1. תארו לכם שלמפלגתו של משה כחלון מצטרפים ברגע האחרון גדעון סער ושאול מופז. תארו לכם שגם סילבן שלום עוזב את הליכוד של נתניהו ותומך במה שיכונה הליכוד הישן, האמיתי והפרגמטי. המבנה הזה אפשרי היות שהשיח לקראת הבחירות יהיה לא על מדינה פלסטינית, פשרה בגולן, "מילקי" או לאום, אלא על חלופה לנתניהו. הציבור יחפש תנועה של מבוגרים אחראים, בעלי כושר מנהיגות, ידע וניסיון, אחריות ויושרה.
אתגרי הביטחון וחוסר הוודאות במזרח התיכון וחוק הצינון הופכים את שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, שאול מופז, לנכס עבור העבודה או כחלון. מופז הוא איש ישר, בעל ידע רב וניסיון ביטחוני. הוא גם פוליטיקאי גרוע, וזה בעצם גם היתרון שלו.
2. בבחירות האחרונות נתן הציבור אשראי גדול לפוליטיקאים חסרי ניסיון והושיב אותם ליד ההגה. היו שם יאיר לפיד, נפתלי בנט, עפר שלח, איילת שקד ועוד רבים אחרים, מימין ומשמאל. זה היה ניסיון נועז שדילג על דור של פוליטיקאים. האם הניסיון כשל? אני לא יודע. אבל בטוח שהוא לא צלח באופן שמעורר תיאבון להרחיב אותו. מתברר שפוליטיקה זה מקצוע שצריך עבורו תכונות מולדות או שיש לרכוש מיומנויות בעשייה של שנים. כשנתניהו סתם באמצעות חוק הצינון את הצינור שהעביר ראשי צבא וביטחון אל הפוליטיקה, נותר מקום רק לפוליטיקאים המקצועיים הוותיקים ולצעירים חסרי הניסיון.
אבל אי אפשר לדלג על דור. אי אפשר להעמיס על הכתפיים של הפוליטיקאים שאינם מנוסים אחריות כבדה, גם אם הכוונות טובות. ישראל צריכה למצוא בבחירות הקרובות את האיזון בין ידע, ניסיון, ותק ואחריות לבין כוחות צעירים ומוצלחים, שחלקם, אגב, עושה עבודה פרלמנטרית מרשימה ביותר.
3. מול נתניהו - שעתיד לרכז את גוש הימין והחרדים, וינהל קמפיין שיבוסס על דאגה לביטחון ושמירה על ערכי הלאום - צריכה מפלגת העבודה להציב אלטרנטיבה. לא דמות אחת אלא קבוצת אנשים עם דרך ברורה ורעיון. בראש יעמוד יצחק הרצוג. הקבוצה הזאת צריכה לכלול גם את מופז, יחימוביץ', ציפי לבני, אבישי ברוורמן, עמיר פרץ, אלעזר שטרן, איציק שמולי, מרב מיכאלי וסתיו שפיר, ועוד שחקן חיזוק אחד או שניים. זו תהיה קבוצת אנשים בעלת ניסיון מדיני, כלכלי וחברתי, ועם יכולת להתפשר לטובת המדינה. זה לא יהיה טיול שנתי, אבל זה אפשרי.
3. מול נתניהו - שעתיד לרכז את גוש הימין והחרדים, וינהל קמפיין שיבוסס על דאגה לביטחון ושמירה על ערכי הלאום - צריכה מפלגת העבודה להציב אלטרנטיבה. לא דמות אחת אלא קבוצת אנשים עם דרך ברורה ורעיון. בראש יעמוד יצחק הרצוג. הקבוצה הזאת צריכה לכלול גם את מופז, יחימוביץ', ציפי לבני, אבישי ברוורמן, עמיר פרץ, אלעזר שטרן, איציק שמולי, מרב מיכאלי וסתיו שפיר, ועוד שחקן חיזוק אחד או שניים. זו תהיה קבוצת אנשים בעלת ניסיון מדיני, כלכלי וחברתי, ועם יכולת להתפשר לטובת המדינה. זה לא יהיה טיול שנתי, אבל זה אפשרי.
אם זה יקרה, יתקשו לפיד (שנגרר לבחירות בניגוד לרצונו), כחלון (שפרש מהליכוד כדי להפיל את נתניהו) וליברמן (שפירק את הליכוד-ביתנו וקורץ למרכז) לעמוד מנגד. הם ייגשו להקמת ממשלה חלופית לנתניהו. במערכת הבחירות ינצח הגוש שיציג נבחרת של מועמדים שתרמו למדינה, בעלי ניקיון כפיים ויושרה. מועמדים שאוחזים בדרך מדינית וחברתית ברורה ועם יכולת להוציאה לפועל. ינצח הגוש שיציג את המסרים הנכונים ושינהג בשקיפות ובשיתוף. כל אלה נמצאים, וצריך רק להתארגן, להתאחד ולפעול.
