מאז מתקפת 7 באוקטובר חל מהפך שקט בהתייחסות לגיוס החרדים להגנה על המולדת. כיום, בניגוד לעבר, מרבית המשמיעים קולם בתמיכה במאמץ לגיוס מסיבי של חרדים לצה"ל, גם מתכוונים לכך. לא עוד דיבורי גבוהה־גבוהה ריקים על שוויון בנטל, שאין מאחוריהם כוונה ליצור תנאים שיאפשרו אותו.
אסון שמיני עצרת ניפץ את ההסכמה שבשתיקה, הניתנת להכחשה בעת הצורך, בין החרדים לקברניטי צה"ל, שבחדרי חדרים היו בדעה, שזלגה גם לחדרי חרדים, כי נזקו של מימוש עקרון השוויון בנטל גדול מתועלתו, בשל כאב הראש הכרוך ביצירת התנאים שיאפשרו לגייס חרדים.
יותר מכולם, באופן טבעי, הרחיקו לכת אלה בצה"ל שסגדו בדבקות כמו־דתית לעגל הזהב צק"ח (צבא קטן חכם). לשיטתם, גיוס חרדים משמעותי נתפס כצרה מיותרת שצריך, אולי, לשלם לה מס שפתיים, אך בפועל רצוי וניתן לסכלה.
שינויי תפיסה רבים יצאו לדרך ב־8 באוקטובר 2023. העיקרי שבהם הוא ההכרה בכך שהגחמה שעל פיה די בצבא קטן וחכם כדי להגן על מדינת ישראל הייתה רעיון עוועים. מאז המתקפה שלוחת הרסן על ישראל, הולכת ומתחזקת ההכרה בכל שכבות הציבור ובצמרת צה"ל בדבר הצורך החיוני להגדיל במידה ניכרת את הצבא. שהרי ההיסטוריה הצבאית של העולם מלמדת שבמלחמה מנצח הצבא שאלוהים לצידו, אבל מן המפורסמות הוא שאלוהים מתייצב בדרך כלל לצד מי שהצבא שלו גדול וחזק יותר.
גם במקומותינו נסתם כנראה הגולל על האמונה האלילית בבעל ובעשתורת המודרניים הקרויים היום "פלזמה" ו"הייטק". בשבת השחורה התחוור שאין תחליף למפקדים בשטח, מאומנים היטב. צבא חכם, מיומן וחושב אינו מגרעת. להפך, הוא יתרון חשוב, אבל ברגעי האמת גם הגודל קובע.
וכך הגיע לקיצו בשמחת תורה תשפ"ד עידן ההשלמה עם העובדה שרוב הציבור החרדי אינו שותף למאמץ ההגנה הקיומי של מדינת היהודים, אפילו במצבים שהם פיקוח נפש האומה. כלומר, כשסכנה של ממש מרחפת על חיי המוני יהודים ועל שרידותה של המדינה היחידה בעולם, המשמשת כבית לאומי לעם היהודי היושב בציון, בית שהוא גם המקלט ליום סגריר לכל יהודי באשר הוא.
יתרה מזאת, לא צריך להיות ציוני כדי להכיר, בראייה לאחור, שלוּ ישראל הייתה קיימת לפני 90 שנה, היא הייתה משמשת מקלט טבעי אחד ויחיד למיליוני הנספים בשואה ומאפשרת לרבים מהם להינצל, להקים משפחות, לזכות את העולם בעוד אין־ספור גאונים פורצי דרך בכל תחומי החיים.
אלא שהכרה בצורך הגברת השוויון בנטל היא תנאי הכרחי אך לא מספיק. קיים קושי הנעוץ בכך שמנסים למצוא פתרון בכלים הישנים שהעלו עובש. הדבר דומה לתקיפת דירת מסתור של טרוריסט בהפגזה מתותח או נשק סטטיסטי אחר, במקום להשתמש בטיל מונחה הנכנס לדירתו דרך החלון. או לאבחון מחלה בכלי מתקדם ואז ריפויה בכוסות רוח או בעלוקות.
תנאי חשוב להצלחה בגיבוש תוכנית בת ביצוע למשימה הזו, הנחשבת לבלתי אפשרית, הוא להכיר בכך שאין סימטריה בכל הנוגע לדרגת הקושי של המהפך שנדרש מהצדדים. בצה"ל ובציבור החילוני, שאינו מתאפיין בסובלנות יתרה כלפי מנהגים דתיים, יתגברו, במאמץ סביר, על הקושי הנפשי והלוגיסטי שביצירת התנאים שייצרו לחרדים מסגרות סגורות. אותן מסגרות מבטיחות את התנאים החיוניים לשמירת אורחות שירות הולמים עבור מי שמוכן להירתם להגנת אזרחי המולדת, ובכך להעניק לחרדים את הביטחון שמי שמתגייס חרדי, ישתחרר חרדי.
לאכול את הענבים
איני מקל ראש בקושי הערכי של המתנגדים להפרדה הרמטית בין גברים לנשים, אך צריך להודות שהוא מחוויר אל מול הקשיים שעליהם צריכים להתגבר מתגייסים מהמגזר החרדי, שחונכו מינקותם כי בצבא צפוי להם שמד מיידי. והלא הינצלות משמד היא מצווה העולה בעיניהם עד כדי פיקוח נפש, המצדיק אפילו חילול שבת.
