מי הרג את בן לאדן?

למחסנית ולקליעים הללו מסתבר, יש כמה אבות שנטשו בזה אחר זה את המוסד החשאי שבו עשו את הקריירה המקצועית שלהם כדי לכתוב ספרים חושפניים ולפטפט עצמם לדעת באמצעי התקשורת ואחר עלו על נתיב ההרצאות המכניסות שהפכו את החיסול המפורסם לעסק מכניס ביותר. בין תיאור אכזרי ופלסטי אחד למשנהו, הרשומון הפקיסטני כפי שהתגלגל בחדרו של רב-המחבלים הסעודי בחדרו בקומה השלישית, ובעוד ה-Seals נחשפים כשורת מקהלה במחזמר באוף-ברודוויי, בקיץ שעבר נחשף מידע נוסף שגרם לי לחייך; בתוך העיסה הדביקה והלא משעשעת של העימות על הקרדיט בין חברים לנשק נמצא קוריוז. אחד מבוגרי "צוות 6" של ה-Seals שממנו נבחרו הלוחמים שהשתתפו במבצע, כתבה קריסטין בל, שהיא לוחם Seal לשעבר בשם כריס בק עם עשרים שנות ותק ומי שהשתתף בפשיטה באבוטבאד, על ההחלטה לשנות את מינה מגבר לאישה, טרנסג'נדר בעגה. התהליך החל ב-2011, שנת חיסולו של בן-לאדן. זה לא סיפור שמשכיב אף אחד על הרצפה מצחוק. אלה מסוג המהפכים הקיומיים הקורים בעולמנו בתדירות גוברת. מה שיפה בסיפור הזה שבל זכה/תה בתמיכת רחבה של חבריה ליחידה. אני חושד שבן-לאדן לא העלה בדמיונו את האפשרות שאחד האמריקאים שמצאו אותו והרגו אותו היה טרנסג'דר. מן הסתם הוא לא היה חי עם העובדה הזאת בשלום. 
 

                                                       ***

זהו מצב דברים מתסכל למדי כאשר על החיילים שתהילתם מתועדת שנים רבות בסרטים, סדרות טלוויזיה וספרים, נגזר לקחת – על פי מסמכי שתיקה שעליהם הם חתומים לכל חייהם – את סיפורי הגבורה שלהם לקבר שעה ששחקני קולנוע אמריקאי בעלי מבנה פיזי מתאים, כולל דמי מור כלוחמת Seal, קורע לאויב את הצורה, כולל בן-לאדן, וחושף באורח אותנטי את מערך האימונים של אנשי הקומנדו הימי, כולל האש החיה, האתגרים הפיזיים המטורפים והמאמץ שלא צלצל בפעמון המכריז על פרישתם. הז'אנר הזה צבר תאוצה ברורה אחרי חיסול בן-לאדן, כולל הסרט עטור הפרסיםZero Dark Thirty המספר את הסיפור כולו שתחילתו בווטבורדינג ועינויים של אנשי אל-קעאדה בגואנטנמו, שנים ארוכות של מאמץ מודיעיני, דרך איתור השליח שחיבר את בן-לאדן לעולם החיצון והיה מתייצב תדירות במתחם הנעול ועד הלילה שבו הגיחו מהחשכה מסוקי בלאק-הוק ונחתו במתחם בפעולה שנגמרה במותו של אדריכל הפיגוע במגדלי התאומים. 

 

הבעיה עם הפלנלית המטפורית שהייתה קשורה על פיות הלוחמים שעשו את העבודה, היא שבמקביל לשתיקה המתסכלת שנכפתה עליהם, פעל הבית הלבן ללא לאות לקדם את פועלם של הנשיא ואנשיו וחימר באנשי ה-CIA, ה-NSA ולוחמי הSeals עצמם שהיו בלופ, לשתף פעולה עם יוזמות שונות ומשונות. כך קרה שאת הספר החושפני הראשון No Easy Day כתב הלוחם מאט ביסונט, אחד מהשלושה שהיו בחדר עם בן-לאדן טרם מותו ואחד מהשלושה שירה מנשקו באוסמה, תחת שם העט מארק אואן אחרי שליאון פאנטה, אז ראש ה-CIA, דחק בכל מקורביו להגיש סיוע לוגיסטי מודיעיני למפיקיZero Dark Thirty. הבמאית קתרין ביגלו והתסריטאי מרק בול זכו לשיתוף פעולה חסר תקדים מטעם ה-CIA והפנטגון כולל Seals שהשתתפו בפשיטה. אותה חבורה עצמה שיתפה פעולה עם יוצריו של משחק וידיאו Medal of Honor: Warfighter שתיעד את חיסול בן-לאדן.

