הסופרים עמוס עוז, דויד גרוסמן וא"ב יהושע היקרים, כשנודע לי שאתם מראשי החותמים על עצומה שנשלחה לפרלמנט הבלגי להכיר ללא תנאי במדינה פלסטינית, צנח לי הלב. איך זה ייתכן שעד לשם הגעתם, ועוד בעיתוי כזה? נזכרתי ב"עיין ערך אהבה", ב"מיכאל שלי", ב"המאהב".




הרי גדלתי על הספרים שלכם, ואתם הייתם מושא להערצה. אבל מתישהו לאורך הדרך איבדתם אותי לגמרי. אני בטוחה שקשה לכם שעם הזמן אתם מאבדים השפעה, אבל זה כנראה לא מקרי. אז אנא, עצרו לפני שאתם ממשיכים בדרך האפלה הזאת. ההתנהלות שלכם בכל מה שקשור ל״ישראליות״ היא בלתי ניתנת לעיכול גם עבור אנשים שפויים, מתונים, שוחרי שלום ודו־קיום. איך זה ייתכן שאני, למשל, לא מסוגלת יותר להזדהות איתכם בכלום?



אני מניחה שאתם מתעדכנים מדי פעם בחדשות. שאתם רואים את חוזק חמאס, את ההשפעה ההרסנית שלו על האג׳נדה הפלסטינית, את הריקבון הרצחני של אלה שמקדשים לא רק את המוות של הישראלים, אלא גם את המוות של בני עמם. אני מניחה שאתם מודעים גם לבעייתיות אצל אבו מאזן, כי גם המתונים אינם מעוניינים להכיר בזכות הקיום של מדינה יהודית ומחנכים את ילדיהם להאשים רק את ישראל, ובזמנם הפנוי להכחיש את השואה. אבל נראה שאתם כל כך מעוניינים לדבר ללבו של הקהל האירופאי, ששכחתם להתייחס לכמה מהדמויות הראשיות שרוקמות כאן את העלילה.

 

בעצומה ששלחתם רק עודדתם את מובילי מדינות אירופה להמשיך להתעלם מחלק עצום מהעובדות ולהכיר במדינה פלסטינית ללא שום דרישות מהפלסטינים עצמם. אבל בעיה לא ניתן לפתור כשלא מתייחסים כראוי למורכבות שלה, ובסיפור האמיתי של המדינה שלנו, כדי שמדינה פלסטינית תוכל לתפקד ולחיות לצדנו בשלום, גם הפלסטינים יצטרכו לקחת אחריות על גורלם. 

 
חבל שאתם לא רואים שאתם תורמים לייאוש המדיני לא פחות מהקיפאון המזעזע של נתניהו או מהלאומנות העיוורת של בנט. אתם מצטיירים כעיוורים לא פחות, פשוט כקיצוניים לצד השני.

 
הרי אתם אשפי המילים. בידיכם ניתנה מתנת הקסם, יכולת הביטוי המופלאה שיכולה לסחוף את הקורא לכל מקום. ניתנה לכם יכולת השכנוע, אבל מה בחרתם לעשות איתה? במקום לשכנע את העם, בחרתם להקצין כדי לשכנע את המשוכנעים; את קומץ השמאל הרדיקלי המצטמק ואת מדינות אירופה, שנוכח האסלאמיזציה כדאי לבחון קצת יותר בזהירות את המניעים שלהן.


בחרתם להצטרף לתפיסה שלפיה מדינת ישראל היא שטנית, מצורעת, איומה ונוראה. תפיסה שרק מלבה את האנטישמיות הגואה ממילא, מכיוון שהיא מתעלמת מחיות האדם בעזה, שרוצחות אנשים ברחוב כדי להטיל שררה. 

 
אתם באמת מאמינים שהתעלמות מוחלטת מאיומים ביטחוניים תעזור לקדם שלום? הרי בעצומות כאלה רק תפריעו גם למועמד מרכז־שמאל להגיע להסדר מתאים, כי הוא יתחיל מנקודת נחיתות קשה ומחוסר תמיכה עולמית שתנבע מחוסר הבנה. לא רק שאתם לא תורמים לגיבוש פתרון אמיתי, בדרככם המנותקת אתם הופכים לחלק אינהרנטי מהבעיה.

 
אנא, עצרו מהעצומות המזיקות האלו, כי הקצנתם עד כדי מיאוס, ולכן רוב העם כבר לא מעוניין להקשיב לדעותיכם. יש הרבה יופי ביכולת לראות מצוקות של אדם אחר, ביכולת להבין ולגשר. אבל אתם לגמרי לא שם. הרחקתם לכת יותר מדי על השביל התועה הזה, ובמקום לבנות גשר, בניתם עוד חומה. בחרתם בייצוג טוטאלי של הצד השני  ונטשתם כל רצון להבין את המצוקות של העם שלכם.

 
תהיו כנים עם עצמכם ושימו לב למה אתם גורמים. אם אתם באמת רוצים להשפיע, תפסיקו לתרום לכך שחלק גדול מהציבור כבר לא מסוגל להזדהות עם השמאל, וזאת בתקופה חשובה כל כך של לפני בחירות. תפסיקו לעודד את מנהיגי אירופה להתעלם מהניצול האכזרי של אזרחי עזה על ידי הנהגה טרוריסטית שרוצה להתעשר, לקנות נשק ולחפור מנהרות.


איפה כל זה בא לידי ביטוי בסיפור שאתם מספרים? לא רק נתניהו מנותק, גם אתם כבר מזמן לא מחוברים. איך אתם מצפים שהישראלים שילכו לקלפי בעוד שלושה חודשים יהיו מסוגלים לבלוע את הסיפור שלכם כדי שיצביעו אחרת, כדי לשנות? הם הרי מצויים בפרטים האמיתיים. אולי כדאי שתזרקו את הפיקציה שכתבתם עד עכשיו ותתחילו לשנות את המילים.
 
שכחתם אותנו. את אזרחי מדינת ישראל האמיתית. מורכבת, מטורפת, מלאה בפחד, אבל גם באהבה וביכולת להקשיב כשמדברים אליה במילים הנכונות, על אף העובדה שהיא מקוטבת ותזזיתית. 
 
זה ממש לא משנה אם אתם לא לאומנים אלימים, כי תפסתם צד של עיוורון לא פחות חמור, של ניתוק לא פחות מפחיד. רוב הישראלים ישמחו לראות מדינה פלסטינית חיה לצדנו בשלום. אבל לפני שאתם יוצאים במסע לגיוס תמיכה להכרה במדינה הזו, אולי כדאי שתכירו קודם בצרכים של ישראל וברגשות של האזרחים שלה. אנחנו עדיין פה.