לפני חודשים אחדים נפל דבר בישראל. הרמטכ”ל, רא”ל הרצי הלוי, אישר הקמת חטיבה חרדית בצה”ל: חטיבת חשמונאים. שם יפה, ואפילו מרגש, אבל לא פחות מכך – ממחיש את הניתוק מהאנשים שאליהם מתיימרת החטיבה החדשה לפנות.
האתוס החרדי לא רואה בחשמונאים ובמכבים סיפור גבורה של לוחמים נועזים מסיירת מטכ”ל, אלא מאורע ניסי מכונן שעיקרו מאבק על הזכות לקיים חיים יהודיים של שמירת מצוות. הם זכו לנס חנוכה בכוח תורתם וקדושתם, לא בכוח זרועם וחרבם. אם הראש הישראלי מצייר את דמות החשמונאים כלוחמים יפי תואר ובלורית, שריריים ונועזים, הראש החרדי מצייר את דמויותיהם כתלמידי חכמים עטורי זקן שמוסרים את נפשם על הרוח היהודית הטהורה. כלומר, בראייתם, ההפך הגמור ממה שצה”ל מתיימר להיות.
סיפורה של חטיבת חשמונאים ממחיש היטב את המאבק הישראלי בנושא גיוס החרדים. לאורך השנים נעשים ניסיונות לפתור את הסוגיה המורכבת, אבל הם כמעט תמיד נעשים במעמד צד אחד. זה לא בהכרח רע, אבל בהחלט לא יעיל. לא בכדי מבינים חברות ותאגידי ענק את הצורך בפרסום מגזרי שמכיר את הניואנסים החרדיים ויודע לקלוע אליהם. ואילו בצה”ל, כאילו משרד פרסום המתמחה במגזר החילוני או הדתי מעלה פרסום שמיועד לחרדים.
לכן, מי שחשב שהחטיבה החרדית תשנה משהו, לא מבין דבר על העולם החרדי. החטיבה החדשה אולי מסמנת התפכחות מסוימת בצה”ל, רצון כן לאפשר לחרדים שירות בחטיבה הומוגנית, אבל כדי להביא חרדים לצה”ל זה לא מספיק. כל זמן שגדולי ישראל החרדים לא יתמכו פומבית בחטיבה כזאת, המסלולים הייעודיים לחרדים ימשכו חרדים מהקצוות. הם לעולם לא יביאו חרדים מהזרם המרכזי.
ובנושא הזה, דעתם של גדולי ישראל ברורה. כל זמן שהצבא הוא גוף ממלכתי, הנתון לגחמות פרוגרסיביות ופסיקות משפטיות שעלולות לפגוע במהות החטיבות החרדיות, הם לא יאפשרו לציבור שלהם להיות חלק מכך. עם כל הכבוד לרצון הטוב, מי ערב לכך שבהינתן מצב של סתירה בין ערכי החרדיות לערכי צה”ל – ידה של החרדיות תהיה על העליונה? יש כמובן גם אנשים שיתנגדו לשירות בהפרדה ועשויים לעתור לבג”ץ נגד האפליה המגדרית בצה”ל. מה יעלה אז בגורלן של החטיבות החרדיות? אמון לא נבנה מחתימה על מסמכים, אלא בשנים ארוכות של הבנה הדדית.
בעיה נוספת היא ראייה אחידה את הציבור החרדי. מעבר מהיר על התקנון של החטיבה החדשה מלמד שאם עבור חרדים מסוימים מדובר בתקנון אדוק מדי, עבור אחרים – כמו בחסידות שאליה אני משתייך – מדובר בתקנון פשרני ובעייתי מאוד לאנשים צעירים.
מסיבות אלה, קשה לראות את הבשורה הגדולה. במקביל, מדיניות ה”ראש בקיר” נמשכת עם אלפי צווי גיוס שנשלחים, ולא יספקו לצה”ל את הצרכים שלו. אם למישהו באמת אכפת מטובת המדינה וביטחונה, עליו לחשוב מחוץ לקופסה כדי לייצר מסגרת חלופית שתספק את צורכי הביטחון של המדינה מחד, ולא תתעלם מהדקויות המגזריות מאידך. כל התעקשות אחרת היא פופוליסטית, ורק תעמיק את הקרע.