כשחזרו לפני כשבועיים משבי חמאס אוהד בן עמי, אור לוי ואלי שרעבי, ותמונותיהם נשקפו לרוחב מסך הטלוויזיה, עברו רעד וזעם בישראל. ניכר היה שהשבים עברו תקופה ארוכה וקשה מנשוא, בתת־תנאים של קיום. רבים מאיתנו חזרו להשוות את אירועי 7 באוקטובר ואת עניין החטופים לשואה.
בסוף השבוע ירד מספר החטופים שבשבי ל־63, לאחר שחזרו שישה חטופים חיים וארבעה שאינם בחיים. עד לשחרור החטוף האחרון מחכה לנו תקופה קשה מאוד. לצד שמחה והתרוממות רוח על איחוד משפחות, יהיו הרבה עצב ובכי קורע לב, לוויות וטקסי אבל. ובכל זאת, אסור להשוות טרגדיה לאומית זאת לשואה. אפילו לא בדרך אסוציאטיבית, עקיפה.
אין דבר בהיסטוריה העולמית, בתולדות האנושות, שניתן להשוות אותו, אפילו חלקית, לשואה. טבח המוני של אוכלוסייה אזרחית, מלחמות אזרחים חסרות רחמים, כמו בארצות הברית במאה ה־19 או בספרד של פרנקו במאה ה־20 – אף אירוע אינו מתחיל להיות דומה לשואה. THE HOLOCAUST היא אכזריות השיא שאי פעם הגו וביצעו בני אדם בבני אדם אחרים.
עד היום, 80 שנה אחרי, צריך כוחות נפש כדי לצפות בתיעוד אירועי השואה. הגרמנים, שנחשבו לאנשים רגילים, בעלי משפחות, הפעילו מכונת תופת אדירה של רכבות, מחנות ריכוז ומשרפות כתעשייה משוכללת להשמדת בני אדם, להשמדת עם שלם. והם אכן הצליחו להשמיד שישה מיליון איש ואישה, ילד וילדה, בשל יהדותם.
אפשר לצרף את 7 באוקטובר לפוגרומים נוראים מהעבר, כמרד הקוזקים של חמלניצקי נגד הכובש הפולני בשנת 1648, שנמשך כמה שנים ושבו נרצחו אלפי יהודים, והפרעות בקישינב שבמולדובה בשנת 1903, עליהן כתב ח”נ ביאליק את שירו “עיר ההריגה”.
אך פוגרומים אלה, שהתרחשו במזרח אירופה, לא גרמו ליהודי היבשת ללמוד את הלקח. גרמניה הייתה ארץ מערבית, הנהנית מקדמה טכנולוגית ומעושר תרבותי שהצמיח כמה מענקי הרוח בעולם. מי יכול היה להעלות בדעתו שגרמניה התרבותית תהפוך חיש מהר לגרמניה הנאצית. כשהתחילו ניצני האנטישמיות, מעטים צפו למה הדבר יוביל. בזמן מלחמת העולם השנייה, האוכלוסייה היהודית באירופה לא הייתה מאורגנת להגנה עצמית ולא הייתה לה אפילו מודעות של הגנה עצמית. חוץ מפעולתם של פרטיזנים, ומההתקוממות במרד גטו ורשה, מיליוני יהודים הובלו כצאן לטבח.
כיום, יש לנו מדינה, וצבא חזק מאוד. כוח חמאס שתקף את תושבי העוטף היה זעום וחלש לעומת צה”ל. אבל עמוק פנימה זלזלנו באויב. הפיקוד הצבאי היה זחוח ומלא בעצמו. הערכנו בצורה מוטעית את חוסן קווי ההגנה, ויחידות צה”ל לא נערכו להגנה על תושבי העוטף למקרה שחמאס יתקוף. היה לנו הכוח למנוע את טבח 7 באוקטובר, ולא השתמשנו בו. מול צבא גדול ושאנן, מחבלי חמאס יכלו לבצע את הזוועות בתושבי העוטף במשך שעות ארוכות. זו לא הייתה השואה, ואין כל דמיון למה שקרה בשואה. זו הייתה הכסילות שלנו.
מאירועי השואה הסקנו ש"לעולם לא עוד”. אסור, בעולמנו האכזרי, להיות חלשים מול אויבים. השואה ביססה היסטורית ולתמיד את החובה להקים בית יהודי בישראל. אירועי 7 באוקטובר מלמדים אותנו כי גם כשאתה חזק, אסור לזלזל באויבים החלשים ממך.
