רבים לא הצביעו לאביגדור ליברמן בעבר, אף שהסכימו עם עמדותיו והעריכו את מנהיגותו ואת העובדה שהוא הפוליטיקאי היחיד שמוכיח שנים שמילה שלו היא מילה, ושעמדותיו כמוהן כהתגשמותה של עילת הסבירות.
יש שלא הצביעו עבורו בעבר כי בתת־מודע הפריע להם המבטא הרוסי ואולי בגלל תדמית לא נכונה של מושחת כביכול. אביגדור ליברמן הוא הפוליטיקאי הוותיק והמנוסה ביותר בישראל (רק לבנימין נתניהו קילומטרז' גדול יותר), והוא ראוי אם כבר לתעודת יושר אחרי שעמד לפני שנים רבות למשפט מתוקשר ויצא זכאי וחף מכל חטא.
אה, ויש עוד נקודה – מפיצים את הטענה שהוא שונא דתיים. הוא לא חף מאשמה בתדמית הזו, אך ההפך הוא הנכון. ליברמן מאוד אוהב את הציבור הדתי, אפילו נשוי לאישה דתייה, הבת שלו דתייה, וחלק מנכדיו דתיים. הוא גר בנוקדים, יישוב מעורב של חילונים ודתיים. הוא עצמו חילוני לגמרי ודוגל ב"חיה ותן לחיות". הוא נוהג לומר בחיוך רחב – "בבית אני אוכל כשר, בחוץ אני אוכל טעים".
זאת ועוד, ידיעותיו במקורות עולות ללא ספק על אלה של הגפנים והגולדקנופפים, שסוחטים את כספנו בחזירות חוקית אך לא כשרה. ליברמן עושה קידוש בכל ליל שישי, ואפילו צם ארבע פעמים בשנה. טענותיו אינן מופנות נגד הציבור החרדי, שאינו אשם במצבו, אלא רק נגד המנהיגות החרדית (חזירית, כבר אמרנו), שמובילה את הציבור שלה לבורות, השתמטות, עוני ונצלנות.
גילוי נאות: עבדתי עם ליברמן בארבע מערכות הבחירות האחרונות. חוץ מכך לא היו בינינו קשרי עבודה, גם לא כשהיה שר האוצר ולא עתה. כמעט מיותר לציין שכתיבתי משקפת אך ורק את דעתי האישית, ולעיתים כנראה מעצבנת אותו, לפחות בחלקה, אבל לי זה ממש לא חשוב. איני חייב לו דבר והוא לא לי.
הרווחתי את ההיכרות איתו, שהפכה לידידות. יש דברים שנעשים נטו, מהלב, בשביל המדינה. זה אחד מהם. מה שהכי מרגיז אותי אצלו זה שנראה שרבים, ואני ביניהם, רוצים שהוא יהיה ראש הממשלה יותר ממנו. אם לומר בפשטות, אני פשוט מסכים עם רוב עמדותיו של ליברמן, עד כדי כך שלעיתים אני רואה פרסומים שלו שכביכול קראו את מחשבותיי. אני רואה את מנהיגותו כמי שסלל דרכו לצמרת באש ציונית ובעבודה קשה, ובשלה העת שיקבל את ההכרה וייבחר כראש הממשלה הבא של ישראל. עבורנו, לא עבורו. הוא בגיל המתאים, ועם הוותק, הבגרות, החוזקה והניסיון המתאימים ביותר.
במדינה שבה נראה כי כיסא ראש הממשלה הפך למטרה המרכזית, אפילו לפני שחרור החטופים, ליברמן רואה רק את טובת המדינה, ומעמיד עצמו לשירותה, לא אותה לשירותו. ישראל ראויה לראש ממשלה עם אישיות חזקה, שאומר ועושה את מה שחשוב למדינה ולא את מה שיעלה אותו בסקרים. אחד שיודע לעמוד על שלו, אך גם להתגמש כשצריך.
יש עקרונות שעליהם לא יוותר לעולם ובשום מחיר, ובראשם ביטחון ישראל, תוך נקיטת מדיניות יוזמת ולא מכילה, אך אחראית, וכמובן – חוק גיוס שווה לכולם בגיל 18, בלי אף יוצא מהכלל, ונקיטת צעדי אכיפה שיגרמו לציבור החרדי לנהור לבקו"ם. הוא גם לא יתפתה לשבת עם נתניהו (עם הליכוד בלי נתניהו בראש, בהחלט כן).
לליברמן תפיסות ימניות הגיוניות, אך הוא לא קיצוני. הוא פרגמטי באופן שגם השמאל ההגיוני, ודאי המרכז, ודאי אחרי 7 באוקטובר, שממנו הזהיר בכתב ובעל פה את נתניהו כבר ב־2016 – יוכלו לישון בשקט כשההגה יהיה בידיו. לכן אני תומך בו ואצביע עבורו.
לשמחתי, עשרות אלפים שמעולם לא חשבו כמוני, מבינים זאת היום ויצביעו ליברמן וישראל ביתנו, שהולכת ומתחזקת מאוד בסקרים, ואט־אט משלבת בשורותיה אנשים מגוונים, כולל מהציונות הדתית האמיתית, זו של זבולון המר. אחד מהם הוא יוסי ברודני, ראש עיריית גבעת שמואל ובעבר מראשי ימינה והבית היהודי. עוד משתלבים במפלגה ליכודניקים אמיתיים (בגיניסטים, לא ביביסטים), אנשי מרכז ושמאל דוגמת חברי שמעון שבס המפא"יניק, שהיה האדם הכי קרוב ליצחק רבין, וכמובן אנשי ימין כמוני. ימין הגיוני, הכי לא בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר.
