יש רגעים שבהם המציאות מכתיבה לנו לעצור, להביט סביב ולשאול אם אנחנו עושים מספיק כדי ליצור הזדמנויות שוות, להסיר מחסומים חברתיים ולבנות עתיד שבו כישרון, מוטיבציה ונחישות, לצד עבודה קשה, הם שיגדירו את גורלך, ללא קשר למוצאך או למקום מגורייך. האם אנחנו מבטיחות לכל ילדה, נערה ואישה את הזכות לפרוץ קדימה בלי להיתקל בתקרות שקופות?
במהלך שנים ארוכות באקדמיה ובשירות הציבורי למדתי שהפריפריה אינה רק עניין גיאוגרפי, אלא בראש ובראשונה מצב חברתי ותודעתי שפעמים רבות מלווה אדם גם שנים ארוכות לאחר שעזב את חייו הקודמים. עליתי לארץ בגיל 16 בגפי, למגורים בפריפריה. לימים, כשעברתי להתגורר בירושלים, הרגשתי שאני עדיין נטועה עמוק בפריפריה החברתית. המסלול לא היה פשוט, ולא היה מי שסלל לי את הדרך, אבל דווקא מהמקום שבו התעצבתי בשנותיי הראשונות בארץ הפנמתי מהר מאוד שאני היחידה שאוכל להגדיר את גורלי ולהוביל לשינוי המיוחל בחיי.
כבר בתחילת דרכי האקדמית התברר לי שתקרת הזכוכית אינה תמיד שקופה, אלא בנויה לעיתים ממכשולים מוחשיים מאוד שנגלים היטב לעין – בקשיי נגישות למערכת חינוכית איכותית, בהיעדר תשתיות תומכות, בפערים בשוק העבודה ובכל הנוגע לסטריאוטיפים ודעות קדומות. רבות מהנשים שאני פוגשת אוחזות בסיפור דומה, כשהמשותף לכולן הוא ההצלחה למרות נקודת המוצא הנמוכה, ואתגרים ומכשולים שהיה עליהן לעבור כדי לזכות בהכרה.
היום אני מבינה שהעובדה שהתעצבתי בפריפריה ולא במרכז אינה גזירת גורל בעלת השלכות עתידיות, אלא מציאות חברתית שנכפתה עלינו ושאנחנו כאן כדי לשנותה. מטרתנו היא לוודא שלא משנה היכן גדלת, תמיד תהיה לך אפשרות להגשים חלומות, לרכוש השכלה, לפתח קריירה ולתפוס מקום שווה בשוק העבודה ובמוקדי קבלת ההחלטות.
לשם כך הקמתי את השדולה לקידום נשים בפריפריה. לנשים בדואיות, דרוזיות, אתיופיות, חרדיות, ערביות, מזרחיות ואשכנזיות כאחת מגיע שוויון הזדמנויות מלא כדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל שלהן, לפרוץ חסמים ולהתקדם בזכות הכישרון, היכולות והמאמץ שלהן. לא מדובר כאן רק במאבק של נשים, אלא של החברה כולה, כי חברה שדואגת לשוויון אמיתי ומאפשרת לכל אחת ואחד לממש את יכולותיהם היא חברה חזקה יותר, צודקת יותר ובריאה יותר.
השינוי המיוחל לא יקרה מעצמו, אלא רק אם נדאג שיקרה. הוא יקרה אם נוודא שלא תהיה עוד ילדה אחת שתצטרך לוותר מראש על חלומה להיות רופאה, שופטת, מהנדסת או חברת כנסת, רק כי הדרך קשה מדי. הוא יקרה אם נבטיח שלא יהיו עוד כישרון שיפוספס ועתיד מזהיר שימוסמס בשל נסיבות חיים מאתגרות. וכל אישה שפורצת את הדרך, סוללת אותה לדור הבא.
הכותבת היא חברת כנסת בליכוד
