אחרי שכבר חשבנו שראינו הכול, הטרור הפסיכולוגי של חמאס עלה אמש (שבת) כמה מדרגות נוספות. זאת, כשארבעת התצפיתניות שחזרו סוף סוף לישראל, הוכנסו להצגה של ארגון הטרור, המנסה לדמות "טקס שחרור".
לאחר שחזו בחברותיהן נרצחות, נחטפו באכזריות וסבלו במשך למעלה משנה בשבי, בארגון הטרור ניסו להציג מצג שווא, לפיו כביכול הן שהו בתנאים טובים, ומשתחררות במחזה שבו נראה שהן "מודות על התקופה", כביכול כמובן.
משום מה, בכלי התקשורת בישראל בחרו לשתף פעולה עם הטרור הפסיכולוגי המבחיל, במודע או שלא. שוב ושוב לאורך היום, נראה המחזה המזעזע בכלי התקשורת, בכותרות וב"פושים" השונים.
כולנו נרגשים ושמחים מחזרתן של לירי, דניאלה, נעמה וקרינה. חזרה שאירעה מאוחר, מאוחר מידי. מדינת ישראל חייבת להחזיר את כל החטופים והחטופות בהקדם האפשרי, גם עם הדבר כולל מחירים בלתי נסבלים. יחד עם שינוי מהותי ואמיתי של ה"קונספציה", דבר שיוכל להבטיח כי אסונות כאלה לא יתרחשו שוב בעתיד.
יחד עם זאת, לא ברורה הבחירה לשתף פעולה עם המחזה שאירגן החמאס בקפידה. התקשורת בישראל יודעת כיצד לנהוג במקרים של טרור פסיכולוגי, תוך בחירה שלא לשדר דברים כאלה או אחרים שהחמאס מפיץ, וזאת ללא הימנעות ממסירת המידע החיוני לציבור. מקרים מסוג זה התרחשו מספר רב מאוד של פעמים מאז שהמלחמה הנוראית הזו החלה, במיוחד כשהופצו סרטונים של חטופים מהשבי.
מדוע הדבר הזה לא קרה גם הפעם? למה לא יכולנו להסתפק לאורך היום הזה בתמונות של המשפחות הנרגשות, המצפות לבואן של הארבע? יחד עם התיעודים הבלתי נשכחים של האזרחים ברחבי המדינה שמחכים בהתרגשות לשובן. מדוע הציבור בישראל היה צריך לקבל לאורך היום תעמולת טרור, ישר לתוך הוריד? האזרח הישראלי היה מתרגש מחזרתן וצורך מידע חדשותי חשוב בדיוק באותה המידה, גם ללא הצגת הטרור של חמאס שמוקרנת לו בטלוויזיה במרכז הסלון הביתי.
זאת, כשנציגי תחנת המוניות שמחזיקה בכינוי "הצלב האדום" חותמים על "מסמכי השחרור", והחטופות מקבלות "מתנות פרידה" מהנאצים הערבים שמכונים "חמאס".
יותר מכך, ללירי, דניאלה, נעמה וקרינה לא הגיע שנראה אותן כשידור חי כניצבות בתעמולה השקרית של החמאס, עם דגלונים של "פלסטין" ברקע. דגלנים שמאז ומתמיד כל מה שהם ייצגו, היה רק שנאת ורצח יהודים. הדבר היחיד שמגיע להן הוא סליחה ענקית מהצבא שהפקיר אותן באותו יום חטיפה נורא, ומהמדינה שדאגה להפקיר אותן מאז, עד אתמול.
