לא יודעת כמה מכם שמעו על ד"ר מישאל זוהר, אבל אני מעריכה שלא רבים. שווה להתעכב עליו, בעיקר משום שהסיפור שלו מדגים כשל רב־מערכתי, שבקצהו אישה שנפגעה קשה יותר מפעם אחת.
על הנייר מישאל זוהר הוא גבר מושלם מהאגדות, כזה שכל אמא מאחלת לבתה כבן זוג. בעל תואר דוקטור לרפואה, היה חוקר באוניברסיטת רייכמן, עד לאחרונה גם חבר במועדון הצעירים של מכון ויצמן, סקיפר, מתנדב סדרתי, מילואימניק בחרבות ברזל. בקיצור, מושלם, אבל רק על הנייר.
ד"ר מישאל זוהר הוא אנס, שהורשע באונס בנסיבות מחמירות של סטודנטית כשלמדו יחד רפואה. זה קרה ב־2015 כשיצאו לבלות, ובתום הבילוי אנס אותה אף שביקשה שיעצור. שופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחו את טענתו שזה היה בהסכמה ושהקורבן לא רק מעלילה עליו אלא תכננה את העלילה בקפידה במשך זמן רב – וקיבלו באופן מלא את גרסת המתלוננת. "הנאשם היה מודע לחוסר ההסכמה".
כשהורשע, אמרה התובעת במשפטו, עו"ד עינת בלנרו מפרקליטות מחוז דרום, כי הרשעתו היא מסר ברור לכל אותן מתלוננות שאוזרות אומץ להתלונן, גם אם חלף זמן מאירוע התקיפה וגם אם השתנה הסטטוס בחייהן. רק שאת זה היא אמרה לפני שבחודש שעבר נגזרו עליו שלוש וחצי שנות מאסר ופיצוי כספי לנאנסת בסך 50 אלף שקל.
שוב – על הרשעה בעבירת אונס בנסיבות מחמירות הוא יישב בכלא רק שלוש וחצי שנים.איך אפשר ליישב את הפער בין מה שמיוחס לו בהרשעה – ביצוע אונס קשה ואלים - לענישה הזעומה? השופטים דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר נימקו את גזר הדין ב"תרומתו לביטחון המדינה" וב"נסיבות חריגות ויוצאות דופן". הם התחשבו בכך שחלף זמן רב מהתקיפה, שזוהר ניהל מאז אורח חיים נורמטיבי, לא ביצע עבירות נוספות, תרם לחברה בהתנדבות והיה מילואימניק במלחמת חרבות ברזל.
כיצד ייתכן ששירות צבאי ותרומה למדינה הובילו לצמצום כה דרמטי ברף הענישה? איך היווה הדבר משקל כל כך גדול בבוא השופטים לגזור את עונשו, כאשר הם עצמם קבעו כי בשקלול הדברים "מתחם עונש הולם נע בין 5־7 שנות מאסר"? אז מה אם שירת במילואים?!
במכתב שכתבה הקורבן והוקרא לאחרונה בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, היא תיארה בכאב איך לא האמינה למשמע אוזניה כשהבינה שיישב זמן מועט בכלא בשל שירות מילואים ותרומה לחברה. "האם הסימנים שהשאיר בי פחות כואבים? האם השירות ביחידה מובחרת מבטל את העובדה שהחיים שלי השתנו לעד?".
סנכרון לקוי
לטעמי, עוד קודם לתהיותיה הכואבות, צריך לשאול איך בכלל שירת זוהר במילואים. פניתי בעניין לדובר צה"ל, ומהמענה עולה תמונה איומה ובלתי מתקבלת על הדעת. מתברר שבזמן המלחמה זוהר לא התנדב למילואים אלא גויס ליחידה מסווגת. אגב, השופטים התחשבו בשירות המילואים בחרבות ברזל, אבל בצבא מבהירים שלא שירת במילואים זמן רב.
בנוסף לכך, ואף שיש מנגנון שאמור (בדגש על "אמור") לסנכרן בין כל המערכות, והמשטרה אמורה לעדכן את הצבא והשב"כ על קיומו של תיק פלילי נגד אדם טרום גיוסו - מדגישים בצה"ל שהמידע על האישום באונס נגד זוהר לא הועבר אליהם בזמן אמת.
קשה לתפוס זאת, אך המידע עליו לא הגיע אליהם טרם הגיוס למילואים, במהלך השירות - וגם לא מיד עם הרשעתו בפלילים. למעשה, הפעם הראשונה שבה נחשפו ביחידה הצבאית שבה שירת לעובדה שיש הליך פלילי נגדו, הייתה כשדוּוח בתקשורת ביוני 2024 על הרשעתו בביצוע אונס.
אז גם הודיעו לו מהיחידה להפסיק להגיע למילואים, אבל זוהר – שבחודש מאי עדיין שירת במילואים – שוחרר בשל הרשעתו באופן רשמי וסופי רק באוגוסט 2024. כלומר, לא רק ששירת במילואים בלי שאיש ואישה בסביבתו יודעים שמיוחסת לו עבירת אלימות מינית קשה, אלא נמנה עם מצבת כוח האדם בצה"ל עוד חודשיים אחרי ההרשעה.
זה נשמע סביר? איך מלכתחילה חמקו הנתונים מהרדאר, מדוע שירת במילואים אדם הנאשם בעבירה כה קשה כלפי אישה?
תגובת דובר צה"ל: "מרגע היוודע על מעורבותו של הנאשם בהליך פלילי על ידי הגורמים הרלוונטיים, צה"ל הקפיא מיידית את שירותו במילואים. צה"ל פועל אל מול גורמי אכיפת החוק הצבאיים והאזרחיים על מנת לוודא כי הכוחות הנמנים עם מערך המילואים עומדים ברף טוהר המידות וההגבלות. נגד משרתים החשודים, הנאשמים או המורשעים בביצוע עבירות פליליות, מתנהלים הליכים של הקפאת זימון למילואים עד הוצאה לפטור".
כולנו רוצים להיטיב עם מילואימניקים, ובחודש מאי שעבר אף הושק מתווה חנינות מיוחד על רקע המלחמה, שכולל הקלות ניכרות במחיקת רישום פלילי לחיילי מילואים כדי לסייע למי שתורם לביטחון המדינה וכהוקרה לתרומתו. אבל אפילו במתווה זה נכתב במפורש שהוועדה הדנה בעניינו של חייל מילואים המבקש מחיקת רישום פלילי, לא תדון בעבירות של חייל שהורשע בעבירות חמורות כגון עבירה הנווגעת לביטחון המדינה או עבירות מין.
כולנו, אני מניחה, בעד מילואימניקים. כולנו מודעים לכך שקיימת מצוקת גיוס אמיתית ויש מי שנדרש לסבבים שוב ושוב בהיעדר גיוס שוויוני ומשמעותי של צעירים חרדים. אבל על שירות נאשם באונס בנסיבות מחמירות היה צריך לוותר עוד הרבה לפני ההרשעה. מחריד לחשוב ששירות מילואים סייע לעבריין מין לחמוק מענישה ההולמת את מעשהו. לצה"ל אסור להפוך עיר מקלט לעבריינים.
