מאז 7 באוקטובר אנו עדים לעלייה מדאיגה באירועים אנטישמיים ואנטי־ישראליים ברחבי העולם. התופעה מתבטאת בפגיעות פיזיות ומילוליות ביהודים וישראלים בחוצות ערים גדולות, מהפוגרום באמסטרדם ועד לרצח שליח חב"ד בדובאי. בין שמדובר במעשים ספונטניים ובין שבמאורגנים, התמונה המתבהרת מצביעה על שנאה גוברת כלפי ישראל, יהודים בתפוצות וישראלים השוהים בחו"ל.
לכאורה, האירועים הללו אינם תופעה חדשה. מדי שנה נרשמים מקרים רבים של התקפות פיזיות על יהודים ברחובות, השחתת בתי כנסת ומוסדות יהודיים והסתה אנטישמית ברשתות החברתיות ובמדיה המסורתית. אך התעצמות האירועים הללו נבדלת מה"שגרה" בכמות ובעומק השנאה שעומדת מאחוריהם.
המדאיג ביותר הוא שאירועים אלו אינם מתרחשים רק במדינות בעלות היסטוריה של אנטישמיות, אלא גם במקומות שנחשבו עד לא מזמן לבטוחים עבור יהודים. הרצח בדובאי מהווה תמרור אזהרה חמור - גם במדינות שכוננו יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ביטחונם של יהודים וישראלים אינו מובטח.
הגורמים לעלייה זו מגוונים ומורכבים: עלייתן של תנועות קיצוניות מימין ומשמאל, כוחה הגובר של ההסתה ברשתות החברתיות, במיוחד על רקע מלחמת חרבות ברזל, וכישלון העולם הנאור במאבק באנטישמיות. מימין מדובר בשנאת מהגרים וזרים, ומשמאל בראיית ישראל כשליחת הקולוניאליזם ואהדה עיוורת לפלסטינים. הרשתות החברתיות משמשות ככלי להפצת שנאה והסתה, לרוב בעזרת שקרים וסילוף עובדות.
בעשור האחרון אומנם נחקקו במדינות המערב חוקים והושקעו משאבים בחינוך לשוויון, אך העובדה שתקיפת יהודים ברחוב עוברת בשתיקה מעידה שלא נעשה מספיק. אף שמדינות רבות עומדות לצד ישראל ומכירות בתרומתה לדמוקרטיה ולכלכלה העולמית, נראה שאינן עושות מספיק כדי להגן על אזרחיהן היהודים.
קיים קשר הדוק בין אנטישמיות ואנטי־ישראליות. בעוד שורשי האנטישמיות טמונים בהיסטוריה של שנאת היהודים, האנטי־ישראליות מהווה ביטוי מודרני לאותה שנאה. אך שתי התופעות מבוססות על סטריאוטיפים ושנאה כלפי היהודים והיהדות. התרבות הפוליטית העכשווית מטשטשת את הגבול בין ביקורת לגיטימית על מדיניות ישראל לבין אנטישמיות, מה שמאפשר לאנטישמים להסוות את שנאתם תחת מעטה של ביקורת פוליטית.
נוכח המצב הקיים, יש לפנות בקריאה דחופה לממשלות בעולם לפעול באופן נחוש כנגד כל ביטוי של אנטישמיות ושנאת ישראל. על הממשלות השונות לחוקק חוקים מחמירים נגד הסתה לאלימות וגזענות, לאכוף את החוקים הקיימים ולהעניש בחומרה את מבצעי עבירות השנאה. פעולות אלה צריכות להיות חלק ממהלך רחב של חיזוק המערך המשפטי והאכיפתי נגד פשעי שנאה בעלי אופי דתי.
תקיפה של אדם בשל יהדותו (או כל דת אחרת) חייבת להיות מטופלת בחומרה יתרה. הן גם צריכות לשתף פעולה עם הקהילות היהודיות בהגברת האבטחה סביב מוסדות יהודיים - בתי כנסת, מרכזים קהילתיים ובתי ספר. במקביל, עליהן להשקיע בחינוך לסובלנות ולשוויון. גם פעילות זו צריכה להיעשות כחלק ממהלך רחב לחיזוק החינוך נגד אנטישמיות ושנאת זרים בכלל. דור העתיד חייב להבין את הסכנות הטמונות בשנאת האחר.
על הממשלות גם לפעול נגד ההסתה ברשתות החברתיות. הקשר בין הסתה לאלימות הוכח פעם אחר פעם. כאן ישנו תפקיד חשוב גם לארגוני החברה האזרחית - עליהם לצאת חוצץ כנגד אלימות על רקע גזעי ולקחת חלק במאבק החינוכי נגדה.
האנטישמיות והאנטי־ישראליות אינן רק בעיה של היהודים והישראלים - זו בעיה של החברה האנושית כולה. הקהילות היהודיות בתפוצות ימשיכו לחיות את חייהן בגאון ולא ייכנעו לטרור ולאלימות, אך זכותן הבסיסית לביטחון חייבת להיות מובטחת. אזרח יהודי, תייר יהודי או שליח יהודי - כולם זכאים להגנה מלאה של החוק.
אנו קוראים למנהיגי העולם: אל תעמדו מנגד. פעלו עכשיו ביד חזקה להגנת אזרחיכם היהודים ואורחיכם הישראלים. ההיסטוריה לימדה אותנו את המחיר הנורא של שתיקה אל מול אנטישמיות. אל תיתנו לה להרים ראש שוב.
הכותבת היא יו"ר הקונגרס היהודי העולמי (WJC) ישראל
[email protected]