החזון של נתניהו: מלחמת אזרחים

אבל מה לעשות, נתניהו הוא ראש ממשלה כבר חמש שנים ברצף, וליברמן והמתנחלים הם השותפים שלו. מה שקורה עכשיו זו אחריותם. אם הם חושבים שמחמוד עבאס הוא הבעיה - שיטפלו בו. ברור שזה לא יקרה. הממשלה הזו צריכה את אבו מאזן הרבה יותר משהפלסטינים צריכים אותו. הוא גם שומר על הגדה שקטה בעבורה, וגם משמש שק החבטות שנועד להסביר את הכישלון המהדהד של הימין הישראלי.  

נתניהו הבטיח לציבור הישראלי שקט ושגשוג בלי לפתור את הבעיה הפלסטינית. זו התוכנית המדינית שלו, עוד משנות ה-90. הטרור לפי ביבי הוא מצב נתון, ורק כוח צבאי יפתור אותו. אפשר להמשיך בהתנחלויות, גם בתוך השכונות הפלסטיניות בירושלים, כי אין קשר בין ההתנחלות להתנהלות הפלסטינית. אין סיבה לתת לפלסטינים זכויות, כי זה מסוכן לישראל וכי הם יכולים להסתפק ב"שלום כלכלי". אפשר להפלות ולחוקק חוקים נגד האזרחים הערבים, כי הם בכלל צריכים לומר תודה שנותנים להם לחיות פה. הממשלה נועדה להיטיב עם היהודים, ורק איתם. ואם נתנהל ככה, באגרסיביות ובנחישות, נהנה משגשוג כלכלי, מיציבות ומביטחון. זו התיאוריה של ביבי, והציבור הישראלי קנה אותה בשתי ידיים. 

עכשיו כבר אפשר לומר שמדובר בקשקוש. מאז חודש יוני אנחנו מתעוררים לתוך המשמעות האמיתית של חזון נתניהו, כשישראל שולטת על קרוב לשישה מיליון איש - אזרחים ישראלים, תושבים פלסטינים במזרח ירושלים, נתיני המשטר הצבאי בגדה והנצורים בעזה - וכל מה שהיא מציעה להם זה עוד מאותו דבר: יד קשה, אפליה, אלימות, הפקעות קרקעות, הריסות בתים, מעצרים המוניים או הפצצות מהאוויר. 

במשך חצי עשור נתניהו וראש עיריית ירושלים ניר ברקת מוכרים שקרים על בירת ישראל המאוחדת והמשגשגת, בזמן ש-40% מהתושבים גרים בשכונות עוני, לא מיוצגים פוליטית, לא זוכים לתוכניות בנייה, וחלקם גם נדחק מזרחה, לשטח ההפקר המוזר שנוצר מעבר לחומה. באותו הזמן, בעידוד העירייה והממשלה ובחיפוי המשטר, מוכנסים מתנחלים ללב השכונות הערביות וחברי הכנסת מסמנים יעדים חדשים - על הר הבית ובסילוואן ובהר הזיתים. אחרי כל זה, מישהו בכלל מתפלא שלפלסטינים אין שום אמון במשטרה? שהם רואים בעירייה אויב? 

שום דבר לא מצדיק רצח של מתפללים בבית הכנסת. הרצח ראוי לכל גינוי, ותושבי ירושלים, יהודים כערבים, ראויים לביטחון מלא. אבל לא צריך להתחסד: האחריות הכוללת למצב היא של הממשלה. החזון של נתניהו, בנט וליברמן -המוצא לפועל בעזרת מגלגלי העיניים לבני, שלח ולפיד - הוא של מלחמת אזרחים בין יהודים לערבים. מלחמה שלפעמים רוחשת מתחת לשטח ולפעמים מתפרצת בעוצמה. שום דבר מעבר לכך. לא שתי מדינות ולא מדינה אחת, לא שלום חם ולא שלום קר. רק חוקים מחמירים יותר נגד זורקי אבנים, חוקים נגד "שחרור מחבלים", חוקים נגד השפה הערבית, עוד בתי סוהר שיקלטו את כל העצורים החדשים, סיפוח הדרגתי של השטחים ושמירת האוכלוסייה הפלסטינית במעמד של אזרחים סוג ב' או ג' או ד'.

זו התוכנית. וככה הם חושבים ש"הערבים ילמדו לקבל אותנו", בזמן שההיגיון וההיסטוריה מוכיחים בדיוק את ההפך. דיכוי מוליד אלימות שמולידה דיכוי חזק יותר שמוליד אלימות איומה הרבה יותר. ודווקא הסדר מול הפלסטינים אולי לא יבטיח שקט ושלום, בטח לא בשלב הראשון, אבל רק בו יש פוטנציאל לעתיד טוב יותר.