המכשול המשמעותי של האלוף גדי איזנקוט כבר מאחוריו. ועדת טירקל אישרה אותו אתמול כרמטכ”ל הבא של צה”ל, והוא יפקד על הצבא החל מחודש פברואר הקרוב.
עד אז הוא יחיה באי ודאות, כמו כל העם. היום הוא אינו יודע האם בנימין נתניהו ומשה (בוגי) יעלון, ראש הממשלה ושר הביטחון שמינו אותו לתפקיד, יהיו גם חברי ממשלה באפריל הקרוב.
הוא לבטח סקרן ואף בודק עם הצוות שלו תרחישים והערכות בסוגיית שר הביטחון הבא. עם ישראל תלוי באיזנקוט, בשיקול דעתו, ביושרה שלו, ביכולת שלו למנוע מהציבור אסון לאומי מהסוג שפוליטיקאים שטופי אגו ממיטים עליו מדי פעם, בעיקר אצלנו.
גדי, שהיה מזכ”צ אצל שני פוליטיקאים, יודע שהתפקיד הזה מיותר, לבטח בדרגת אלוף פעיל. גם אלוף (במיל’) יבצע את התפקיד הזה מצוין. הגיע הזמן להעיף את הפוליטיקה מהצבא, לפחות למראית עין, כי כל קצין מדרגת רס”ן הוא כבר פוליטיקאי כהכרח להישרדות וקידום והגעה לפו”מ.
גדי הוא תקוותם של אוגדות המילואים, בציוד ובהכשרה. מטוסי F35 הם אולי הדבר הבא בלוחמה, ובחיל הייטקיסטי כמו חיל האוויר כבר מחכים לצעצוע החדש. אבל לפני הביקור בטויס אר אס, כדאי לשקם את הקיים. לדאוג שכוחות החי”ר ינועו בציוד ממוגן, שבשריון יהיו רק טנקים עם מעיל רוח, ולא לשלוח חיילי מילואים לקרב במרכבה סימן 2, כי אין כסף גם לצעצועים וגם להגן על חיים.
גדי איזנקוט הוא תקוותה של כל אם עברייה (וגם דרוזית, צ’רקסית ובדואית) שיש בקריה מי שדואג לבנים שלהן באמת.
בימים שלפני הכניסה ללשכה כחייל מספר 1, צריך לקוות שאיזנקוט ימצא זמן להחליט עם שאר ראשי זרועות הביטחון שעכשיו זה לא הזמן לקרבות אגו. הפוליטיקאים שלנו מביאים עלינו אסון קיומי מדי יום, והרמטכ”ל הוא האדם היחיד שיכניס תוכן לסמל צבא העם. לא רק הצבא של ביבי, בנט, איווט או ההוא מ”מפלגת העבודה בראשותי”. אז תחזיקו לו אצבעות שיצליח, גם ברגליים, כי צריך.