 

 "הנתונים הללו" אומר עו"ד רוברט לאסקין, "הרגיזו את מאט ביסונט. תגובתו הייתה: זה הסיפור שלנו ולא שלהם. מדוע מסופר הסיפור הזה מפי גורם שלישי ולא בידי הלוחמים שהיו בשטח וסיכנו את חייהם?" לשם כך ובוודאי בגלל סיבות אחרות, כתב ביסונט את גרסתו לפשיטה שבה, כמובן, היה אחד הלוחמים שירה בבן-לאדן אך לא טען שהרג אותו. התיאור של ביסונט אינו צמחוני ועלול להפוך לצמחונים את מי שקראו אותו. הוא אינו חוסך פרטים אנטומיים על הנזק שגרם קליע קטלני לראשו ולמוחו של בן-לאדן, אבל לא היה מי שחשב בנסיבות המיוחדות הללו שביסונט חצה קו של טעם טוב. ב-2012 הגיעו ביסונט וספרו ל"60 דקות". בדרך נפטר המחבר משמו המפוברק והגיע לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית בשמו ובחזותו האמיתיים. 

 

זה היה הטריגר שהחל להרים גלי תגובות ומרמור בקרב לוחמי "צוות 6" האחרים. "הוטמע בנו להיות 'מקצוענים שתקנים'", אמר אחד הלוחמים וכעת "חבר'ה נחשפים, כותבים ספרים, מופיעים בטלוויזיה או עושים דברים שנמצאים בניגוד גמור לערכי היחידה". גורלו של ביסונט, שמאוקטובר השנה הוא נמצא תחת חקירה פלילית בחשד שחשף מידע חסוי. אבל יותר מהספר שכתב ולא הגיש למפקדיו ולפנטגון לבדיקה כפי שנדרש, מתמקדת החקירה בהרצאות בתשלום שנושא ביסונט בפני חברות וגופים כלכליים גדולים. להגנתו טוען ביסונט שכל הכנסותיו מבן-לאדן מופקדות בחשבון נאמנות ושלא נגע בדולר. הוא התנצל על שיקול הדעת השגוי שהפעיל ומבטיח שאת הספר הבא שהוא כותב יגיש לסמכויות הרלוונטיות לאישור. 

                       

                               ***

בחודש שעבר התחדדה השאלה מי הרג את בן-לאדן כאשר מטח צואה נוסף פגע במאוורר. לוחם נוסף, רוברט או'ניל שמו, התייצב בערוץ Fox לסרט תיעודי/ראיון בן שני פרקים ובו טען כי הוא מי שהרג את בן-לאדן באבוטבאד. זה היה לוחם אחד יותר מדי עבור אנשי הקומנדו שהיו במתחם והם שחררו מידע שסיבך את המצג העובדתי: על פי עדותם היה בחדר עם בן-לאדן לוחם שלישי, מפקד החוליה שעליה הוטל לבצע את ההריגה. זה שטיפס ראשון במדרגות החשוכות באותו לילה, ראה את בן-לאדן מציץ מחדרו וירה את הירייה הראשונה שהפילה אותו. למרות שזה אך טבעי שה-Seals היו רוצים לדעת מי מהם הרג את בן-לאדן ולא רק פצע אותו, ולו כדי שיהיה להם מה לספר לנכדיהם, רבים מהבוחשים בסיפור מעדיפים את הגרסה לפיה האמת לעולם לא תצא לאור. בגלל הסיבות הבאות: בניגוד לדיווח של CBS לא היו מצלמות וידיאו זעירות על הקפל"דים של כל הלוחמים אלא מצלמה אחת בידי לוחם שהעביר פיד חי לחדר המצב בבית הלבן בזמן אמת. מכיוון שהצלם לא היה בחדר ההריגה בעת הירי, הוא לא תועד. פאנטה עצמו העיד כי במשך 25 דקות לפחות לא היה לחבורת הקצינים והפוליטיקאים בחדר המצב כל מידע על מה שהתרחש על הקרקע בפקיסטן. עד שמפקד הפעולה לא שידר את מילת הקוד שנבחרה לאשר את מות היעד, "ג'רונימו", לא היה גורלו של בן-לאדן ברור כלל. 

