נוהל חניבעל: מדינת ישראל נחטפה לטובת מחול שדים חסר תכלית

2. בית ספר לספינולוגיה  


בישיבת הממשלה הסוערת ביום ראשון האחרון התעקש נתניהו להצביע על שתי הצעות חוק הלאום שאין להן שום סיכוי לעבור בכנסת. ההצעה של אלקין וההצעה של איילת שקד ויריב לוין. הפצירו בו לוותר. בשביל מה? הרי במקביל הוא הציג 14 עקרונות שיהוו בסיס להצעת החוק שלו. על העקרונות הללו כמעט כולם מסכימים. אז בשביל מה לריב? נתניהו התעלם. 


גם כשלימור לבנת, ליכודניקית מבטן ומלידה, ביקשה ממנו להוריד את הצעות אלקין ויריב לוין, הוא התעלם. גם כששי פירון ביקש ממנו פעמים רבות במהלך הישיבה להצביע על העקרונות שלו, הוא לא מצמץ. הוא ידע בדיוק מה הוא עושה. נתניהו עשה בית ספר לספינולוגיה פוליטית צינית, מתוחכמת וקטלנית. הוא יצר מריבה פיקטיבית לגמרי על חוק לאום, מריבה לא קיימת, לצרכיו הפוליטיים. הוא גרר את שאר השחקנים הפוליטיים ל"אזור הנוחות" שלו, אל הבלטה שלו, שבה הוא מוכתר כ"מגן הלאום" באשר הוא. על הדרך, נגרם לנו נזק אדיר בעולם. אפילו ארה"ב כבר שיגרה הערת אזהרה. אבל נתניהו בשלו. אני בעד הלאום היהודי, ואתם לא. 


הכל התחיל מהבעיות של נתניהו. לאחר צוק איתן היה ברור שהסלוגן הביטחוני שלו התאדה. לא עוד "חזק מול חמאס". גם העניין הכלכלי מתפרק. על מה ילך לבחירות? איך יבדל את עצמו מכל התבוסתנים שמסביב? ממה הוא צריך להציל אותנו עכשיו? הרי את הבלון האיראני הוא כבר מיצה, וגם נכשל. תוכנית הגרעין חיה וקיימת, אין לישראל אופציה צבאית, היא תלויה לגמרי במעצמות. אז ממציאים את הלאום מחדש. 


ביום רביעי היה "דיון 40 חתימות" בכנסת, סביב נושא יוקר המחיה. נתניהו הפך את האירוע לקרקס. כשעלה לנאום, הוא לא התייחס ליוקר המחיה. גם לא ליוקר הדיור. גם לא לתיקו שחילץ מול חמאס. גם לא לעובדה שהוא אלוף הארץ בשחרור מחבלים רוצחים, שהחריב את היחסים עם ארה"ב ודרדר את מעמדה הבינלאומי של ישראל לשפל המדרגה. נתניהו אטום לייסורי המעמד הבינוני ולנטישת הצעירים בגלל יוקר המחיה ובגלל שאי אפשר לקנות דירה בארץ הזאת. כל ההבלים האלה, עוברים לו ליד האוזן וממשיכים הלאה. עכשיו, כל מה שמעניין אותו זה "הלאום". להלן, "איראן" החדשה. 


הבעיה היא שהמערכת הפוליטית נתנה לו לגרור אותה למדמנה המיותרת הזאת. לא משנה שהנשיא ראובן ריבלין, יחד עם משה ארנס, דן מרידור, בני בגין, מיכאל איתן ועוד שורה ארוכה של אנשי ליכוד ותיקים (הרבה יותר מנתניהו), שיודעים את תורת ז'בוטינסקי בעל פה, אומרים בפה מלא שמדובר בחוק מיותר, שרק יסבך את המצב ולא יועיל לשום דבר. ביבי בשלו. הוא בונה על זה שהציבור לא מבין ברזולוציות של הוויכוח. הוא מחפש משהו שנשמע טוב. משהו לאומי, פטריוטי, שבאמצעותו הוא יוכל לסמן את כל השאר כבוגדים. הוא חיפש, ומצא. 


