1. באחד הימים כשראיתי בטלוויזיה את הקטע הנורא והאיום שבו אזרח אמריקאי כורע על ברכיו ומעליו עומד איש דאע"ש כשבידו סכין, חשתי צמרמורת נוראית. האמריקאי דיבר, איש דאע"ש דיבר ואז בוצעה הפעולה של כריתת ראש. האקט הנורא טושטש כמובן. למחרת מישהו טרח להעביר לי צילומים של האירוע במייל, במייל לא היה טשטוש וראו את פעולת העריפה. קיללתי את האמ-אמ-אמא של העורף וחבריו לארגון "המדינה האסלאמית", שמדי יום אני קורא על מעשי הזוועה שלהם.
האקט האכזרי של כריתת הראש לא הניח לי, ואי שם מנבכי הזיכרון עלתה לי בראש תמונת אדם עומד עם ראש כרות בידו האחת ובידו השנייה אוחז חרב, לקח לי קצת זמן עד שנזכרתי שזו יצירת אמנות ידועה שנושאת את הכותרת "דוד וגולית". תקתקתי בגוגל "דוד וגולית ציורים", ומיד זינקה לנגד עיני תמונתו של האמן הידוע גוסטב דורה שבין השאר התמחה בציור אירועים מהתנ"ך.
תמונה נוספת שלא הכרתי, של הצייר האיטלקי קרוואג'ו, מתארת גם היא את אירוע כריתת הראש והיא מוצגת בגלריה בורגזה שברומא. אף שמדובר בשתי יצירות אמנות, כשחיברתי את אירועי כריתת הראש של אנשי דאע"ש לדוד המלך זה גרם לי צמרמורת. בכל זאת, מדובר במי שזכה לתהילה כגיבור ואף הומלך למלך. זה דוד הג'ינג'י החמוד שלנו, שעליו שרו בנות ישראל "ודוד יפה עיניים הוא רועה בשושנים" ו"הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו".
יא אללה, אמרתי לעצמי, שירי תהילה לכורת ראשים בתנ"ך שלנו. זינקתי על ספר שמואל פרק י"ז ונזכרתי שאחד מהגיבורים האהובים עלי בשיעורי התנ"ך המשמימים ביסודי היה דוד המלך, גם כי היה חומד נשים (גם אם הן נשואות) גם כי בתור הומופובים קטנים צחקנו על זה שדוד ויונתן הם זוג ואהבתו ליונתן עזה יותר מאהבתו לנשים, וגם כי היה חרמן זקן ששלח להביא לו נערה צעירה ויפה שתחמם אותו בחורף ועוד כהנה וכהנה עניינים שעשו אותו בעינינו, כילדים, למניאק לא קטן הראוי להערצה והסתלבטות.
התיאור בתנ"ך שבו דוד החמוד הולך עם מקלע (רוגטקה) וכמה חלוקי נחל מול הענק עם השריון והחרב המאיימת לקרב חסר סיכוי בין לוחם מקצועי לרועה צאן חסר ניסיון, משלהב את הדמיון בעיקר משום שאלפי פלישתים מביטים על מנהיגם הנערץ שמקלל את דוד, ולעומתו רועה הצאן הולך עם רוח גבית מאלוהים כי גולית "ניאץ וחירף את אלוהי ישראל".
דוד וגולית (ציור: קרוואג'ו)
רק חמור ישווה את הדברים עם מה שאמר הקצין הבכיר עם הכיפה הסרוגה כשהוציא את חיילי צה"ל ללחום "במנאצי שם אלוהינו". במקרה העכשווי החזקים הם אנחנו (גבעתי, גולני, צנחנים, חיל האוויר, בקיצור צה"ל) והחלשים אלה הפלישתים, אופס, סליחה, הפלשתינאים.
"וישלח דוד את ידו אל הכלי ויקח משם אבן ויקלע ויך את הפלישתי אל מצחו ותטבע האבן במצחו ויפול על פניו ארצה... וירץ דוד אל הפלישתי ויקח את חרבו וישלפה מתערה וימותתהו ויכרת בה את ראשו ויראו הפלישתים כי מת גיבורם וינוסו". וואללה, דאע"ש אוריגינל דוד שלנו, רצה להפחיד את אויביו, כרת הראש והציג אותו לעיני המוני הפלישתים, כי אז לא הייתה טלוויזיה. היום דאע"ש דואג שהאויבים שלו, האמריקאים והאנגלים, יראו את ראשיהם הכרותים של אויבי "המדינה האסלאמית", ייבהלו ויפחדו לשלוח לוחמים על הקרקע להתמודד איתם.
