עיתון אל אחבאר פרסם כי, נשיא מצרים הודיע לאחרונה כי המדינה מוכנה להסכים לפינוי זמני של כחצי מיליון פלסטינים (בין שליש לרבע מתושבי הרצועה) לעיר שתיועד להם בצפון סיני.
הסכמה זו מגיעה לאחר סירוב מצרי עיקש (מאוד) לרעיון ההגירה מרצון מעזה והובלת ההתנגדות לו בקרב המדינות הערביות, ולאחר שמצרים ניערה כל אחריות מעצמה בכל הנוגע לרצועת עזה במהלך המלחמה (כזכור, מצרים סירבה לפתוח את שעריה כאקט הומניטארי גם לא לחלק מהציבור העזתי שלא תמורת תשלום כבד - כ-8000 דולר לראש).
בשלב זה, מדובר בדיווח יחיד, והוא דורש אימותים נוספים, אבל אם אכן כך, הרי שסביר להניח שהודעתה של ארה"ב על כוונתה לקצץ משמעותית בסיוע השנתי למצרים, תרמה תרומה מכרעת לשינוי הגישה המצרית.
הידיעה הזו מצטרפת לשלל ידיעות בימים האחרונים שלפיהן נבחנות מדינות נוספות כיעד להגירה של פלסטינים אליהן, מהן הושגה הסכמה של סומלילנד - מדינה שגיאוגרפית היא למעשה "קרן אפריקה" ומונה כשישה מיליון תושבים (בתמורה להכרה אמריקאית בה).
ההתפתחויות החשובות האלו עומדות בסתירה לשלל דיווחים שגויים בימים האחרונים בתקשורת לפיהן רעיון ההגירה מרצון נגנז בהתבסס על אמירתו של נשיא ארה"ב טראמפ כי אף פלסטיני לא יגורש מעזה (זו פרשנות שגוייה של התקשורת הישראלית לכוונתו של טראמפ לפיה ההגירה לא תהיה בכפייה אלא מרצון ולכן אף פלסטיני לא יגורש) - וההתפתחויות האחרונות מעידות כי אכן כך.
אני מייחס חשיבות רבה לתוכנית ההגירה מרצון מעזה ללא קשר ליעדי ההגירה (אישית אני סבור שהגירה למצרים פחות טובה לישראל כי היא תיצור לחץ מתמיד ואיומי טרור מעברו השני של הגבול), אלא דווקא מבחינת ההשפעה העצומה והאסטרטגית שתהיה לה על חמאס.
חשוב להבין כיצד הצד השני חושב, ולא סתם הוא ועוד מדינות ערביות נרעשו כשהתוכנית הונחה לראשונה על השולחן. בניגוד ללחימה הצבאית שמולה ואחריה יכול חמאס לשקם את עצמו יחסית במהירות (פעילים, אמל"ח, ארגון) הכל הפיך ועליו רק לשרוד, התוכנית הזו מאיימת מאוד על סיבת הקיום של הארגון. בעוד שה- reason dete שלו היא קידום הנושא הפלסטיני (באמצעות טרור וג'יהאד), הרי שיישום התוכנית הופך אותו לראשונה לפוגע מהותית בעניין הפלסטיני לשיטתו. יתירה מכך, ההגירה מרצון שומטת מתחת ידיו את הממשק לאוכלוסייה שהוא, בראיית הארגון, אחד מאבני היסוד של חמאס גם ביום שאחרי - כמקור ללגיטימציה, לכסף והכנסות ולהסתוות והיטמעות אזרחית. היא הופכת אותו, הלכה למעשה, למיותר - שליט ללא נשלטים.
זו אסטרטגיה קלאסית של "ייתור", והיא צפויה להעלות את הלחץ של חמאס, שגם כך נמצא במצוקה, לרמות שיא, ולפשרות מהותיות הן באשר לשחרור חטופים בהקדם ועד כדי, אפילו, להסכמה שלו להגליית בכיריו כדי לעצור את התהליך שמכרסם מהותית ביכולתו של הארגון לשרוד.
לכן, יציקת פרטים ברעיון ההגירה מרצון בהקדם, הפיכתו לתוכנית ותחילת יישומה בשטח, חשובים מאוד להשפעה על חמאס, אפילו יותר מהלחימה הצבאית.
יתרון מהותי של התוכנית הוא מיזעור הסיכון לחטופים שעדיין נמצאים בידי חמאס, בטח בהשוואה להשלכות הנובעות ממאמץ צבאי עצים מאוד ברצועה בשלב הזה.
כשממסגרים כך את המערכה בשלב הזה, ניתן להבין מדוע הדיווח הבוקר על הסכמתה של מצרים לקלוט מהגרים פלסטינים, הוא בעל משמעות אסטרטגית מהותית, וקריטי לבחינת רצינותו בהקדם, שכן אחרי מצרים שהובילה עד כה את ההתנגדות, סביר שהמחסום נשבר ושמדינות נוספות יביעו את הסכמתן לקלוט פלסטינים מעזה שמעוניינים להגר (כולל קטאר שעליה יש להתעקש כמדינת יעד ובמספרים גדולים). זו הדרך לפרק את חמאס שלטונית ואזרחית בהקדם, תוך מיזעור מחירים אסטרטגיים וטקטיים.
