במאמר מה-6 במרץ 2023, קבעה שלי יחימוביץ' ביחס לרמטכ"ל החדש, רב-אלוף אייל זמיר, כי "המינוי הזה הוא המהלך הנורמלי וההגיוני אולי היחיד שעשו נתניהו וממשלתו מאז אסון 7 באוקטובר". זה סיכום ממצה של דברי השבח שלהם זכה רמטכ"ל החדש מקיר אל קיר. לא נאמרו דברי ביקורת משמעותיים על המינוי, או על כך שערכו האמיתי, בעיקר מבחינה מוסרית ודמוקרטית, ייבחן כבר בימים או בשבועות הקרובים. וסיום שירותו של תא"ל הגרי, באופן בלתי ראוי, אינו עדיין המבחן החשוב באמת. 

נאום ההכתרה של רא"ל זמיר עמד בסימן קריאתו-דרישתו, בעלת הסתירה הפנימית (אך בהתאם לרוח ה"מפקד" נתניהו), להמשיך במערכה עד הכרעת חמאס והשבת כל החטופים. בלטה בהעדרה קריאה לצה"ל לשמור על "טוהר הנשק", ואמירה ברורה שהוא לא יסבול הידרדרות מוסרית של כוחותינו. אחד מיסודות הדמוקרטיה הוא רמה מוסרית גבוהה של הציבור ונבחריו. לדיקטטורים יש עניין בצבא שרמתו המוסרית נמוכה ובאוכלוסייה אדישה מוסרית, כלפי פנים וכלפי חוץ(כלפי פגיעה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת בצד השני). זילות החיים בכלל היא יסוד מיסודות הדיקטטורה. 

צריך לזכור, מדובר במינוי כחפצו של ראש הממשלה נתניהו המחזק את אחיזתו הדיקטטורית בישראל בתמיכתו של שר הביטחון הצייתן, ישראל כ"ץ. למדנו מראש הממשלה עצמו, כי רא"ל זמיר, שהיה  מזכירו הצבאי בשנים 2015-2012, היה מועמדו המועדף בעבר לתפקיד הרמטכ"ל וכי מינויו לתפקיד זה פירושו כי "עת הזמיר הגיעה". לא כל מזכיר צבאי הופך למועמדו הבולט של ראש הממשלה לתפקיד הצבאי הבכיר ביותר.

באירוע החגיגי אצל הנשיא יצחק הרצוג לרגל המינוי החדש אמר הנשיא: "אני קורא לציבור – ובוודאי למנהיגי הציבור - להוציא את הפוליטיקה מצה״ל ולהוציא את צה״ל מהפוליטיקה...".

הדרישה מהצבא שיהיה א-פוליטי בכל תנאי אינה דמוקרטית, כפי שהיא נתפסת, אלא דרישה האופיינית דווקא למשטרים דיקטטוריים ואף פשיסטיים. הללו מבקשים שיעמוד לרשותם כלי ממושמע לביצוע כל משימה, שאין לה דבר עם הגנת המדינה. גבולות הציות של הצבא לדרג המדיני במשטרים דמוקרטיים דווקא צרים. במקום, שבו פעולות ומלחמות מתחילות לשרת בעליל תוכניות משטריות דיקטטוריות – במקום זה מסתיימים גבולות הציות. ואין מדינה דמוקרטית שאינה נתונה לסכנה של השתררות מגמות בלתי דמוקרטיות בתוכה מבחינה פוליטית וכלכלית גם יחד. 

הכרת החיים הפוליטיים קשה ביותר, משום שהאישים הפוליטיים, בעיקר כשיש להם תוכניות בלתי דמוקרטיות, מבקשים להסתיר מ"האנשים הפשוטים" את מהות מעשיהם. מכאן נובע ריבוי המחלוקות בקרב פרשנים בתקשורת ובקהילה המדעית. לכך נוספים דברי פרשנות מסולפים במתכוון.

ראוי לציין שטראמפ מקדם באגרסיביות סדר יום בלתי דמוקרטי בארצות ההברית ומסייע לדיקטטורות בכל העולם. מכיוון שמשטרים דיקטטוריים זקוקים לאויבים חיצוניים, לשם דיכוי שאיפות החירות של פלחי ציבור רחבים, מתנדבים אחדים מהם להיות אויבים של זולתם. וכך הם אויבים פומביים זה של זה, אך בעלי ברית סמויים. מכאן נובעות ה"סתירות" במהלכיו של טראמפ. הוא מכפיף את אוקראינה לרוסיה ה"פוטינית", ולאחרונה מאיים גם עליה בסנקציות. כשהוא ונתניהו הוציאו את ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן, בכהונתו הראשונה כנשיא, אפשר המהלך לאיראן להפוך למדינת סף גרעינית. הן נתניהו והן האייטולות זקוקים למרוץ חימוש גרעיני. היכן יעבור קו העימות הבינגושי הבא אפשר רק לשער, בין השאר לאור מלחמות הסחר שטראמפ מחולל, בעיקר עם סין, והפגנת הכוח האווירית יחד עם ישראל כנגד איראן.

ברית כרותה בין טראמפ לנתניהו לשימור הדיקטטורה של נתניהו. מכיוון שנתניהו זקוק להמשך המלחמה ברצועה, טראמפ פועל כדי לאפשר את חידושה. בעוד השליח וויטקוף, עמל להאריך את העסקה השנייה (יצירתו שלו) על שלביה ופעימותיה, לאחרונה כ"מתווה ויטקוף", פועל טראמפ להכשילה. הוא מציב שוב ושוב אולטימטום לחמאס, שנוסחתו דומה: החזירו את כל החטופים מייד, החיים המתים, או שייפתחו עליכם "שערי הגיהינום". 

הוא מעמיד פנים, במופע משותף עם חטופים משוחררים, כאילו הוא דואג להשבת כל החטופים הנותרים הביתה הוא יכול היה, לו רצה, לכפות על נתניהו הפסקת המלחמה לאלתר והחזרת כל החטופים. 

במופע האימים האחרון שלו פנה אל תושבי עזה ברשת החברתית שלו "טרו סושיאל", בלשון זו: "עתיד יפה מצפה לכם, אבל לא אם אתם מחזיקים חטופים. אם כן – מות תמותו. החליטו החלטה חכמה. שחררו את החטופים עכשיו, או שיהיה גיהינום אחר כך" (ההדגשות במקור). כאילו נתון הדבר בידם.

ישראל אמורה, לפי תוכניתם של נתניהו וטראמפ, לחדש את המלחמה לכיבוש הרצועה בעוצמה רבה במיוחד. הסגר ההומניטרי יהפוך למצור, ולאחריו תיפתח מתקפה הרסנית במיוחד, שבה תוכתם ישראל מוסרית ומשפטית כמדינה, ואולי יוכתמו היהודים כעם. החטופים יופקרו למותם.

על רא"ל זמיר להתייצב לפני נתניהו ולומר לו: את זאת צה"ל לא יעשה. זו אינה מלחמה להגנת ישראל הדמוקרטית, אלא מלחמה שתהיה הרס החלום הציוני על בניין חברה מוסרית, שוויונית ודמוקרטית. אולי הוא יודח לפני שישלים חודשים אחדים בכהונתו, אבל יציל את ישראל מפני דיקטטורה המושתתת על צבא בלתי מוסרי וחברה שהוכתמה שלא על דעתה ושלא לרצונה. אם לא יעשה כן – ימעל בתפקידו.