זה מזכיר לי מאוד את הימים האיומים ההם ב-99'. נתניהו נמצא עכשיו באותו מצב רוח. אז זה היה "הם מפחדים", זה היה "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו". עכשיו זה "לא פינית, לא עשית", הססמה החדשה שלו. אז זה היה "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", הלחישה המפורסמת באוזנו החירשת של הרב כדורי. היום זה חוק הלאום. זה שוב השמאלנים, ששכחו מה זה לאום יהודי. יאיר לפיד הפך, פתאום, למישהו שמתנגד ללאום היהודי. 


הבעיה של המרכז-שמאל היא, שהוא לא מסוגל לקעקע את מסך העשן של נתניהו. כן, יצחק הרצוג נתן ביום רביעי בכנסת נאום טוב, תקיף ונוקב. אבל העובדה שהכנסת כולה הניחה לנתניהו לסחרר את הספינים שלו וזרמה עם השטות הזו, מעידה שביבי היה ונותר קוסם פוליטי. במקום להדגיש את הטרור המשתולל, את שחרור המרצחים, את התיקו מול חמאס, את המצב הכלכלי המתדרדר, את המצב המדיני הקורס, את הקיפאון בכל תחום, את חוסר היכולת לקבל החלטות (ע"ע מינוי רמטכ"ל וראש הוועדה לאנרגיה אטומית), נותנים לנתניהו להמשיך להתחפש למאצ'ו שיושיע את עם ישראל, על חמור לבן. נותנים לו לבדל את עצמו על השטויות האלה. 


השבוע זה היה חוק הלאום, בשבוע הבא זה יהיה חוק זועבי, או העניין החדש הזה עם שבועת האמונים למדינה יהודית (מירי רגב). נתניהו רוצה להפוך את כולנו למשת"פים של חנין זועבי. רק הוא לא. על הדרך, המדינה הולכת פייפן, אבל תזמורת ההבלים ממשיכה לנגן על הסיפון, רב החובל ממשיך לנאום נאומים חוצבי להבות מול הגלים, ועולם כמנהגו נוהג. 


3. כלים שלובים 

 
הנה הוכחה, אחת מני רבות, שהלאום לא באמת מעניין את נתניהו: במקביל למאמץ ההרואי שהוא משקיע כדי להעביר את החוק הזה (שכאמור, לא ישנה שום דבר לחיינו), הוא יכול היה לעשות משהו אמיתי, מהותי, לטובת ביצורה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. אני מתכוון לסוגיית המסתננים. מאז פרישתו של גדעון סער, שהתעקש בנושא הזה לאורך זמן, התקפל נתניהו התקפלות מפוארת וקיבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה במלואה, בלי קרב. חוק המסתננים החדש יטיל רק שלושה חודשי מאסר על מסתננים "חדשים", במקום שמונה או עשרה חודשים (מה שסוכם בדיון האחרון אצל ביבי). שלושה חודשים זה צחוק מהעבודה. למה? כי זו עמדת היועץ המשפטי לממשלה. וינשטיין נכווה בשתי ההרפתקאות האחרונות, והחליט שלא עוד. 


העניין הוא שנתניהו הוא ראש הממשלה. אם הלאום היה חשוב לו באמת, הוא היה מתעקש על דעתו. זכותו. הוא היה מביא ייצוג פרטי במקום וינשטיין (זה לגיטימי). הוא היה נלחם, מסתכן, מוביל. הרי מדובר בעניין עקרוני מאין כמוהו, החשוב לעתידה של המדינה היהודית. ביבי יודע שחוק המסתננים הוא שבלם את ההגירה מאפריקה. הוא יודע שרק הידיעה של המיליונים שרוצים להגיע לכאן שאם ייכנסו, יוחזקו תקופה ארוכה במתקן ממשלתי ולא יוכלו לעבוד, מונעת מהם להגיע. אבל הוא לא ייאבק על זה. למה? כי הוא למד מאהוד ברק את השיטה: אתה תהיה תמיד למען שלטון החוק. אל תריב עם היועץ המשפטי, אל תריב עם בג"ץ, אל תריב עם החונטה המשפטית. זו הדרך הכי בטוחה לקבלת חסינות מחקירות. 


עובדה, זה מצליח לו. כך שבענייני לאום אמיתיים, נתניהו הוא כבשה אבודה פועה באחו. בכל הקשור לנאומים, דקלומים ודרמות מבוימות, הוא אשף. 