אפרופו שבס, מומלץ לקרוא את ספרו החדש "גנבו לי את המדינה", שבו הוא משגר חיצים חדים לעבר ההתנחלויות, אף שבאחת מהן מתגורר ליברמן. ועדיין, שבס מצהיר שהצביע ויצביע עבורו, כי כמו עשרות אלפי אזרחים, רק עליו הוא סומך.
ביטחון, גיוס, דמוקרטיה
בשבוע החולף הגישה ישראל ביתנו הצעת חוק חדשה, מתבקשת מאליה, אפויה בדיוק למידות הצדק והציונות הנדרשות. ארבע מילים: "לא מתגייסים, לא מצביעים". ההצעה נפלה. 59 ח"כים התנגדו לה, תוך שיתוף פעולה מקומם בין הליכוד ומפלגת העבודה־הדמוקרטים, וכן עם אחמד טיבי, עופר כסיף ואיימן עודה – שלושה אנשים שבמדינה מתוקנת אסור לאפשר להם לדרוך במשכן הכנסת, אפילו לא כאורחים. 45 חברי כנסת נעדרו מההצבעה, שכנראה לא הייתה חשובה מספיק עבור חלקם – בהם בני גנץ. כדאי שמי שמתכוון להצביע גנץ או יאיר גולן יזכור זאת.
לליברמן וישראל ביתנו יש משנה סדורה בכל הקשור לתפיסת הביטחון. אילו היה נתניהו מאמץ את תפיסתו, הערכותיו והמלצותיו של ליברמן, 7 באוקטובר בוודאות לא היה קורה. ב־2018, כשהבין שנתניהו מסרב לפעולה אקטיבית מחויבת המציאות לחיסול חמאס ושבוי בקונספציית ההכלה והשקט בחסות הכסף הקטארי, התייצב ליברמן מול הציבור והתפטר מתפקידו כשר הביטחון.
יש שישאלו איפה הוא היה בזמן ממשלת נפתלי בנט – שהמשיך הלכה למעשה את מדיניות ההכלה של נתניהו? התשובה פשוטה. ליברמן, כדרכו, המשיך וממשיך להיות עקבי בעמדותיו הביטחוניות והמשיך לדרוש לחסל את חמאס ולחדול מחיזוקו עם הכסף הקטארי, אך התרכז במשימתו כשר האוצר והצליח בתוך שנה ומחצה להציל את כלכלת המדינה ואת הכיס של כולנו. הוא מחק גירעון של 144 מיליארד שקל, והשאיר את הקופה לסמוטריץ' עם עודף של 10 מיליארד שקל והערכה עצומה מהעולם לכלכלה הישראלית. את החרקירי שעושים מאז סמוטריץ' ונתניהו לקופה שלנו, אין צורך לפרט.
הסקרים בעת הזו מחמיאים לבנט והופכים אותו למי שיכול לנצח את נתניהו. מתוך 23 המנדטים שחוזים לו הסקרים לעת עתה, 2־3 מנדטים מגיעים מהימין, ומדהים שהשאר מגיעים משורות השמאל והמרכז. שוכחים שם כנראה שעמדותיו הפוליטיות קרובות יותר לאלו של סמוטריץ' מאשר לאלו של יאיר גולן, ושבנט התחייב (בצדק) שיאיר לפיד לא יהיה ראש ממשלה ברוטציה, ולא עמד בדיבורו. שלא לדבר על צירוף רע"ם לממשלתו. כרגע בנט שותק כמו שעשה גנץ, שכבר איבד יותר מחצי מהמנדטים שניבאו לו הסקרים. כשבנט יחל ללכלך את נעליו בבוץ הפוליטי, אני מניח שמספר המנדטים שלו יקטן משמעותית.
בבחירות הקרובות יכריעו כנראה הביטחון, לפני הכל, ושאלת גיוס החרדים. כך גם שמירת הדמוקרטיה והחוסן החברתי. הבוחר הסביר יצטרך לשאול את עצמו על מי הוא סומך יותר שיהיה מסוגל להוביל את המדינה באחריות ובביטחון, ועל מי הוא סומך שיבטיח, וגם יקיים.
יאיר גולן עדיין לא מהודק פוליטית, ועמדותיו קיצוניות מדי. גנץ לא במקצוע הנכון, שכן פוליטיקה היא מקצוע לכל דבר. לפיד כן במקצוע הנכון והפך באמת לפוליטיקאי, אך לעיתים נראה כסוג של נתניהו צעיר, בזגזוגים לא מעטים. נראה כי גנץ ולפיד, וכנראה גם בנט, יהיו נכונים לתת לחרדים את מה שנותן נתניהו ואף יותר, אם הדבר יבטיח להם את ראשות הממשלה.
בנט לא היה ראש ממשלה חזק. חבריו נטשו אותו, ממשלתו התפרקה לצערנו במהירות שיא, ויש דיבור על כך שאחרי הבחירות יחבור לנתניהו ולליכוד. עם זאת, אציין בהדגשה שבנט, גנץ, לפיד וגולן הם אנשים מצוינים. כל אחד מהם, כמו ליברמן, עדיף על נתניהו - הם באמת דואגים רק למדינה.
המילים שמאל וימין כבר אינן רלוונטיות, כפי שהיטיב לומר שורד השבי אלי שרעבי, שכבש את לבבות כולנו. ישראל של הבחירות הקרובות, שנקווה שתגענה במהרה, חייבת לבחור באיש הבוגר, החזק, הלא מזגזג, הפרגמטי והמחויב ביותר למילתו, כמו גם לביטחון ישראל ולתיקון השסע החברתי ולשוויון בנטל. יש אחד כזה, הושט היד וגע בו. אני מאמין שאביגדור ליברמן יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל. עליו אני סומך.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי־תקשורתי, פאר לוין תקשורת