  איש החוד בדלת חדר המוות. עליו נאמר שירה את הכדור הקטלני. איור: נעמי ליס־מיברג

סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא קבורת החמור המזורזת שהעניקו ה-Seals לבן-לאדן בלב ים בהנחיית אימאם מוסלמי והחליקו אותו בשק גופה אל מי האוקיינוס. ההחלטה הנמהרת הזאת שהסיבות לה אינה ברורות דיין ונשמעות מזויפות בכל צורה, מנעה ניתוח כהלכתו של הגופה בגרמניה או באמריקה, כדי להפיק את המסקנות הנדרשות. קשה להאמין שמקבלי ההחלטה ניסו למנוע את הוויכוח מי הרג את בן-לאדן. ללא ממצאים פתולוגיים אין תשובה לתהייה. הצבא הקפיד לא לשחרר צילום של אוסמה במותו ולא את קבורתו בלב ים. 

 

רוברט או'ניל, 38, פרש משירות מבצעי ב-2012 ועל פי תיק השירות שלו הוא השתתף ב-400 משימות. הוא עטור מדליות כולל שני "כוכבי כסף" וארבעה "כוכבי ברונזה". הוא יליד ביוט, מונטנה,מדינה מסוקסת למדי, ובראיון לעיתון במדינתו אמר או'ניל כי היה הצנחן הראשון במים בפעולה שחילצה מידי חוטפיו הסומליים את קברניט ספינת המכולות ריצ'רד פיליפס ב-2009. עוד טוען או'ניל כי היה חבר בצוות שהציל את מרקוס לאטרל, ה-Seal היחיד שנותר בחיים מפעולה באפגניסטן. שני המבצעים הונצחו בסרטים מדוברים: Captain Phillips ו-Lone Survivor. לוחם שבחר לשמור על אנונימיות טוען שתפקידו של או'ניל היה שולי בשתי המשימות. 

 

כדי להבין את האינטראקציה המוזרה שנוצרה בין Navy Seals לשעבר ובין תעשיית הבידור, יש לציין כי לאטרל היה היועץ המקצועי של הסרט "הניצול הבודד" המתאר את מותם האכזרי של שלושת חבריו למשימה, השתתף בסרט, כתב את הספר שעליו מבוסס התסריט והוא נמצא כעת בתחילתה של קריירת יעוץ ומשחק. לא קשה להבין את זעמם של Seals אחרים שנשארו נאמנים לקוד השתיקה. לפני Fox נחשף שמו של או'ניל בוושינגטון פוסט ובאתר SOFREP, מקור אמין למדי לענייני צבא למקצוענים. או'ניל טוען כי היה התוקף הראשון בחדר וירה בראשו של בן-לאדן כאשר שכב פצוע על הרצפה מיריות קודמו. חברים אחרים בצוות משוכנעים כי המחסל היה איש החוד בחוליה שפגע בבן-לאדן בחזה ולא שב לחיסול טרם שפינה מהחדר שתי נשים שהיו בו והתנפלו על הצוות כשהוא נושא אותן תחת זרועותיו. בינתיים הצטרף מאט ביסונט לגרסת הרוב ומתאר כיצד ירה איש החוד בראשו של בן-לאדן לפני שהוא ולוחם נוסף נכנסו. 