המערכת הפוליטית נתונה כרגע בכאוס מפואר. לאף אחד אין מושג לאן העסק הזה מתגלגל, אם כי כמעט כולם משוכנעים שהיעד הסופי הוא בחירות. זאת, אף על פי שלאף אחד כמעט (חוץ מבנט), אין אינטרס ללכת עכשיו לבחירות. נתניהו מגביה את הרף בכל יום מחדש, לפיד ממול משתדל לא למצמץ. 


ביום שני, אחרי שליברמן הצליח להשיג דחייה של שבוע בהצבעה על חוקי אלקין, התייצב לפיד בסיעה ונשא נאום לוחמני על אלה ש"מכרו את המדינה לקבלני קולות". כרגע, אף אחד לא מאמין לאף אחד. ציפי לבני בשלה לפרוש מהממשלה (סוף סוף), אבל לא לבד. היא לוחצת על לפיד לקבל החלטה. לא רק היא. גם אצלו בבית לוחצים עליו (עפר שלח, למשל). לפיד היה מת לצאת (אם כי הוא יודע לקרוא סקרים), אבל הוא באמת רוצה להעביר את התקציב. אי העברת התקציב זה כאוס כלכלי, מדיני, חוקתי ושלטוני. 

בנט. ברית לוהטת עם ראש הממשלה. צילום: פלאש 90


נדמה לי שמבין שניהם, ביבי ולפיד, יאיר הוא זה שחושב גם, מדי פעם, קצת על המדינה. אצל נתניהו, מדובר בכלים שלובים. ברור שהוא חושב על המדינה, כי המדינה זה הוא. 


4. הרומן הגדול  


את שבוע הדחייה שהשיג אביגדור ליברמן מנסה ישראל כץ לנצל כדי להגיע לסיכומים עם החרדים. אבל החרדים מחבבים את הכאוס הנוכחי. הם פורחים בכאוס. הם רואים את נתניהו סובל, וזה מוסיף להם בריאות. הרי הם סבלו יותר. עכשיו הם נותנים לכולם לזחול. אריה דרעי דווקא היה נכנס עכשיו לממשלה, אבל הוא לא יכול לעשות את זה בלי האשכנזים, ואלה עקשנים. גם הניסיונות לסכם איתם על גוש אחרי הבחירות לא לגמרי ממריאים. למה שיבטיחו תמיכה בביבי? הוא תמך בהם? הם דווקא מחבבים את הרצוג. 


אגב, אם הייתה להם אופציה להפיל את ממשלת נתניהו לטובת ממשלה חלופית בכנסת הנוכחית בראשות הרצוג, הם היו הולכים על זה. כרגע, אין להם. החרדים מעדיפים את מפלגת העבודה על נפתלי בנט. הם מתעבים את בנט. הרי הוא החליף אותם בממשלה הנוכחית. הם גם שפויים, החרדים. הם יודעים מה פירוש בידוד מדיני. יהיה למדינה הרבה פחות כסף, זה אומר שיהיה הרבה פחות כסף לחלק להם. אז החרדים לוקחים את הזמן שלהם. 


אביגדור ליברמן הוא המבוגר האחראי היחיד שיכול לנסות להחדיר מעט שפיות במשתתפי הכאוס הזה, אבל נדמה לי שגם לו מתחיל להימאס. ליברמן מכוון לראשות הממשלה. הוא חושב שהוא הגיע לפרקו. הוא הכי מנוסה, הוא יודע לקבל החלטות, הוא לא שקרן ולא ימרח את העולם. האמריקאים מכבדים אותו (באמת) כי הוא לא ניסה למכור להם אשליות, אמר להם את האמת, אבל התחשב בהם לאורך כל הדרך. 


ההערכה היא שליברמן יחליף מחצית מהרשימה שלו לקראת הפעם הבאה, ינסה להביא כמה "כוכבים" מבחוץ, ולכרסם בנתניהו תוך פזילה לגוש המרכז הגדול. אם ליברמן יצליח להיות הגדול מבין גוש המרכז, הוא ינסה ללכד את כולם סביבו. לא מדובר בפנטזיה. ליברמן עובד על זה קשה, גם מול החרדים (למרות הטינה העזה שהם חשים כלפיו כרגע. הבעיה עם ליברמן היא, שהוא לא לגמרי עקבי. הוא יכול להגיע למסקנה שאין למיזם שלו היתכנות, ולהתהפך (נניח לטובת עוד איחוד עם ביבי). 


בינתיים, את הרומן הגדול עם נתניהו, מקיים נפתלי בנט. מי היה מאמין. ביום שישי, לפני שבוע, הם ישבו שעתיים וחצי. אחרי סבב הראיונות השני שערך ראש הממשלה עם המועמדים לרמטכ"לות (גדי איזנקוט ויאיר נווה). הם מתואמים בכל דבר ועניין. הם מפרגנים אחד לשני עד השמיים. אני לא יודע מה הגברת חושבת על זה, אבל מדובר באהבה אמיתית. ככה זה נראה מבחוץ. 


הסיכוי שבנט וביבי ירוצו יחד בפעם הבאה לא גבוה. לא רק משום שיהיה קשה להעביר את זה במרכזי המפלגות, אלא, ובעיקר, בגלל העובדה שזה לא יוסיף מנדטים לגוש המאוחד, אלא יגרע ממנו. אז מה כן? הם החליטו שהם לא תוקפים אחד את השני בקמפיין, שהם כורתים ברית אחווה לוהטת, שבנט יוכל לבחור את התיק הראשון (ביטחון?), שהם לא זזים אחד בלי השני לשום מקום. 


אז למה נתניהו לא התקשר לבנט אחרי הבחירות האחרונות וניסה להשאיר אותו בחוץ? אה, טוב. זה היה בפעם הקודמת. אנחנו במשחק חדש עכשיו. המציאות הנוכחית היא שבלי בנט אין לנתניהו שלטון, ומבחינת נתניהו בלי שלטון אין לו (ולה) חיים, אז שיהיה בנט. 


5. עכשיו או אף פעם 


אם היה צדק, הייתי צריך לפתוח את הטור עם האייטם הזה, ולא עם הכאוס הפוליטי. אבל צדק כדאי לחפש במקומות אחרים. גם צדק חברתי. בשבוע שעבר הוקרן במסגרת "המערכת" של מיקי חיימוביץ' סרט על עובדי הקבלן. סרט מכמיר לב, מזעזע, מטלטל. לא פחות. הסרט ליווה כמה דמויות אנושיות מיוחדות, המשותף לכולן, היותן עובדי ועובדות קבלן. זווית הראייה האנושית, האישית, של התופעה הפסולה הזו, עשתה את הסרט למיוחד בעיני. 


אני מכיר את סוגיית עובדי הקבלן מקרוב. בשש השנים האחרונות ראיינתי עשרות פעמים עובדי קבלן, מכל המינים והסוגים, בפינה מיוחדת ב"עושים סדר חדש", תוכנית טלוויזיה צנועה שמשודרת בערוץ הראשון ועוסקת בעיקר בעניינים חברתיים. יש בישראל מאות אלפי עובדי קבלן. בכל מקום כמעט. הם עובדים כתף אל כתף, באותו מקצוע ובאותה עבודה, עם העובדים הרגילים, אלה שמועסקים על ידי העירייה, או משרד החינוך, או הבנק, או חברת ההייטק, אבל הם שקופים. אין להם אבא, אין להם אמא, אין להם זכויות (כמעט), מפטרים אותם בכל פעם כדי לשכור את שירותיהם מחדש. הם לא יכולים להיכנס לחדר האוכל של החברה שעבורה הם עובדים, או לחדר הכושר. זה מעמד נחות של אנשים שאף אחד לא סופר, אף על פי שהם עובדים באותה עבודה, למדו את אותו מקצוע, ויושבים באותו מתחם כמו העובדים האחרים. 


מדובר בעיוות מוסרי כבד, בהתבהמות מדינתית, באובדן מוחלט של רגישות חברתית ובשערורייה כלכלית. אין לדבר הזה שום הצדקה. לא יכול להיות שעובדות סוציאליות שעובדות 10 ו-15 שנה יועסקו על ידי "עמותה" של העירייה או "חברת המתנ"סים" שלה, יישבו באותו משרד עם עובדות אחרות שהן עובדות עירייה ויפוטרו כל שנה. בלי זכויות, בלי צלם אנוש, בלי להיות שייכות לשום מקום. כנ"ל לגבי מורים ומורות, וכל שאר המקצועות. את העניין הזה צריך להפסיק, כאן ועכשיו. בחוק. יעלה כמה שיעלה. 


