"אעשה ככל יכולתי לשקם את ניר עוז", אמר גדי מוזס, פדוי שבי חמאס, והדהים את שומעיו. קיבוצניק בן 80 חוזר מהתופת אחרי 482 ימים, כחוש, לאחר שעבר אימה בלתי נתפסת שם בעזה, ופחד מלינץ' בדרכו יחד עם ארבל יהוד אל נקודת המסירה של הצלב האדום. אבל הוא, בדבריו הכמעט ראשונים עם חזרתו, מייחל לשיקום קיבוצו.
זהו סיפורו של איש פרטי עם חיוך קטן של קיבוצניק מהדרום אבל זהו גם סיפורה של החלוציות הציונית. אין כמו חודש שבט, ואין כמו ט"ו בשבט, כדי להעלות על נס את עוצמת החלוצים שהקימו כאן מדינה פורחת וחקלאות מודרנית ומעוררת השראה בעולם כולו. חלוצות וחלוצים שנאחזים באדמה ובונים בה בית אישי ובית לאומי. מוזס וחבריו, שקבעו את גבולות הארץ האהובה שלנו, משדרים תקווה ונחישות במציאות של כאוטיות ושל חוסר אמון במערכות הציבוריות. לכן הוא מעורר בנו התרגשות ואופטימיות.
חודש שבט, שמסמל התחדשות וצמיחה, מקבל השנה משמעות מיוחדת בהקשר של שיקום היישובים והשטחים החקלאיים שנפגעו ב־7 באוקטובר. בעת ביקור בעוטף אנחנו נחשפים למראות מרהיבים של פריחה טבעית ולצידם נטיעות יזומות, זריעה וטיפוח שדות. ההתחדשות הזו מעוררת השראה ומוכיחה שוב את כוחות הטבע, אבל עוד יותר מכך - את הכוחות של העם הזה.
מעניין לבחון את המעבר התרבותי שחל בהקשר לט"ו בשבט. במקור, זה היה חג המוקדש בעיקר לקביעת מועד להפרשת תרומות ומעשרות מהפירות. החג היה קשור באופן ישיר לריטואלים דתיים הקשורים לחקלאות ולשמירה על מצוות התלויות בארץ. עם השנים, ובמיוחד עם התפתחות הציונות בסוף המאה ה־19 ובמאה ה־20, ט"ו בשבט קיבל משמעות חדשה ונקשר לתחיית הקשר בין העם לאדמתו. ט"ו בשבט נחשב כהזדמנות לציין את ההתיישבות והחדשנות החקלאית וגם את הרעיון של תיקון עולם. כלומר, חל מעבר ממרכזיות דתית למרכזיות לאומית.
המנהגים הפולחניים הקשורים בט"ו בשבט הוסבו למנהגים ארץ־ישראליים כגון שתילת עצים ועיסוק באיכות סביבה. זהו חג של מחויבות לציונות ולהתיישבות, שמחבר גם את ההיבט הדתי וגם את הזהות הישראלית החילונית. קישור מרתק נוסף בין ההיבט הדתי־הלכתי ובין ההיבט הישראלי־ציוני הוא שובה של חגיגת סדר ט”ו בשבט. סעודה, שבה אמירת דברי תורה בשבח ארץ ישראל, התגבשה במאה ה־17 על ידי חכמי צפת.
עם השנים נוספו תכנים מודרניים לנוסחי הסדר. כיום אנו מוצאים נוסחי סדרי ט”ו בשבט המשלבים רעיונות ציוניים, שירי טבע ואהבת הארץ ושולחן חג עם ייצוג לשבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל. בהגדת סדר ט”ו בשבט שהוציא משרד החקלאות ופיתוח הכפר מוצע לייחס את ארבע כוסות היין המשולבות בסעודה החגיגית לארבעה ערכים הנשזרים בחג: התבוננות ביופי הארץ; הכרת הטוב אל מול השפע שבארץ; הבטחת המחויבות לשמירה על הטבע; וקריאה להתחדשות מתמדת.
לכבודו של גדי מוזס החלוץ ולכבוד חבריו מעוררי ההשראה ששבים להפריח את השממה וגם את התקווה בניר עוז ובכל יישובי הדרום והצפון, נציין כיוון רעיוני נוסף המוזכר כמאפיין את ארבע כוסות היין שמשולבות בסדר החגיגי. ארבע הכוסות כנגד ארבעה יסודות חברתיים שהלוואי שישובו להיות מרכז חיינו: אהבת הבריות, סובלנות, כבוד הדדי ודרך ארץ.
הכותבת שימשה בעבר כיו"ר תנועת "אמונה", תנועת נשים דתיות ציוניות