נתניהו כבר מתכסה בזיעה קרה מעצם הרעיון שיעמוד בראשות ממשלה שתכלול את הליכוד (או מה שנשאר ממנה), הבית היהודי והמפלגות החרדיות. הוא מבין איזו לגיטימציה תקבל ממשלה כזו במזרח התיכון, בארה"ב ובאירופה ומה בדיוק אפשר (או אי אפשר) לעשות איתה. בממשלה האחרונה הייתה זו לבני ששימשה כאבקת ההלבנה של נתניהו, ולפניה היה זה אהוד ברק. ספק אם ימצא כעת אחד כזה, ונתניהו מבין זאת היטב.
4. בחודש פברואר ייכנס גדי איזנקוט ללשכת הרמטכ"ל. חודש אחר כך, עוד בטרם יספיק לחמם את הכיסא, הוא עלול לקבל שר ביטחון חדש ושונה ממשה (בוגי) יעלון, זה שמינה אותו. בני שיחי שחו לי כי הברית שכרת בנט עם נתניהו תאפשר לו לבחור את התיק הראשון, וסביר כי יבחר בתיק הביטחון. בנט יעשה כן לא בשל ההגות הצבאית, אלא בעיקר בשל האחריות שתיפול בחלקו על יהודה ושומרון, המינהל האזרחי, התעשיות הביטחוניות, המכינות הקדם צבאיות, חיל החינוך וגיוס בני הישיבות. זהו תפקיד ענק שמעניק כר נרחב לפעולה ולהתבססות פוליטית. אם כך יהיה, בפעם הראשונה תשלוט המפלגה הדתית-לאומית על משרד הביטחון.
4. בחודש פברואר ייכנס גדי איזנקוט ללשכת הרמטכ"ל. חודש אחר כך, עוד בטרם יספיק לחמם את הכיסא, הוא עלול לקבל שר ביטחון חדש ושונה ממשה (בוגי) יעלון, זה שמינה אותו. בני שיחי שחו לי כי הברית שכרת בנט עם נתניהו תאפשר לו לבחור את התיק הראשון, וסביר כי יבחר בתיק הביטחון. בנט יעשה כן לא בשל ההגות הצבאית, אלא בעיקר בשל האחריות שתיפול בחלקו על יהודה ושומרון, המינהל האזרחי, התעשיות הביטחוניות, המכינות הקדם צבאיות, חיל החינוך וגיוס בני הישיבות. זהו תפקיד ענק שמעניק כר נרחב לפעולה ולהתבססות פוליטית. אם כך יהיה, בפעם הראשונה תשלוט המפלגה הדתית-לאומית על משרד הביטחון.
יעלון, השר הנאמן ביותר לנתניהו, כבר הודיע כי לא יתמודד מולו. ניתן להניח כי שר הביטחון יחתור לקבל מנתניהו הבטחה כתובה ופומבית כי ימשיך לשמש בתפקיד גם בממשלה הבאה. האם נתניהו יכול לספק זאת? נחכה ונראה. יהיה מעניין לראות את סרן נתניהו מסיירת מטכ"ל ורס"ן בנט מסיירת מטכ"ל מנהלים את ביטחון המדינה. המזל הוא שהרמטכ"ל יהיה מגולני. פחות הוגה דעות ויותר לוחם ומפקד.
5. ובינתיים ממשיך תא"ל ערן אופיר לעטוף את ישראל בגדרות חכמות. עשרה מיליון שקלים לקילומטר של גדר. תא"ל אופיר, המכונה "אלוף פיקוד הגדרות", עמל כבר שנים להפוך את הארץ המובטחת לארץ המאובטחת. כיום הוא עסוק בתחזוקת הגדר בגבול הלבנון, בהשלמת בניית הגדר החדשה ברמת הגולן, בהשלמת גדר ההפרדה בגדה, גוש עציון ועוטף ירושלים ובהשלמת גדר הביטחון לאורך גבול מצרים, שהחלה ביוזמתו של נתניהו כגדר נגד מסתננים והפכה לגדר נגד מחבלים מסיני.
כעת, לאחר צוק איתן, יתקצבו צה"ל והממשלה את שדרוג הגדר שבין ישראל לרצועת עזה, באופן שייתן מענה גם לאיום התת-קרקעי. אולם אין די בכך, החדשות האחרונות מבשרות על פרויקט גידור ענק, שיבצעו צה"ל ומשרד הביטחון, לאורך הערבה, כדי לשדרג את הגדר שהוזנחה ולקדם פתרון למאחז דאע"ש המתפתח בדרום ירדן.
מדובר בפרויקטים רב-שנתיים שהולכים להעיק על תקציב הביטחון. כשנתניהו רצה, הוא מימן מחצית מהגדר בסיני תמורת מחצית מתקציב הביטחון. כעת, לידיעת שר התחבורה הבא, מתוכנן חלק גדול מתקציב הגידור בערבה לבוא על חשבון הרכבת העתידית לאילת ושדה התעופה החדש שם. עכשיו, עם שלוש שכבות הגנה משמיים ("חץ", "שרביט הקסמים" ו"כיפת ברזל"), עם חיל הים והגדרות המתוחכמות - מי בכלל צריך שלום?