לפני כשבוע התרחשה טלטלת ענק בצמרת צה"ל, כשהרמטכ"ל הרצי הלוי הודיע על התפטרותו בעקבות אחריותו לכישלון צה"ל ב־7 באוקטובר, ומיד אחריו התפטר מפקד פיקוד הדרום, האלוף ירון פינקלמן. צפיתי בהצהרת הפרישה של הרמטכ"ל, קראתי את מכתב ההתפטרות שלו ומאוד לא אהבתי את מה שראיתי.

הרמטכ"ל בחר לקיים את הצהרת הפרישה שלו בקיבוץ מפלסים שבעוטף עזה, כשמאחוריו דשא ירוק ויפה, ללא זכר לטבח הנורא של 7 באוקטובר. קשה להבין את ההחלטה הזאת: אם אתה כבר לוקח אחריות ומתפטר, עשה את זה במקום שבו יש עדות ויזואלית לטבח, לדוגמה, בשכונת דור צעיר החרבה בכפר עזה. במיוחד בהודעת התפטרות כזאת יש משמעות רבה למקום שבו מבצעים אותה.

בין היתר דיבר הרמטכ"ל במכתבו ובהצהרתו על חשיבות התחקירים ועל העובדה שעל צה"ל לספק תשובות. אגיד בעדינות: רמטכ"ל שמדבר 15 חודשים אחרי הטבח על חשיבות התחקירים, אבל לכאורה נראה שהוא מנסה לטייח את האמת, לא רוצה שנדע את האמת.

מיד אחריו הצטרף ל"חגיגת ההתפטרויות" ירון פינקלמן, שכתב מכתב בכתב יד. נראה לי שהוא רק חיכה שהבוס הגדול שלו יתפטר כדי להתכסות תחתיו. קשה לי להאמין לכנות ההתפטרויות הללו. הרמטכ"ל הלוי היה צריך להתפטר מזמן ובכך היה משקם ולו במעט את האמון שלי בו. מימוש האחריות אחרי 15 חודשי לחימה, משמעותו היא זלזול בציבור הישראלי. ואני לא מזלזל לרגע אחד בכל מה שעשו הלוי ופינקלמן למען ביטחון המדינה ומודה להם מאוד. אסור להמעיט בערכם.

בלי להתייחס אישית לשמות ברשימת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל שפרסם שר הביטחון, אגיד שבחירת הרמטכ"ל הבא היא אולי הכי גורלית שהייתה בתולדות מדינת ישראל. מגיע לנו ולחיילים הגיבורים שלנו פיקוד בכיר הרבה יותר חד, חותר לניצחון, מסתער על האויב ומאמין בצדקת הדרך. הרמטכ"ל הבא יצטרך לשקם את אמון הציבור וחייליו בפיקוד הבכיר שמוביל את הצבא וגם להכניס תרבות לחימה אחרת. אי אפשר להישאר באותה תפיסה. צה"ל צריך ריענון אמיתי באמצע מלחמת קיום.