שלא תהיה לאיש טעות: האלוף גדי אייזנקוט נבחר להיות הרמטכ"ל חרף התנגדות הימין, כאשר ראש הממשלה מנסה באורח פתטי וברוטלי להתערב בתהליך המינוי. היה ברור שלא היה לנתניהו סיכוי למנוע את המינוי. במאבק בין הרצון מימין למנות רמטכ"ל חובש כיפה ובין רמטכ"ל ושר ביטחון - לנתניהו לא הייתה ברירה.




 אפשר לומר על יעלון הרבה דברים, לא כולן תשבחות, אבל להתעקש הוא יודע. במקרה אייזנקוט הוא לא רק התעקש, אלא הבין מה פירוש מינוי נוה לרמטכ"לות וניהל מול נתניהו קרב כיפוף ידיים כמעט פומבי. שום דבר בפומבי, אבל חבורה של מקורבים הבהירו בתקשורת עד כמה יעלון "נפגע". יעלון הוא כמעט החייל הבודד האחרון של נתניהו בממשלה, ולשאלה מדוע נתניהו משך את המינוי יש תשובה אחת: להוכיח לחברים מהימין שהוא מנהל קרב.


אין לי מושג מהן היכולות של נוה ואייזנקוט להכין ולהנהיג את הצבא לקראת האתגרים של השנים הבאות. יש לי בהחלט מושג מדוע כל צמרת הצבא, כולל רמטכ"ל ושר ביטחון, התנגדו למינויו של נוה. או שהם מכירים את נוה טוב ממני, או שהם מודעים ללחץ הימני־דתי שהופעל על נתניהו כדי שאדם בעל אוריינטציה ימנית־דתית ינהיג את צה"ל. אין שום דרך להסביר את פשר הדחף של נתניהו לראיין את המועמדים ולקרקס את התהליך הקבוע שבו שר ביטחון ורמטכ"ל ממליצים, וראש ממשלה וממשלה מאשרים.


כולם מודעים להליך בחירתו של יורם כהן לראשות השב"כ והחשש מפני תרגיל דומה הוא שגרם ליעלון לנהל את קרב "המקורבים". קצינים בכירים צפו פתאום בכלי התקשורת כשהם "מודאגים" מהליך המינוי. הרחש בחש מצד ימין שתמך בנוה עסק בעדות הבעייתית, אכן בעייתית, של אייזנקוט בפרשת הרפז. לנוה, לעומת זאת, יש בעיה עם התעלמות בוטה מפסיקת בג"ץ בנושא חיסולים, ותודה לענת קם שהדיסקט שלה אפשר את החשיפה הזו.

 
אני לא יודע אילו שיחות ניהל נתניהו עם המועמדים. אני כן יודע שלא היה שום היגיון בהישארותו של נוה בצה"ל, כמעט שנתיים, כולל משכורת, בתקווה שהתרגיל הרבני הדתי ימני־לאומני יצליח להם.  על פי מונחי הפרופילים התקשורתיים שלו, אייזנקוט הוא גולנצ'יק מורעל. מעולם לא אהבתי את "רוח גולני". במספר פעמים שנתקלתי בה בשטח היא הותירה בי רושם עגום ברמה הערכית.


התוספת הלוחמנית שהיא מקבלת בשנים האחרונות רק מגבירה את הרושם הזה. הנכונות ללכת עם הראש בקיר האש היא מרכיב מכריע בקרב. כאשר רוח הלחימה הזו מתנקזת לעודף מוטיבציה במקרים של עדיפות ברורה בשטח, בייחוד בשטח אזרחי (אפילו חשוד בטרור), יש כאן בעיה של הממממ... חתירה למגע ללא אבחנה ראויה. או במילים פשוטות, הם יורים גם כשאין צורך. ויסלח לי אורי שגיא, גם הוא גולנצ'יק מורעל, כך הוא מעיד על עצמו, שהוא, דעותיו ומנהיגותו בשנים האחרונות מהווים מיעוט מבוטל גם בגולני וגם במדינה. ואף על פי כן ברכות לאייזנקוט. בתקווה שיהיה ראוי להן.