באותה הזדמנות בדקתי עוד כמה אירועים אכזריים של רצח המונים בידי אבותינו, ותאמינו לי, דאע"ש לא המציא את האכזריות וגם לא המוסלמים, אבל אני האחרון שיעשה השוואות מזוויעות כאלה בין דמויות היסטוריות יהודיות לבין החולירות המוסלמים, אז אני עוצר פה.
2. בימים האחרונים אנחנו נחשפים שוב לתמונות הקשות של מאות עובדים בפריפריה שקיבלו מכתבי פיטורים, ובבת אחת חרב עליהם עולמם, כי הם יודעים, לפחות חלקם, שבגילם המתבגר, אחרי 20-30 שנות עבודה במפעל, הסיכויים שלהם למצוא עבודה באזור מגוריהם שואפים לאפס. לשמוע ילדי פועלים מקבלים את הבשורה המרה ושואלים אם "עכשיו נצטרך לאכול פחות" זה דבר שגורם גם לבהמה וולגרית כמוני להזיל דמעות.
ביום שאחרי רציתי לראות אם כל המנהיגים שהגיעו לפני הבחירות לדרום, לפריפריה, והבטיחו שהם ידאגו, הם יפתחו, הם ישקיעו בלה בלה בלה, אזרו עוז, לקחו את רכב השרד עם הנהג וירדו דרומה לדבר עם הפועלים המפוטרים ולבדוק איך אפשר לעזור להם ולבעלי המפעלים לפתור את הבעיות. נאדה, כלום, גורנישט, ריאן דה ריאן - אף אחד לא בא, אף אחד לא צלצל, אף אחד לא קם לענות על שאלות נוקבות. פוליטיקאים דרעקס. אגב, רוב תושבי הפריפריה הצביעו למפלגות הנמצאות בקואליציה, ויש אנשים רעים שאומרים "זה מה שבחרתם זה מה שקיבלתם".
כמה מתושבי הדרום צלצלו אלי, ביקשו עצה איך לפעול, מה לעשות. האמת היא שהדברים שבאמת צריך לעשות בעיני, יש בהם משום הסתה לאלימות, אז התחלתי להיזהר בלשוני. אבל זה לא הגון להתחמק בלי תשובה, אז השמעתי להם את השיר של מעוז פלד (מילים ולחן) בביצוע שלו ושל להקת הטייסים. אגב, השיר הזה, כמו זה של יוצרים אמיצים אחרים (אמנון קבולי נמרוד שיקלר), לא זוכה להשמעה בתחנות הרדיו של הממסד. הנה מילות השיר.
תבעירו ת'מדינה
שלושים שנה עובד ואין לו שקל, והאישה מזמן הלכה.
חתכו בתקציבים, הורידו את השלטר,
סגרו ת'מחלקה.
לקחו את הכבוד ואת מעט הפרנסה, חתכו
את קנה הנשימה.
מכתב אחד שלוש שורות: "תדאג לעצמך"
וכתובת של לשכת האבטלה.
וזה הולך ומכרסם, הולך ומכרסם - רעב
מצמיח תודעה.
עלה מחיר הלחם, ירד מחיר הדלק,
תבעירו ת'מדינה.
תבעירו ת'מדינה
כן הם יושבים שם באולימפוס שלהם,
מדברים על עניינים, בולעים עוגות.
והתחת שלהם כבר לא נכנס בג'ינס, אז
הם לובשים רק חליפות מהודרות
צוברים קילומטראז', ברלין, רומא,
טרינידד, שיחות שלום, שיחות להתראות
וכל היום זה פקה פקה פקה פקה פקה
פאק!
וזה הולך ומכרסם, הולך ומכרסם - רעב
מצמיח תודעה.
עלה מחיר הלחם, ירד מחיר הדלק,
תבעירו ת'מדינה.
