סיפור אהבה אורבני

ועכשיו היא כאן. החצאית הקצרה שלה מחמיאה לרגליה ומסתיימת במחוך שלתוכו נדחס חלק עליון לא רע בכלל. עם מעט משקל עודף מסביב למותניים, אבל לא משהו שהוא מצליח לראות אחרי הבירה השלישית, בטח לא דילברייקר. הוא בג׳ינס וטי־שירט, עם זיפי זקן של סופשבוע שעומדים בסתירה להופעה המוקפדת שלה שכוללת שיער בלונדיני הרבה יותר ממה שהתכוון הטבע ואיפור, לא מוגזם, שמדגיש את העיניים ומטשטש את השנים. היא שותה עוד כוס יין כדי להיות מעט יותר נועזת. מנהלת את הדייט, אבל חולמת כבר על זה שאחרי הרוביקון, זה שיוכיח שהוא מעוניין בה באמת - ולא רק כשהם קצת שיכורים על הבר.
 

הגענו לנשיקות - למרות האלכוהול, הוא ממוקד מטרה: בעוד היא שולחת את ידיה לעורפו, הוא מלטף את ירכיה, מתחיל מהישבן ומתקדם אל החלק הקדמי עד שהוא נעצר בשליש העליון של הירך הפנימית כעורך את גיסותיו בגבולות הגזרה שעליה יסתער עוד מעט, כשיהיו לבדם.
 

הגבר הזר שלצדם מציץ בהם מתוך הוודקה־טוניק שלו (מתי הוא עבר לוודקה, ועוד עם טוניק? מה קרה לכוס הוויסקי הקבועה?). הם לא עושים לו חשבון, אבל בסוף מבקשים אותו מהברמן וקמים בדיוק כשהיא מתחילה להאמין שאולי... וגם אם לא, אחרי שלוש כוסות יין כבר פחות אכפת לה. במבט הלהוט שבעיניו, ניתן לראות שהוא מקווה שזה ילך לדירה שלה: ככה יוכל להסתלק מעט אחרי. טוב, נו, לא מיד אחרי: הוא יציץ בשעון וישקיע חצי שעת חיבוק לפני שיתחיל לדבר, כאילו באקראי, על מה שמחכה לו מחר בעבודה - מקווה שהרמז ברור מספיק.
 

היא תציין לעצמה שהוא היה בסך הכל בסדר בשביל פעם ראשונה (ההתפעלות הווקאלית שלה הייתה מעט מוגזמת, כדי להחמיא לו, אבל לא מופרכת). עד שיגיע המסרון ממנו, אי שם בסביבות הצהריים, היא תדמיין כבר את הגרוע מכל: הוא חזר לאקסית שלו והיא לסצינה. עוד פעם להכיר, עוד פעם לצאת, עוד פעם לספור שניים־שלושה דייטים, עוד פעם לילה סביר בשביל פעם ראשונה, עוד פעם ההמתנה למסרון - כולה מסרון מחורבן שעליו נשענת עכשיו תקוותה לעתיד, שפעם נראה ברור כל כך: גבר, חבר, בית, שני ילדים.
 

בסתר לבה היא יודעת שמגיע לה משהו טוב יותר: בלונדינית (עם חיזוקים), חתיכה (את שני הקילוגרמים העודפים היא מענה בכל יום, אחרי העבודה, במכון הכושר), עם קריירה נאה שמאפשרת לה חיים עצמאיים בעיר הגדולה, משכילה, כיפית ו... מה נדפק בחשבון שלה עד כדי כך שהיא לא שמה לב שהבר מלא בנשים שעונות על אותן הגדרות בדיוק, רק צעירות ממנה בשבע שמונה שנים?

 

אם רק יתקשר, היא תתפשר. אם רק ישרדו את החורף, יעברו לגור ביחד: לא עם ברק בעיניים של בני 20 ומשהו, אבל עם רצון עז לשדרג כבר את דירות הרווקים שלהם.
 

על חתונה בלבן היא כבר ויתרה מזמן, ובינינו - מה כבר יכול להיות מרגש יותר מהרגע הקסום שבו תזרוק את הגלולות לפח?
 

אף אחד לא מבטיח לה שזה יצליח: אולי בסוף ייפרדו והיא תחזור להסתובב בעיר באותם מעגלים, וזה עוד מתוך ההנחה האופטימית שתיפטר בקלות מהעודפים שמשאירים שני הריונות בתוך שלוש שנים.
 

זה עלול להיות מתסכל כמעט באותה מידה, היא יודעת, אבל רק כמעט, כי לפחות מחוגי השעון הגדול שעל קיר חייה כבר לא יתקתקו חזק כל כך, משתיקים כל רחש אחר.