ככל שנוקפות השעות מאז המפץ הגדול בבית הלבן, שבו הכריז הנשיא דונלד טראמפ על השתלטות אמריקאית על עזה – "היא תהיה שלנו" – ואף חזר על כך שיש להוציא את העזתים כולם מעזה ולהעבירם ל"מקום יפה", עולה ופורחת בורסת השמות של המדינות שעשויות לקלוט את הפלסטינים.
מלבד ירדן ומצרים, שהזכיר טראמפ, מופרחים לאוויר שמות כאלבניה, פונטלנד? סומלילנד? ומה לא. אם שואלים את העזתים עצמם, חלקם צוחקים לטראמפ בפנים, ואחרים אומרים תפאדל, אם כבר רילוקיישן, אז בסטייל – לשוודיה, לאנגליה, או לקנדה.
בישראל, על אף המילה הגסה "טרנספר", אף אחד כמעט אינו מתנגד בתוקף לרעיון שיוציא אחת ולתמיד את עזה מחיינו, במיוחד לאחר השבעה באוקטובר. הישראלים של אחרי הטבח זועמים וסבורים כי הפלסטינים צריכים לשלם ביוקר, ומצידם, שגם הפלסטינים ביהודה ושומרון ייעלמו.
אלא שנראה כי הבלון הענק שהפריח טראמפ לאוויר הוא לא יותר מבלון ניסוי, בלון אִיום מהדהד, בניסיון להביא למיטוט שלטון חמאס בעזה ללא לחימה. זוהי לאו דווקא כוונה אמיתית לחולל הגירה המונית של כשני מיליון בני אדם.
טראמפ למעשה נוקב במחיר מופרע מתוך ציפייה שחמאס יִגלה מרצונו מעזה. גם מהתבטאויות יועצי הנשיא אפשר להניח שמדובר בהצעה ראשונית, מהלך פתיחה, ושאם הדבר אינו מוצא חן בעיני מדינות ערב, הן מוזמנות להציע פתרון משלהן לפירוז עזה.
מבחינתה של ישראל, הכוונה לא לאפשר לחמאס להמשיך לשלוט בעזה היא מבורכת, במיוחד לאחר שנתניהו כשל במשימה זו ושחמאס נותר בשלטון בתום 15 חודשי לחימה. נראה שיש מי שצריך לאכול כעת את כובע "הניצחון המוחלט".
עם כל הכבוד לרילוקיישן העזתי, אפשר לתהות מה למעשה הושג בפגישה בין טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו ומה משמעותה. תכלס, בסופו של דבר טראמפ כפה על נתניהו את אי־חידוש המלחמה ואת המשך העסקה לשחרור החטופים. במאמר מוסגר, בלתי נתפס שנשיא אמריקאי דוחק בראש ממשלה ישראלי להחזיר חטופים ישראלים.
טראמפ גם שלל מכל וכל התנחלויות ישראליות בעזה על פי חזונם המשיחי של סמוטריץ' ובן גביר, אותת על רצונו להתקדם במהירות בעניין הסעודי והבהיר שלפחות לעת עתה הוא מעדיף פתרון דיפלומטי מול איראן על פני שימוש בכוח.
לכאורה, מדובר במפח נפש לנתניהו, אבל אל דאגה: טראמפ עמל על תפאורה מחבקת לראש הממשלה וצייד אותו בהישג וירטואלי מרשרש עד למרחוק, כדי שינסה לשמר את הקואליציה שלו. מדובר בתרופת פלצבו לממשלה חולה ולהזיותיהם של סמוטריץ' ובן גביר, ברילוקיישן עזתי מהדהד שנתניהו יוכל למכור לשותפיו בימין הקיצוני. החלומות באוויר, הראש בקואליציה.
וכך, בעזרת תוכנית הסחה גרנדיוזית של השתלטות אמריקאית על עזה והעברת כל העזתים משם, תוכנית שסיכוייה להתממש אינם גבוהים בלשון המעטה, נתניהו יוכל לקנות זמן.
האיש שרק הכיסא מעניין אותו ורק שרידותו הפוליטית בראש מעייניו יוכל לחזק את הקואליציה, כשסמוטריץ' ובן גביר יקנו חיש מהר את הסחורה המפוקפקת. האחד יישאר, האחר ישוב לזרועות הממשלה, ושלושתם יחבקו את השקר הזה כל הדרך אל הבייס, עד למשבר הבא.
אך מעל כל הזוהמה הפוליטית הזו עומד שחרור החטופים. רק אתמול ראינו את אושוויץ בעזה, מראות אימה וזוועה, כאשר אוהד בן עמי, אלי שרעבי ואור לוי שבו אלינו שלדים מהלכים, מה שהמחיש עד כמה חשוב להחזיר את כולם הביתה וכמה שיותר מהר. להחזיר את אלה שהופקרו פעמיים, בשבעה באוקטובר ולאחר מכן בטרפוד העסקה לשחרורם.
התמונות המקוממות של חמאס שולט בעזה שבות ומדגישות למרבה הצער את הכישלון המוחלט של נתניהו בניהול המלחמה, וכעת יש לקוות כי טראמפ ו־ויטקוף יכפו את המשך השחרור ושאחר כך ידאג צה"ל להיפרע סוף־סוף ממפלצות חמאס עד האחרון שבהם.