תבעירו ת'מדינה
והילדים ביקשו ללונה פארק והוא סופר
בכיס ת'מטבעות
יושב על זה בבית, וזה בא בחלומות
וכולם מדברים וכואב לו כבר הראש
והזיעה במצח מצטברת לכדי אבק שריפה
רגע לפני שהוא נרדם מול המסך היה
נדמה לו ששמע את ראש הממשלה:
אם אין לחם - תקנו דלק, תבעירו
ת'מדינה
אם אין לחם - תקנו דלק, תבעירו
ת'מדינה
וזה הולך ומכרסם ומקרקרת לו הבטן,
שבר את החסכונות
תכנן את כל העסק, הזמין משלוח
ספיישל, שפך ברחובות
כן, זה הולך ומכרסם, הולך ומכרסם -
רעב מצמיח תודעה
עלה מחיר הלחם, ירד מחיר הדלק, תבעירו
ת'מדינה.
תבעירו ת'מדינה
תבעירו ת'מדינה
3. אני לא מכיר אישית את מר יפתח נאור, שהוא הממונה על הגבייה של חברת מי אביבים, אבל הוא שלח לי מכתב, ואני מוצא לנכון לענות לו בפומבי, כי הוא הביא לי את הסעיף.
אני מניח, מר נאור, שבכדי להיות הממונה על הגבייה של חברת מי אביבים (לצורך הכתבה מי ביבים) השקעת הרבה זמן וכסף בלימודים ועלית באיטיות אך בנחישות בסולם התפקידים, עד שהגעת לתפקיד כה בכיר ששולט על הרבה הרבה מיליונים.
מר נאור היקר, קיבלתי את מכתבך הנוגע לנכס הנמצא בבעלותי ברחוב יהודה המכבי. על פי מכתבך אני חייב לך תשלום חוב של 10.51 ש"ח, או במילים עשרה שקלים וחמישים ואחת אגורות, שלא שולמו לחברה שבה אתה מכהן, בגין אגרות מים וביוב.
לתשומת לבך, זה קרוב לעשר שנים מתגורר בנכס אזרח מכובד מאוד שמשלם את הארנונה, מים, חשמל, ביוב, וכל שאר המרעין בישין בהוראת קבע בבנק. אין לי מושג מהיכן הגעת לכתובתי ולמה אתה דורש רק עשרה שקלים וחמישים ואחת אגורות על חודש פברואר ולא דורש בשביל הכיף גם ארבעה שקלים ועשרים ושתיים אגורות על חודש אפריל.
לא חבל על הנייר, על המעטפה, על הבול, על הטרחה שעלולה להיגרם לי ללכת לבנק, לעמוד בתור, לתת עשרה שקלים וחמישים ואחת אגורה (אגב, אין כבר אגורות, איך אשלם את זה?) ויחייבו אותי בעמלה בשיעור דומה.
אני יכול להפוך את זה למערכון שלם, אבל לא בא לי. אני לא משלם את זה, ומצדי אתה יכול לקחת את העתק המכתב ולזרוק אותו לביוב שאתה אחראי לגביית האגרות שלו. זו הטרדה, זה בלבול מוח, זו בירוקרטיה מחורבנת, ואני מציע לך, מר נאור, לבדוק שוב איך במערכת שאותה אתה מנהל יש כאלו "פאקים", ותדאג שלא יהיו כאלו בעתיד. אז עכשיו הואל בטובך להיכנס לתיק הנכס, לראות מי משלם עבור החשבונות, ואם יש איזה חוב כלשהו תפנה אליו ולא אלי. לא הייתי מתעצבן כל כך אלמלא היו עוד משרדים שבהם מועסקים אנשים נכבדים כמוך שמדי פעם שולחים מכתבים על תשלום חובות משונים ומוזרים.
ובעניין סעיף ארבע במכתבך המדבר על נקיטת הליכים אם לא אשלם את החוב כמו: "עיקול חשבונות בנק, עיקול תפיסת מיטלטלין, עיקול ותפיסה של רכב, שיעבוד ומכירה של נכסים.....". אם היית אחד מהחבר'ה שלי, הייתי אומר לך - לך חפש מי ינענע אותך, אבל מאחר שאתה לא, אז קח את העתק המכתב ששלחת לי ודחוף אותו ל...
פינת הגימטרייה
דוד המלך = 109 = חמאס
מגבות ערד = 725 = שעיר לעזאזל