                                                         ***

הוויכוחים ההיסטוריים הללו שמתחילים תמיד בשאלה "מי?" אינם מאפיינים לוחמים ואנשי סוכנות אמריקאים בלבד. במשך עשרות שנים לא נרגע הוויכוח בשאלה מי מאנשי צוות המוסד בבואנוס-איירס תפס במו ידיו את אדולף אייכמן. ארבעה לוחמים לפחות ראו עצמם זכאים לקרדיט הזה, אבל רק לפני מספר שבועות, בעיקר משום שתוחלת חייו הייתה ארוכה משל חבריו, טען רפי איתן ללא פקפוק ומי יחלוק עליו, כי הוא תפס את אייכמן. זה לא היה סוד גדול אלא עימות כמעט לגיטימי על קרדיט היסטורי. לפני 30 שנה נענו דן חמיצר וראובן פדהצור ז"ל לפנייתי ומצאו את האיש שהודה בפניהם כי היה השומר הישראלי שירה והרג את פורץ דרך בורמה קולונל דוד מרקוס. רוב הישראלים אינם יודעים עד היום עבור איזה משימות עוטר אהוד ברק בארבעה צל"שים חסויים. וכן הלאה. אבל כאשר מעט מאוד כסף ופרסום קשורים בתהיות הללו, נמוג הוויכוח אל ירכתי הוויטרינה. באמריקה קרדיט מוכח שווה מיליונים. 
 

                                                          ***
 

המתקפה התקשורתית, הממסדית וכעס חבריו הקרובים, מאיימת על אימות גרסת או'ניל וגורמת נזק קשה ליחידה שבמשך שנים רבות ומבצעים מוצלחים הצליחה לשמור על חשאיות. אחד הלוחמים טוען כי או'ניל לא זיהה את עצמו כהורג בעת התחקיר הראשוני בשדה התעופה באפגניסטן. או'ניל הכריז על עצמו כבעל האצבע הזריזה על ההדק בבר בווירג'ניה ביץ' החביב על ה-Seals, מלא אזרחים ואזרחיות במהלך שתיה כהלכתה. או'ניל היה המקור לכתבת מגזין אפית בירחון Esquire בשם Shooter שאותה כתב פיל ברונסטין, מי שהיה העורך הראשי של "הסן פרנסיסקו כרוניקל" ובעלה של שרון סטון. הכתבה שירתה במשך מספר חודשים כגרסה הדפיניטיבית למבצע באבוטבאד, אבל אחרי עדנה קצרה נערכה עליה התנפלות מטעם גורמים שונים שקרעה אותה לגזרים, תרתי משמע. לברונסטין אמר או'ניל שלא הזדהה בכתבה בשמו כי ירה במצחו של בן-לאדן שני כדורים והיה בטוח שהרג אותו משום שגולגלתו רוצצה. איש החוד שנאמני הצוות מייחסים לו את ההריגה משרת עדיין. הוא מתואר כטיפוס שקט שאינו חומד תהילה אבל אף אחד לא יודע מה יעשה כאשר ישתחרר. 

 

