לפני כמה ימים התבשרנו על חתימתו של הסכם למיזוג סיעות בין הליכוד ובין הימין הממלכתי, שכולל את חזרתו של גדעון סער לשורות הליכוד ואת שריון מקומו של זאב אלקין ברשימת הליכוד לכנסת הבאה.
ברמה הפוליטית היבשה אני יכול להבין למה ראש הממשלה נתניהו עשה את המהלך הזה. הוא רוצה להבטיח את שלמות הממשלה והקואליציה שלו, ובמציאות הפוליטית המגוחכת שנוצרה, סער והסיעה שלו מחזיקים את הממשלה על הרגליים בגלל המשחקים הילדותיים של בן גביר ועוצמה יהודית. מכאן עליי לומר שאני לא מקבל את המהלך, וכועס מאוד בגללו.
ברצוני להזכיר משהו שכנראה קצת נשכח: סער הוא אחד הפוליטיקאים המכורים ביותר לכיסאולוגיה בתולדות הפוליטיקה הישראלית. בשנת 2014 סער לקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים. כעבור כמה שנים הוא חזר לליכוד, ואחרי שהפסיד הפסד דרמטי לנתניהו בפריימריז לראשות המפלגה, פרש ממנה בטריקת דלת והקים את מפלגת תקווה חדשה. הוא הכריז על התמודדות על ראשות הממשלה והפך לאחד המבקרים החריפים של נתניהו. אותו סער ישב ב״ממשלת השינוי״ שהביאה אסון לישראל, היה סגן ראש הממשלה של בנט ושל לפיד, נתן לגיטימציה לאחים המוסלמים בכנסת ישראל – והיה לו נוח מאוד בעמדה הזאת.
אלקין, האיש שקיבל את הזכות לנסוע למוסקבה עם ראש הממשלה נתניהו ולהיחשף למפגשים הרגישים ביותר לביטחון המדינה, ואז ערק מהמחנה הלאומי רק למען ליטוף מהשמאל, מקבל כעת במתנה מראש הממשלה שריון ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. נתניהו מבין שאלקין לא יזכה באמונם של חברי הליכוד בפריימריז, וכדי להבטיח את הצלחת הדיל הפוליטי הוא היה חייב לתת צ׳ופר נוסף לסער, בדמות אלקין.
כאיש ימין, אני חש חובה לומר את האמת כפי שאני רואה אותה גם אם היא לא תמצא חן בעיני רבים: במפלגת הליכוד, ובמיוחד לראש הממשלה נתניהו, שהוא גם יו״ר המפלגה, יש בעיה גדולה מאוד בבחירת האנשים בסיעה ובמפלגה. לצערי, הליכוד הפכה למפלגה שמקבלת פליטים, שחברו למחנה השמאל, כאילו כלום לא קרה.
יש תפיסה בעייתית מאוד לחלק מהאנשים בהנהגת הליכוד, ובראשם ראש המפלגה, לפיה בוחרי הליכוד וחבריה אינם חכמים והם ״יאכלו״ כל דבר שנתניהו והנהגת הליכוד יעשו. צר לי לאכזב את ראש הממשלה ואת כל מי שאוחז בתפיסה הזאת: אני הצבעתי לליכוד מתוך אמון אמיתי במפלגה ובעומד בראשה, אבל אינני יכול לקבל את חזרתם של אלקין וסער לשורות המפלגה. אני בטוח שכמוני חשים תומכים וחברים רבים נוספים בליכוד.
סער ואלקין צריכים להיות מחוץ לשורות הליכוד, ולא לקבל שטיח אדום מצופה בזהב, בדרך חזרה ״הביתה״. הגיע הזמן שמפלגת השלטון וראש הממשלה יתנהגו כמוסד עם עמוד שדרה אידיאולוגי, ולא כג׳ונגל פוליטי.
