי ונסראללה הובכו, והאחרון הצטרף מחוסר ברירה, אך רק בפרופיל של מלחמת התשה".
עד שבטהרן ובביירות קלטו כמה שבירה ופגיעה הייתה ישראל באותם יומיים ראשונים, חלף חלון ההזדמנויות. לא רק שצה"ל החל להתארגן גם נשיא ארה"ב הבהיר "Don't" בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, ואף צירף דמי רצינות בדמות שתי נושאות מטוסים שהתקרבו לחופי לבנון.
הטעות הזו של סינוואר ונסראללה עלתה להם בחייהם. היא גם הצילה ישראלים רבים מספור מגורל דומה. מי ישורנו איך הייתה נראית מדינת ישראל של בועת נתניהו, חמושה במשקפיים וורודים, מחייכת אל עצמה בשביעות רצון עצמית, מתנשאת, ומתעלמת מכל אות, לו הייתה מותקפת בסגנון השביעי לאוקטובר מהצפון ומהדרום כאחת. רק המחשבה מעבירה צמרמורת בגוו כל ישראלי חושב.
על שהצילנו מידי עצמנו, ומידי ההנהגה שהובילה את ישראל בדרך שהייתה מסתיימת באסון שקשה לדמיינו, ואף שלא התכוון לכך אף לא לשנייה אחת, מגיע ליחיא סינוואר פרס בטחון ישראל. קשה להודות, אך בזכותו פקעה "בועת נתניהו" ולישראל ניתנה הזדמנות חדשה לחיים.