סיפור קשה אף יותר נגזר מהפטפטת המיוחסת לממשל אובמה. גם הוא נפתח בשאלה: האם צייר הממשל בהתנהלותו מטרות על גבם של אנשי צוות 6? ב-3 במאי, יומיים אחרי המבצע, במהלך אירוע בוושינגטון, גילה סגן הנשיא ג'ו ביידן את מה שאף סגן לא העז לומר לפניו. הוא חשף בפומבי את זהותו של צוות 6. זו הייתה הדלפה מטופשת ומסוכנת המאפיינת את פיו המתגלגל של ביידן, אבל השאלה בעינה: האם חשיפה כזאת הגבירה את תאוות הנקם של הטליבן וגי'הדיסטים אחרים לפגוע בצוות שהרג את המנהיג הנערץ. ה-Navy Seals הרגישו כי נשקפת להם סכנה גדולה. ב-6 באוגוסט 2011  נורה באר.פי.ג'י  מסוק צ'ינוק כבד וגדול באפגניסטן ועליו 30 לוחמים וביניהם 15 Seals. כל מי שהיו במסוק שהיה במשימת חילוץ נהרגו. המקרה מתויק כאובדן חיילים אמריקאים הרב ביותר באפגניסטן ביום אחד והמספר הגדול ביותר של Seals שנהרגו בקרב אחד. ההורים השכולים דורשים הקמתה של ועדת חקירה של הקונגרס לבדוק את נסיבות המקרה. הטענה הלגיטימית ביותר שלהם היא מדוע עלו למסוק שמונה לוחמים אפגניים ברגע האחרון? לדעת ההורים השכולים היו האפגנים יכולים להיות מתאבדים של הטליבן. אחת האמהות מספרת כי משפחתה קיבלה DVD ובו תיעוד של קבורת הבנים באפגניסטן. לזוועת ההורים הסתבר שאת הקבורה ניהל איש דת מוסלמי בערבית שממנה הצליחו להציל את המלים "כופרים" ו"מקומם בגיהנום". כמו כן נשמעת טענה תקיפה נגד שימוש במסוק הגדול, הכבד והלא מוגן שיצא למשימה ללא ליווי אווירי. המסוק נמצא בשירות מימי מלחמת וייטנאם וכבר אז היה מטרה קלה לכל אויב עם טיל כתף במעבה הג'ונגל. 

                                                         ***

שבועון נחשב נוסף שבחש בסיפור היה הניו יורקר היוקרתי בכתבה ארוכה ומרתקת מאת ניקולס שמידל בתחילת אוגוסט 2011. אביו של שמידל הוא גנרל בשירות פעיל בפנטגון. הניו יורקר הוא תמיד מטרה שמנה וחביבה וקרב האש הראשון שאליו נקלע היה אחרי שידור כתבה ב-CBS היוקרתית לא פחות, כאשר בין שני הסיפורים התגלו הבדלים עובדתיים משמעותיים. ההבדלים מתחילים באי-הסכמה לגבי כמה Seals השתתפו בפשיטה; ממשיכים לתיאור העובדתי למה שהתרחש בקומה השלישית; התנהלותם האנושית של החיילים כלפי הנשים שהיו בקומה וניסו לסוכך על בן-לאדן בגופן; טענות סותרות בשאלה האם האיש שהסתתר ממבקשי נפשו במשך כמעט עשר שנים היה לא חמוש ברגע הגורלי או שנשקו היה בהישג יד; בניו יורקר יש יורה אחד. ב-CBS שניים. המקור הבכיר של הניו יורקר היה ג'ון ברנן, היום ראש ה-CIA ואז יועץ הנשיא לטרור ובעל אינטרס מובהק לסדר לממשל סיפור נוח. שמידל לא הצליח לראיין אף אחד מהלוחמים שהשתתפו בפשיטה למרות שהשתדל לתת רושם שראיין. שמידל בחר לאמץ את התזה שללוחמים לא היה תרשים מדויק של המתחם, עובדה שהייתה שגויה בעליל.       
 

לגבי עובדה אחת אין שאלה בנסיבות מותו של אוסמה בן-לאדן. בשום תסריט שדובר בו ברצינות ושהיבטיו נשקלו, לא שאף אף אחד לתפוס את בן-לאדן חי ולהביא אותו למשפט באמריקה. זו אמירה דומה לזאת שהשתמש בה אברום שלום ז"ל כאשר הסביר את הנסיבות המטופשות שבהן נתן את ההוראה לחסל את שני המבלים שהורדו חיים מאוטובוס 300. שלום טען כי הייתה זאת הרשאה גורפת מיצחק שמיר באשר לגורלם למחבלים שהשתתפו בפיגוע מיקוח. שמיר טען שההוראה הייתה תקפה לגבי לבנון בלבד. בכל מקרה, לגבי עמדתו המוצהרת של ברק אובמה אין ספק. הוא קבע במלים מפורשות לפני המבצע שאם תהיה לבן-לאדן כוונה להיכנע "יהיה עליו להיות ערום כביום היוולדו ולשכב בידיים מורמות על האדמה". כמובן שאף אחד לא התכוון לתת לו זמן לאמץ את התנוחה שאולי הייתה מצילה את חייו.