אני ער לכך שלא כל אוזן שאינה שייכת לחרדים בנויה להבין לתחושותיהם אלה, ויש מי שיראה בהן אטימות בלתי נסבלת המצביעה על פער לאו בר גישור. אבל מי שמבקש להגיע לאכילת הענבים ולא לפרוק כעסים, מבין שהריגת השומר, שרק הוא מכיר את הסיסמה לפתיחת דלת הכרם, תסכל את הסיכוי להגיע לענבים.
לשם טעימת טפח ממצוקות האמת של המתגייסים החרדים, כדאי לשאול מתגייסים חילונים כיצד היו מתייחסים לחובת הגיוס, לו גיוסם לצה"ל היה פוגע קשות במעמד החברתי של משפחתם, ופוגע אנושות בסיכוי שלהם עצמם ושל אחיהם ואחיותיהם למצוא זיווג ראוי. שהרי זהו בדיוק מצבם של המתגייסים במרבית חלקי החברה החרדית.
מי שמחפש את עמק השווה עם החרדים, חייב להבין שהפגיעה במשפחה היא הסבר מרכזי לכך ש־40% מהצעירים החרדים הכמהים להתגייס על פי הסקרים, לא צובאים בהמוניהם על שערי לשכות הגיוס. במצב זה מי שדוגל בעמדה כי סנקציות יובילו לגיוס המוני, מוליך שולל או את עצמו או את האחרים.
אולם החרדים, מצידם, ראוי שיפנימו את המהפך המחשבתי והתודעתי שמתחולל מאז השבת השחורה בהקשר למימוש השוויון בנטל בקרב הציבור הלאומי על כל מרכיביו – הדתי, המסורתי והחילוני. הציבור הלאומי רואה בחרדים בעלי ברית. הוא מוקיר עמוקות את החרדים בשל תרומתם שלא תסולא בפז בתחום הקיומי, שאי אפשר להפריז בחשיבותו, והוא ביצור הרוב היהודי שבלעדיו אין לישראל עתיד. עם זאת, התחזקה ההכרה בכך שלצד הדמוגרפיה, גם התמודדות עם גידול כוח המגן הלאומי הפכה לקיומית בעקבות המלחמה האחרונה.
אחד הביטויים הבולטים למהפך הכללי שהתחולל בעניין זה הוא שהצעת חוק הגיוס שעברה בכנסת הקודמת ביוזמת ממשלת מרכז־שמאל מטעם נפתלי בנט, יאיר לפיד, בני גנץ, אביגדור ליברמן, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ, כשהחרדים באופוזיציה מצביעים נגדה ומשמיעים קולות מחאה זועמים, ושנתפסה בציבור כתקרת המאמצים בדרך לשוויון בנטל – מקובלת היום בלית ברירה על המצביעם נגדה, בעוד בקרב מציעיה דאז היא כבר אינה מקובלת אפילו כרצפה שממנה מתחילים לטפס.
לגופו של חוק הגיוס, אשרי המאמין כי הטלת סנקציות כואבות היא הדרך האפקטיבית להגיע לתוצאה. לדעתי רק מיעוט מבין תומכי חוק הגיוס בעבר ובהווה מאמין בכך באמת. אומנם הביטוי "חשיבה מחוץ לקופסה" שוכן כבר בעצמו בתוך קופסה הדורה, אבל כשהמטרה היא הקמת גדודים קרביים, מאומנים ומצוידים היטב, הדרך השמרנית יכולה להשיג רק שמץ מן היעדים, וגם אותם רק בגזרים ולא במקלות. אבל מי שרוצה באמת ובתמים להפוך את מרבית הצעירים החרדים ללוחמים מיומנים, חייב לחפש דרך עוקפת תוך שימת דגש על המהות ולא על המעטפת הפורמלית.
דרך כזו, שנהגית בימים אלה בשיתוף מפקדים קרביים בכירים במיל', כבר קיימת, ויש לה תומכים בדרג המקצועי בצבא וגם בקרב רבנים חשובים בחוגים חרדיים, שצה"ל לדידם הוא מחוץ לתחום, אבל הם קשובים לצורך להפוך בתוך חצי שנה את רוב מניינו של הציבור החרדי ללוחמים מיומנים, העומדים נכונים לעת פקודה.
חשוב לציין שיוזמי הדרך המוצעת, מכל הצדדים, מצהירים כי היא באה בנוסף ולא במקום המאמץ הנוכחי לגייס חרדים בדרך השמרנית, שכאמור גם בה יש לבצע התאמות ולחזק אותה באמצעות תמריצים שיינתנו לכלל הדרג הלוחם, בהעדפה בדיור, בחינוך ובתשלומי שכר נדיבים.
מדובר בתוכנית שלמה ולא מושלמת שטעונה שיפורים, אך היא מהווה פריצת דרך בלתי הפיכה, אם וכאשר תתבצע – ובעיקר מדובר בתוכנית שלא תהרוג את השומר, אך תאפשר אכילת ענבים בשפע.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד
