מישהו חייב לחטוף שיחה עם שר הביטחון, בהקדם. ממש בקרוב. לא יכול להיות שלא הסבירו לו את תפקידו, ואם כן, מוטב עכשיו מאשר מאוחר, אחרת זה יהיה אחרי ועדת החקירה. אופס. לא תהיה ועדת חקירה, שוב.
ישראל כ"ץ קיבל את תיק הביטחון בשמחה. יש לו כבר בחגורה את תיקי האוצר והחוץ, נוסף על התחבורה, עוד אבן מרצפת בדרך להתמודדות על ראשות הממשלה. אבל כאשר קיבל את המשימה הזו, היה חייב היה לעשות שני דברים, האחד ללמוד היטב את סמכויותיו ומעמדו, כלפי הממשלה וראש הממשלה והאחר כלפי צה״ל, ללמוד את התפקיד, לחרוש את צה״ל יומם ולילה עד אשר יפתח בסיס ידע כדי לקבל החלטות ולהוביל את המערכת החשובה ביותר של מדינת ישראל, את בטחון ישראל. עושה רושם שהוא לא עשה את שניהם.
מאז כניסתו לתפקיד הוא מרבה לפזר הנחיות והוראות באמצעות כלי התקשורת. במקרים אחדים בפזיזות, בטרם הדברים נבדקו ואושרו. אצה לו הדרך. לרמטכ״ל הוא הורה לנזוף בראש אמ״ן על דברים שאמר בישיבה סגורה ומהם ניתן היה להבין כי דעתו אינה נוחה מתכנית טראמפ לפינוי - בינוי של עזה. אילו היה נועץ למשל קודם, עם אלוף (מיל) אילן שיף היה למד כי שר הביטחון אינו יכול להוציא הוראה כזו. הוא יכול לנזוף ברמטכ״ל, את זה כבר עשה והשיג את מטרתו, הרמטכ״ל פורש, אז זה לא מעניין יותר. אין בסמכותו להוציא הוראה כזו, והוא הוציא. מי הסביר לו כי הדבר אינו חוקי?
ועכשיו לגבי עצם הרעיון של הנזיפה. כאן הדברים אפילו חמורים יותר. ראש אמ״ן הוא המעריך הלאומי. מתפקידו לחבר ולהתיר ביחד את המידע המגיע אליו מצינורות המודיעין השונים, לאחר שהם עוברים סינון ועיבוד, ואזי הוא מתייצב לפני הרמטכ״ל וגם לפני מה שקרוי לאחרונה ה״דרג המדיני״ ומציג להם את הערכתו לגבי מצבה הביטחוני של ישראל, כמובן במיקוד על שאלת ״סבירות המלחמה״. כך היה מאז ומעולם.
המלאכה הזאת קשה מאין כמוה, מתוך כל המידע הנאסף ובאמצעות המוחות הטובים שמעבדים אותו, עדיין אין ניתן לקבוע בדיוק של 100% מה יהיה. הופתענו ב 1973, הופתענו ב 7 באוקטובר וגם בדרך היו לנו הפתעות, אבל לצד זאת היו אירועים שאכן התרחשו, ידענו להקדים מכה וידענו גם לסכל מהלכים של האויב. אמ״ן נחשב לשירות מודיעין מעולה, לצד שני עמיתיו ה״מוסד״ והשב״כ.
מה רוצה שר הביטחון לקבל הערכות מודיעין כנות, ישרות, מקצועיות או הוא מצפה מראש אמ״ן להתאים אותו לדעתו של שר הביטחון, שהוא איש פוליטי ובהכרח גם חשיבותו פוליטית? כאן אנו מגיעים לשאלות הכרוכות ב 7 באוקטובר, אשר מאז חזר אמ״ן השתקם והיטיב לפעול בהמשך הלחימה. כשלונו ביומה הראשון של המלחמה נבע מאותו ניסיון לערב שיקולים פוליטיים בהערכות מצב מודיעיניות. הדרג המדיני הרי טיפח את החמאס, סייע לו כלכלית, נמנע מלחסל את מנהיגיו והסביר לכל כי ה״חמאס הוא נכס והרשות הפלסטינית היא נטל״. ראשי קהילת המודיעין הזהירו אבל גם התגמשו וקיבלו את עמדת הממשלה ובעיקר ראש הממשלה. ראש אמ״ן אחד, אהרון חליווה, הלך הביתה בין היתר בגלל הסיבה הזו, האם שר הביטחון רוצה כי גם מחליפו, אלוף שלומי בינדר, ילך בדרך דומה? יתכן.
יש אומרים כי השר אינו מרוצה מהמנוי. לאלוף בינדר, לשעבר ראש חטיבת המבצעים באמ״ץ, יש חלק בכישלון הצבא, אבל המינוי הרי כבר נעשה והאיש בתפקיד. כל פעולה שמחלישה אותו, שמערערת את אמינותו ואת מעמדו המקצועי, משליכה ישירות על הביטחון הלאומי שלנו. אמ״ן חלש פירושו צה״ל חלש ומדינה חלשה, משוואה מאד פשוטה.
כ״ץ חייב לחזק את צה״ל, לגבות את מפקדיו, להעניק לו ומפקדיו בטחון. זה אחד המרכיבים החשובים של בניית הצבא ושיקומו אחרי המערכה שנלחם. נוצרו נסיבות חדשות, עם כניסתו של רמטכ״ל חדש, אייל זמיר, על הדרג המדיני לשנות את גישתו לצה״ל. אין טעם להאכיל אותם עוד מרורים. המשימה הלאומית של בניית צה״ל מחייבת אותו עתה לרסן את ראש הממשלה ואת חבריו השרים שסיגלו לעצמם טון מזלזל ונקמני כלפי מפקדי צה״ל במפגשים עימם בישיבות ממשלה וקבינט.
בכניסה ללשכתו של כ״ץ תלויות תמונות קודמיו, הוא מביט בהן בוודאי בכניסתו ללשכה ובצאתו ממנה. הוא יכול להיזכר מה קרה לכל אחד מקודמיו. חלק ניכר מהם נפרדו מהתיק בכאב ובמחיר ציבורי כבד. עליו להחליט כיצד יסיים הוא בבוא היום את תפקידו וכיצד ייזכר בזיכרון הלאומי. נזיפות במפקדי צה״ל לא ייקחו אותו רחוק מדי. זה רגע המבחן שלו.
ד״ר נחמן שי הוא דיקן ההיברו יוניון קולג’ בירושלים, שימש בעבר שר התפוצות ודובר צה״ל
