יעדי המלחמה המוצהרים בנוגע לרצועת עזה הם החזרת החטופים ומיטוט שלטון חמאס, אבל המשך המלחמה דווקא מרחיק אותנו מהשגתם. באשר למטרה של החזרת החטופים, מספר החטופים החיים הולך ופוחת. ככל שהמלחמה נמשכת כך גוברת הסכנה שעוד חטופים וחטופות ימותו מידי שוביהם, מתנאי החיים הקשים ברצועה או מהפגזות והפצצות צה״ל. המלחמה בחודשים האחרונים לא תורמת גם למטרה השניה - מיטוט שלטון חמאס. צה״ל מילא את משימתו ופגע פגיעה אנושה ביכולות הצבאיות של חמאס. אבל אי אפשר להרוג כל פעיל ולהשמיד כל טיל, כפי שמעידים השיגורים מהרצועה בשבוע האחרון.
ממשלת ישראל מסרבת לתרגם את ההצלחות הצבאיות להישגים מדיניים, ומטרפדת כל סיכוי למשא ומתן על סיום השליטה הצבאית של ישראל ברצועת עזה והחלפתו בכוחות ערביים ובינלאומיים, שיפעלו בשיתוף עם גורמים פלסטיניים לחלוקת הסיוע ההומניטרי, לשיקום הרצועה ולבניית מנגנוני שלטון פלסטיני מתון. בהעדר חלופה שלטונית, חמאס ממשיך לשלוט בעזה מבחינה אזרחית – חוזר לשטחים שצה"ל מפנה, משתלט על הסיוע ההומניטרי, פוגע באכזריות בכל מי שמתנגד לו וממשיך לגייס פעילים. המשמעות היא שממשלת ישראל מסכנת את חיי חיילינו לשווא.
יתרה מכך, אין חולק שצה"ל גורם בימים אלה להרס נרחב בעזה, עם פגיעות קשות באוכלוסיה אזרחית ובתשתיות. בהינתן שההרס לא מוביל להשגת מטרות המלחמה – שחרור החטופים ומיטוט שלטון החמאס, אלא מחבל בהן, הרי שדגל שחור מתנוסס כיום מעל המשך הלחימה. חשוב להדגיש, חמאס הוא אויב מר לישראל, אלא שכבר חודשים ארוכים הדרך להשלמת הנצחון על חמאס לא עוברת בשדה הקרב אלא בחדרי המשא ומתן, כשהצעד הראשון הוא עסקת חטופים.
ככל שחולף הזמן, מתחזק החשד שלממשלה יש, למעשה, מטרה אחרת למלחמה, מטרה שונה לחלוטין מזו שהממשלה מסרה לציבור - כיבוש והתיישבות ברצועת עזה. חלק מהשרים והח״כים של מפלגות הקואליציה, כולל ממפלגת הליכוד, מצהירים על כך בפה מלא, אך מעולם לא התקבלה החלטת ממשלה שמגדירה אותה כאחת ממטרות המלחמה. זה לא קרה במקרה. מלחמה לצורך כיבוש והתיישבות מנוגדת לחוק הבינלאומי, ואם ממשלת ישראל תעביר החלטה כזו, מדינת ישראל תהיה צפויה לסנקציות קשות, שביניהן גם איסור על אספקת נשק למדינת ישראל.
המצב הזה מעמיד את חיילי צה״ל בפני מציאות מרה: אם מטרות המלחמה הן אלו המוצהרות, הרי שהמלחמה לא משרתת מטרות אלו ולכן השתתפות במלחמה היא בזבוז משווע של חיי אדם ודגל שחור מתנוסס מעליה. אם מטרת המלחמה היא כיבוש והתיישבות יהודית, הרי שהיא לא התקבלה כדין על פי החוק הישראלי, והיא מהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי. כך או כך, חיילי צה"ל מסכנים את חייהם במלחמת יש ברירה ומסתכנים בביצוע פשעי מלחמה ובהעמדה לדין בגינם.
מלחמת חרבות ברזל היתה מלחמת אין ברירה. מדינת ישראל היתה בסכנה גדולה מצד טבעת האש האיראנית-ג׳יהאדיסטית, שחמאס רצה להצית ב-7.10. בזכות ההתגייסות המרשימה והרחבה של אזרחי מדינת ישראל – מי בשרות מילואים ומי בהתנדבות בעורף – נחלצנו מהסכנה. לאחר הפגיעה הקשה בחזבאללה ולאחר נפילת שלטון אסד בסוריה אף התהפך הגלגל, וכיום מדינת ישראל ניצבת בפני הזדמנות לשנות את פני המזרח התיכון באופן שישרת את בטחונה ושגשוגה. בפועל, ממשלת ישראל מרחיקה אותנו מאפשרות זו, ובמקום זאת מטביעה את צה״ל ואת המדינה כולה במלחמת יש ברירה שדגל שחור מתנוסס מעליה.
המחברות הן חברות סגל באוניברסיטת תל אביב, ממקימות ״פורום היום שאחרי המלחמה״