השחצנות של יאיר שמיר

חשבתי אז לעצמי: אל יתהלל חוגר כמפתח. איך הוא מרשה לעצמו להתבטא כך? האם המילה דמוקרטיה סותרת את המילה ענווה? האם לא ראוי, לפחות בהצהרות, להרכין את הראש בפני הבוחר?
 

כתבתי אף את הדברים כי הבוטות הרגיזה אותי. במקומות בעלי מסורת דמוקרטית נהוג להמתין לציבור, לשמוע אתפסיקתו בקלפיות. טוב, מסורת דמוקרטית וישראל ביתנו זו לבטח סתירה. העיר לי אז אדם בנוגע לכתיבתי.

"את טועה במה שכתבת על שמיר", אמר לי האיש, בן דורו של שמיר המכיר את עולם התעשיות הביטחוניות. שמיר, לשעבר יו״ר התעשייה האווירית ובנו של ראש הממשלה יצחק שמיר, ״הוא איש רציני, צנוע, ישר וחרוץ. הוא יהיה בצמרת המדינה״.
 

ובכן, איך מרגיש השר שמיר לגלות בבוקר דצמבר קר אחד שלא רק שחימם את כיסא שר החקלאות במשך זמן קצרצר, ולא ממש השאיר חותם על הרפתנים ומגדלי הפרחים, אלא גם שאנחנוניקח מהתקופה הזאת את זיכרון העלבון שהטיח בחקלאים המסורים של הנגב המערבי וגם את כך שמאחורי גבו, על פי החשדות, התנהלה יחידה של שחיתות ממוסדת? היה שווה למנף את שנות המוניטין הרב לתוך שנתיים למרגלותיה של האישה החזקה של המפלגה?

נכון למועד כתיבת שורות אלה, לא דבק בשמיר אף חשד ועל פי הפרסומים הוא לא ידע דבר והיה מופתע.
 

אבל כיוון ש״אין אנשים עם רקע כמו שלו בתחום הכלכלי״, כיצד הסכים שמיר שתוכתב לו זהות מנכ״ל משרדו, רמי כהן? האם מי שהעיד על עצמו בראיון המצוטט לעיל כ״לא חושב שיש הרבה אנשים עם יותר ניסיון ממני״, שם לב למינויים המעניינים בהתאחדות מגדלי הבקר? ״מי שמסכים לשכב עם בואשים שלא יבכה שהילדים שלו מסריחים״, כתב הסופר אתגר קרת בסיפור "געגועי לקיסינג׳ר".

יש עוד מיני ביטויים ספרותיים יפים לתיאור המצב. אפשר גם לשפוך קלישאות. אבל אולי אחכה לרגע שבו שמיר ייסוג לאחור, יודה שהתרברב ויסביר עם מי, למה ועל מה לעזאזל הוא דיבר כשאמר ״אנחנו ננצח במלחמה״, כי הציבור הישראלי כבר הפסיד. 

הכותבת היא בלוגרית פוליטית ובעלת "הפלוג" - בלוג פוליטי