דווקא בשבוע שבו מחקר בינלאומי חשף שפל של 17 שנה בממוצע בציוני התלמידים בישראל במתמטיקה ומדעים, התחדדה אצלי התובנה שלימודי הליבה חייבים לכלול גם שיעורי אזרחות. אין ספק שמקצועות המדעים חשובים למדינת ישראל כמי שמובילה את ההייטק בעולם, תורמים למחקר ולצבא, ולא פחות חשוב - למוביליות חברתית, אבל כדי שמדינת ישראל תמשיך לשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי, חשובים לא פחות גם שיעורי האזרחות.
מאז תחילת מושב החורף של הכנסת עושה רושם שחברי הקואליציה הנוכחית מאסו בדמוקרטיה בישראל. מבחינתם, הפורמט מיצה את עצמו ומקשה עליהם לממש את האידאולוגיה שבשביל לקדמה הם נבחרו. אלא שבין האידאולוגיה לרשימת החוקים שהם מבקשים לקדם אין שום קשר. בליץ החקיקה הנוכחי מבקש להעניק לנבחרי הציבור כוח עודף ויכולת לשים ב"מיוט" את כל מי שלמד כבר בשיעור הראשון באזרחות מהם המאפיינים של הדמוקרטיה הישראלית.
ספק אם גם מצביעי הימין שמוצאים עצמם מתוסכלים מהחלטות היועמ"שית, לעיתים בצדק, היו רוצים לחיות במדינה שבה ח"כ מקבל זכויות יתר וחסינות מורחבת, כזאת שמאפשרת להיות מעל החוק ומעל האזרחים. ואת החוק הזה יוזמת ח"כ טלי גוטליב, שהיא בעצמה נמצאת בניגוד עניינים בשל תביעת לשון הרע שהוגשה נגדה ושעדיין מתבררת בבית המשפט.
רשימת החוקים שבהם הקואליציה מבקשת להשתיק לא רק את האופוזיציה אלא גם את הציבור, ארוכה - והמכנה המשותף של יוזמי החוקים הינו, בין היתר: היעדר לימודי אזרחות. לטובת נבחרי הציבור שלא זכו לשיעורי אזרחות במוסדות החינוך שבהם התחנכו, ובהם גם שר התקשורת - אדם משכיל ללא ספק בעל שני תארים וגם דוקטורט. השר שלמה קרעי למד בישיבת "כיסא רחמים", מוסד תורני מכובד בעולם הישיבות. כמה מבני משפחתי למדו שם, אך לא זכו לצד לימודי הקודש, שאיני חלילה מזלזלת בהם, ללמוד גם על עקרונות הדמוקרטיה, על חופש הביטוי ועל מבנה השלטון הדמוקרטי המבוסס על איזון בין הרשויות.
לא למדו מבגין
לטובתו של קרעי ולטובת נבחרי ציבור נוספים שלא למדו אזרחות, הנה תקציר קטן. חופש הביטוי הוא אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה, וכך גם תקשורת חופשית, שאמורה לשמש כ"כלב השמירה" של הדמוקרטיה ולא לתפקד כלהקת מעודדות של השלטון ונבחריו. רצף החוקים שמנסה לקדם השר קרעי יחד עם שותף מהספסלים האחוריים של מפלגתו, נועדו לסגור ולהשתיק גופי תקשורת שמאפשרים מחשבה חופשית ולא מאמצים את דף המסרים של הקואליציה. בעזרת חקיקה הוא מבקש למדוד רייטינג על מנת להשפיע על תקציבים, כדי להעניק תמריצים כלכליים למי שמטיב לרקוד את ריקוד ה"מה יפית, ממשלתי אהובתי".
זה לא קשור לימין ולשמאל, זה קשור להשתקה, וזה לא סותר את העובדה שתקשורת טובה, בעיניי, צריכה להיות מגוונת ומאוזנת ולתת ביטוי לכלל החברה הישראלית. זה גם לא אומר שאין מקום לתיקון גם בתקשורת, שלעיתים משתעבדת לפוזיציה. אבל העובדה ששר התקשורת הוא זה שאף שאין לו טלוויזיה בבית, רוצה להחשיך את המסך של כל מי שרוצה להציג דעה שונה משלו - מזכירה משטרים שישראל אינה רוצה להידמות להם.
מבחינת קרעי, הדמוקרטיה היא לא פורמט מחייב. רק לאחרונה אמר: "אנחנו נבחרי ציבור, ואנחנו יכולים לשנות גם את המשטר אם נרצה". ובכן אם השר היה נוכח בשיעורי אזרחות, ודאי היה נתקל במגילת העצמאות שהגדירה את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ובהיעדר חוקה יהיה קושי גם לו ולחבריו לעשות זאת.
מאחר שאני בעצמי עובדת בתאגיד השידור הציבורי שאותו קרעי מבקש, בין היתר, להשתיק, אני מצויה בניגוד עיניינים העלול להחליש את הטיעון שלי - ולכן אצטט מאמר מערכת של עיתון מפלגת החירות (הליכוד של היום) משנת 1963: "חופש הדעה והדיבור – מי יעז בגלוי לשלול זכות זו במאה ה־20, בפרט אחרי מפלת הפשיזם והנאציזם שנבנו על שלילת חופש זה?".
מיותר לציין שחלק גדול מחברי מפלגת הליכוד התרחקו מאוד גם מדרכו של מנחם בגין ז"ל, שראה חשיבות עליונה בחופש הביטוי והעיתונות, אף שספג במשך שנים לא מעט ביקורת מהתקשורת הישראלית.
יש לא מעט רגעים שאני יכולה להבין את התסכול של הקואליציה הנוכחית ולהסכים עם חלק מטענותיה, אבל הפתרונות לתיקון המבני שהיא מציעה למדינה הם לא פחות מריסוק האמון במוסדות השלטון וברשויות החוק.
השבוע קיימתי ראיון עם שר המורשת עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, שקצת התקשה להבין את ההבדל בין "נבחר ציבור" ל"ציבור" ובין ממשלה שפועלת למען כלל אזרחיה, גם אם יש לה אידיאולוגיה שהיא מעוניינת לקדם, לבין ממשלה שדואגת רק לבייס שלה ומפחידה בהתנהלותה את מי שלא בחר בה. במציאות הנוכחית שישראל מתמודדת איתה בזמן מלחמה, עם 100 חטופים בשבי חמאס, לא יזיק קורס מזורז באזרחות לרבים מחברי הממשלה, וזה הזמן להוסיף למקצועות הליבה, לצד מקצועות המדעים, גם את שיעורי האזרחות למען הדורות הבאים.
