כן, ירושלים בוערת. זו בעירה איטית שהחלה כבר לפני כארבעה חודשים. נקודת המפנה הייתה ברצח הנער הפלסטיני מוחמד אבו חדיר. זה היה תאריך ההתחלה. תאריך התפוגה? מי ישורנו. בשב"כ ובמשטרה - לא מגדירים זאת אינתיפאדה, ובצדק. ההגדרה הזאת תקטלג אותם כגנרלים ותיקים שעליהם נאמר שהם נלחמים את מלחמות העבר. מה שאנו רואים אלה הם ביטויים אחרים של התקוממות עממית. בשב"כ מכנים זאת טרור עממי.
יש עלייה ברורה במספר התקריות והאירועים שמאפיינים את המתרחש במזרח ירושלים: יידויי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה, שימוש בזיקוקים. היו גם שתי תקריות דריסה קטלניות. מאפיין בולט נוסף הוא גילם הצעיר של המתקוממים - לעתים הם בני 12 ואף פחות. ועדיין, מדובר בהתארגנויות מקומיות-שכונתיות.
מוקדי האלימות העיקריים הם סילוואן, שאליה נכנסים באישון לילה - כהגדרת נשיא המדינה ראובן ריבלין - מתנחלים יהודים, עיסאוויה וכמובן הר הבית, מוקד נפיץ במיוחד. לאירועי ירושלים יש בראש ובראשונה שורשים פוליטיים ולאומיים, אך אליהם יש להוסיף את עשרות השנים של הזנחה פושעת ואפליה מצד פרנסי העיר של השכונות הערביות.
"יש שורשים פוליטיים ולאומיים, להוסיף עשרות שנים של הזנחה פושעת ואפליה". צילום: פלאש 90
במערכת הביטחון לא מזהים יד מכוננות לכל רצף התקריות, בוודאי שלא של הרשות הפלסטינית שאינה מעוניינת בהסלמת המצב שתוביל להידרדרות וליציאה מכלל שליטה. אך יש גם גופים בעלי עניין שמעוניינים בהתססה. בראש וראשונה זה חמאס, שמנסה לשקם את מעמדו בעקבות המלחמה בעזה. גם התנועה האסלאמית בישראל מלבה יצרים על רקע סוגיית הר הבית - ביקורי יהודים, חפירות ארכיאולוגיות ועוד.
לאירועים בירושלים יש פוטנציאל של מה שאפשר לכנות "צופה פני עתיד". כל תקרית שעלולה לצאת מכלל שליטה, כל אירוע שיסתיים במותם של פלסטינים - הוא חומר תבערה שעלול להצית אש גדולה. על רקע זה ראויה משטרת ירושלים לכלל שבחים. היא מנסה בתקיפות למנוע או לצמצם את הפרות הסדר, לעצור את המתפרעים - אך יחד עם זאת השוטרים שנשלחים לבירה הם בעלי ניסיון שיודעים שעליהם לנהוג גם באיפוק וריסון.
לעומת המשטרה, מי שנוהגים בחוסר אחריות, כמו פירומנים שמלבים את האש, הם דווקא כמה פוליטיקאים אנשי ימין, ארגוני מתנחלים ופרשני הבית שלהם. ירושלים לא זקוקה בעת הזאת להסתה, לשלהוב יצרים ולהצהרות בנוסח שר השיכון אורי אריאל, ש"שוקל" לעבור ולהתגורר בסילוואן. מה שירושלים זקוקה להם באמת אלה הם דברי הרגעה ופיוס, ובעיקר - נכונות כנה של ראש העיר ניר ברקת להוכיח שהוא ראש העיר של כ-ו-ל-ם, של יהודים ושל ערבים.