אגב, זה לא יעלה הרבה. באותו סרט הופיע אלון פילץ, מנכ"ל קניון דיזנגוף סנטר, שהחליט, בהחלטה מוסרית חשובה, להפסיק את העסקת המנקות והמנקים בקניון דרך חברות כוח אדם, והעביר אותם להעסקה ישירה, כיאה לבני תרבות. זה השתלם לו. בכל התחומים, כולל התחום הכלכלי. בעקבות זה החלטתי גם אני החלטה אישית. כל קנייה בקניון שאני צריך לעשות, מעכשיו והלאה, תהיה בדיזנגוף סנטר. 


זו הסיבה לכך שאני תומך תמיכה מלאה במאבק שעליו הכריז יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן השבוע. כן, אבי. לך עד הסוף. תשבית את המדינה. צריך להעלות את שכר המינימום וצריך לצמצם למינימום את תופעת עובדי הקבלן. זה יותר חשוב מכל שאר הדברים. קודם כל, במגזר הציבורי. לא יכול להיות שרק המנקות במשרדי הממשלה יהיו עובדות קבלן וכל השאר לא. לא יכול להיות שיהיו כל כך הרבה מורי ומורות קבלן, שמפוטרים כל שנה בחופש הגדול ונשכרים מחדש בתחילת שנת הלימודים. לא יכול להיות שהעוולות הללו ימשיכו לפרוח במדינה שלנו. 


ניסנקורן חטף לא מעט ביקורת השבוע, גם מפרשנים, גם מכאלה שרוממות המאבק לצדק חברתי בגרונם. אני מקווה שהוא יתעלם ממנה. נדמה לי שהוא קורץ מהחומר הנכון. זה הזמן לעשות את השינוי הזה, עם כל הכבוד לכאוס הפוליטי. עכשיו או אף פעם. 

 

***

הערת אזהרה פוליטית: ביום חמישי בערב אמור היה להתפרץ גם הכאוס שבתוך הליכוד. התוכנית הגדולה של ישראל כץ וביבי לשנות את השיטה לבחירת חברי הכנסת, תגרום למהומה רבתי במפלגה הזו, שמאבדת תמיכה בקצב מהיר. 


"גם בפעם הזאת, כמו בפעם הקודמת", אמר לי השבוע שר בליכוד, "הוא ישאיר עיי חורבות אחריו. אין אצלנו צעירים, הפסדנו את כולם למפלגות אחרות, השטח שומם, הפכנו למפלגת שלטון מסואבת ומנותקת. העיקר שביבי מוצא בכל פעם סוס חדש לרכוב עליו לעוד קדנציה בבלפור". 


 

***

ולפינה הקבועה של אהוד ברק: בנוסף לכל מה שפרסמתי עד עכשיו, בעניין החקירות והבדיקות שראוי לעשות בענייניו, הנה עוד חומר למחשבה. במשרד המשפטים עדיין לא החליטו לגבי פתיחת חקירה פלילית באשר לחומרים הסודיים ביותר שנמצאו בידי משרד הפרסום מקאן אריקסון, חומרים שהוצגו על ידי פרקליטי המשרד לבית המשפט במהלך תביעת דיבה שהגיש דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו. 


למה לא החליטו? לא יודע. מדובר בחומרים הכי סודיים שאפשר להעלות על הדעת. חומרים מהסוג שאם הם דולפים, כל השב"כ והמלמ"ב ושאר שומרי הסף החשאיים שלנו קופצים על הרגליים. החומרים האלה הגיעו לידיים הלא נכונות. בפעם הקודמת שבפרקליטות ובמשטרה נתקלו בחשד כזה, הם עצרו שני קצינים בכירים, אחד בדרגת תת אלוף (בניהו) והשני בדרגת אלוף משנה (וינר), השפילו אותם, ועשו סיבוב תקשורתי מיותר. אבל זה היה כי שני העצורים משתייכים למחנה הלא נכון, המחנה של גבי אשכנזי. 


עכשיו, כשמדובר במחנה "הנכון", אז ההחלטה לחקור משתהה. המשטרה רוצה לחקור, היה דיון אצל היועץ המשפטי, שלא הגיע ושלח את פרקליט המדינה במקומו, ובסוף במקום לקבל החלטה שונתה הגדרת הדיון ל"דיון עדכון". אז אתם מעודכנים. עכשיו, נחמד יהיה אם גם אנחנו נהיה מעודכנים. איפה החקירה? ולמה אף פעם אין חקירה אמיתית כשמדובר באהוד ברק? עד מתי זה יימשך?