תתכן מחלוקת על ההיבט הטקטי של ההסכם - האם נכון כעת להפסיק את הלחימה ולא להגיע לאחרון מחבלי החמאס. הטענה שאם הגענו עד הלום אולי ניתן לחשוף עוד מנהרה ולחסום עוד ציר. האם נכון לשחרר כמות נכבדה של אסירים רוצחים. מה השיעור הנכון בעסקה שכזו.
תתכן מחלוקת על ההיבט האסטרטגי של ההסכם. האם נכון להפסיק את המלחמה ולסגת מהרצועה. האם בזמן כזה, תחילת ממשל טראמפ לא נכון להגדיל את שטח מדינת ישראל או לפחות לשלוט בצורה מוחלטת ברצועה מסיבות של בטחון וגם לבטל את השלכות טראומת ההתנתקות.
תתכן מחלוקת על ההיבט הפוליטי של ההסכם. האם נכון להפסיק את המלחמה בניגוד לעמדת החלק הקיצוני של הממשלה. האם החזרת החטופים מצדיקה הסכם שנראה קטסטרופאלי לדעת גורמים משמעותיים בתוך הקואליציה.
לא תתכן מחלוקת על ההיבט הרפואי של ההסכם. אין מחלוקת על הפגיעה הרפואית באנשים שהיו חולים לפני החטיפה ולא מקבלים טיפול כבר מעל שנה, אין מחלוקת על הפגיעה הנגרמת לאנשים שנפצעו ו/או חלו בזמן שהותם בשבי. אין מחלוקת על ההידרדרות הרפואית של אנשים המוחזקים במנהרות ללא חשיפה לשמש, מוחזקים בתנאי היגיינה ירודה, נמצאים בתת תזונה וסובלים מהשלכות מצב זה.
לא תתכן מחלוקת על ההיבט הפסיכיאטרי. אין מחלוקת על הפגיעה הפסיכיאטרית הנגרמת לאדם הנמצא בשבי תקופה כה ארוכה. אין מחלוקת על הפגיעה הנפשית העלולה להתפתח לאדם מאירוע החטיפה, המתקפה והטבח לו היה עד. אין מחלוקת על ההפרעה הפוסט טראומטית, על הדיכאון ועל החרדה המתפתחת באדם החטוף ומוחזק בבידוד והרחק מבני משפחתו, חבריו ומדינתו. על ההפרעה הנפשית שעלולה להיגרם מהטראומות הרבות ומסוגים שונים הנגרמות לאדם ולאישה המוחזקים בידי אויבינו.
לא תתכן מחלוקת על ההיבט הנפשי של השארות החטופים בשבי. ההיבט הנפשי שכולנו נמצאים בו מזה מעל 15 חודשים, מצב שבו תחושת הביטחון והאמון, תחושת הלכידות והערבות ההדדית, תחושת "רשת הביטחון" ו"יש על מי לסמוך" שממשיכה להתערער בכל יום שבו החטופים אינם עמנו.
החזרת החטופות והחטופים מותוות כטיפול רפואי, פסיכיאטרי ונפשי לכל אחת ואחד מהחטופים, לכל אחת ואחד ממשפחותיהם ולכל אחת ואחד מאתנו שקצנו בדאגה ובחרדה, לשלום אחינו ואחיותינו בשבי. קצנו מהדאגה לבריאותם הנפשית והגופנית של חיילינו המשתתפים במלחמה ארוכה ואכזרית הגורמת לפציעתם הפיזית הנפשית והמוסרים של כל הלוקחים בה חלק.
אנחנו מערכת הבריאות ובריאות הנפש נערכים לתת את הטיפול המיטבי, החומל והמקצועי לפדויי השבי ולמשפחותיהם, בכל פציעה באשר היא. ובמקביל תהליכי הריפוי של החברה כולה צריכים להיות מובלים על ידי ההנהגה, מערת החינוך, התקשורת המשפט, הבריאות והחברה כולה. זוהי משימה לאומית וזו הניצחון המוחלט.
ד"ר צבי פישל הוא לשעבר יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל. יו"ר המועצה הלאומית לבריאות הנפש
