הזהרנו מפני צונאמי מדיני כאשר מדינות בודדות באירופה החלו להניע את התהליך המדיני לקראת ההכרה דה יורה בהקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 67‘, וראש הממשלה ושריו מן הימין, בתוספת משמעותית של ח"כים מוכי הזיות, בזו לאזהרות. טענו שיחסים עכורים מאוד עם ארה"ב עלולים לגרום לנזקים כבדים ביותר לביטחון ישראל על ידי אימוץ העמדה האירופית על ידי האמריקאים. ושוב אותם סהרורים בזו, לגלגו והשמיצו, כדרכם בקודש. שרים ”אמיצים", הסבורים שניתן לתת גט כריתות לכל המדינות בעולם ולחיות על החרב בלבד, התייצבו בפני מצלמות הטלוויזיה ותקפו בצורה מבזה את כל ראשי המדינות והפקידים הבכירים שניסו לקדם הידברות עם הפלסטינים. הזהרנו מפני החשבון שיוגש לנו על מדיניות מטופשת זו, והנה החשבון הגיע.
הפרלמנט האירופי הצביע ברוב גדול מאוד, 498 בעד, 88 נגד, ו־111 נמנעים, בעד הכרה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית תוך מיצוי תהליך הידברות בין ישראל לבין הפלסטינים. מבחינת הממעיטים בהחלטת הפרלמנט האירופי, אין מדובר בצעד משמעותי ביותר אלא במשהו זניח, בלתי מחייב. ראוי לומר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: הערכתם של אותם פוליטיקאים גאים - אין בה כל חדש. שנית, ההחלטה של הפרלמנט האירופי משמעותית למדי משום שהיא מניעה דינמיקה מדינית הטומנת בחובה סכנה לביטחונה של ישראל. מי שמתעלם ממה שקרה, אינו ראוי להתייחסות רצינית.
אפשר לטעון עד בלי די שמדינות אירופה אנטישמיות, פרו-פלסטיניות, פרו־מוסלמיות, וכד‘. גם אם הכל נכון, אסור לישראל להפקיר את הזירה המדינית לגחמות של הפלסטינים ואחיהם המוסלמים. מה שממשלת ישראל הנוכחית עשתה היה הפקרות מוחלטת. כל מי שעיניו בראשו ואינו מודרך על ידי פסיכוזה מתקדמת, רואה היטב איך טבעת החנק הפלסטיני מתהדקת סביבנו. אין לטעון למוכנות של אבו מאזן להסדר שלום שיסיים את הסכסוך בינינו לבין הפלסטינים. וודאי הדברים אמורים שבעתיים לגבי חמאס וארגוני טרור אחרים הפועלים בעזה ובגדה. אהוד ברק, אהוד אולמרט, ציפי לבני וכד‘ יודעים שלהגיע לסוף הסכסוך זו מלאכה בלתי אפשרית. אלא שיש דרך ביניים כדי לתחזק יחסים עם מדינות העולם. יוזמה מדינית של נתניהו הייתה בוודאי מורידה את הלחץ מעל ישראל ולא מביאה עליה החלטה כה גרועה של הפרלמנט האירופי. אז אפשר לומר מהיום ועד מחר שזו החלטה שאין לה ”שיניים". מה שיקבע הוא העתיד הקרוב. עובדה היא שמצבה המדיני של ישראל כיום גרוע שבעתיים ממה שהיה לפני כמה שנים.
שימו לב לדברים הבאים: "מי שמבקש זכות וטו לא יכול בו זמנית להשתלח במזכיר המדינה". לא, אין אלה דברי שמאלני משוקץ, עוכר ישראל ובוגד, אלא דבריו של איש המחנה הלאומי שמילה אצלו זו מילה: ליברמן. הפעם הוא קיים את הבטחתו וכל מילה במשפט המצוטט לעיל חקוקה בסלע. נכון, עמדתו של ליברמן לגבי אירופה שונה, אפילו בוטה. על שר החוץ לזכור שישראל תלויה באירופה מבחינה כלכלית הרבה יותר מאשר בארה"ב. בוטות לא תשיג את מטרתה.
פניית הפלסטינים למועצת הביטחון היא דרמטית. גם אם לא תידון בקשתם עתה, היא תידון בינואר כאשר יהיה רוב, ככל הנראה, בעד ההצעה. אין לסמוך על כך שארה"ב תטיל וטו. גם אם כך יקרה, הדינמיקה המדינית עלולה להוביל לתוצאה הרת אסון לישראל. מותר להתלוצץ ברחוב רוטשילד בת"א, מותר להתחפש לנעבעך ולחלופין לשחק אותה רמבו יוצא סיירת מטכ"ל. הגימיקים לא יעבדו על העולם. על אזרחי ישראל לא להיות שאננים. ממשלת ישראל מובילה לאסון ולא ביטחון.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי