ישראל מציגה: מסיבת סיום המחזור

חוץ מזה, 2015 יוצאת לדרך עם שפע בשורות צרכניות חיוביות. מדובר בפרי מאמץ עילאי שהשקיעו בנו הפוליטיקאים בהתמודדות ביוקר המחיה. קשה כמובן להתעלם מהעובדה שהתזמון הותאם לבחירות, בעוד חודשיים וחצי בדיוק.

אז איך מתחילה השנה הצרכנית החדשה מנקודת ראות הכיס? מקבץ דוגמאות. לחץ מאסיבי על רשות המסים הניב הפחתה של 10% בתעריפי המים. אגב, התעשיינים רשמו לעצמם השבוע נקודת זכות במאבק בתאגידים. בג"ץ נענה לפנייתם והחליט להקפיא את סמכותם של תאגידי המים לקנוס במיליוני שקלים מפעלים שהזרימו שפכים למערכות הביוב.

הפנייה נעשתה בעקבות קנסות של מיליונים שהוטלו על מפעלים כמו מחלבת טרה בתל אביב. גם רשות החשמל תרמה את חלקה, אלא שבניגוד לציפיות המוקדמות, תעריפי החשמל ירדו ב-11.1% בממוצע (לצרכן הרגיל ב-9.4%) ולא ב-15% כפי שלחצו הפוליטיקאים. ברגע האחרון הוחלט לדחות את ההחלטה ל-1 בפברואר. הקרדיט מגיע לסילבן שלום ולשר האוצר הקודם יאיר לפיד.

שר הבינוי אורי אריאל יכול לזקוף לזכותו יוזמה פיננסית ראויה המעודדת את זכאי משרד הבינוי למחזר משכנתאות (ללא קנס). אם מחצית הזכאים יטריחו את עצמם לבנק החיסכון, כפי שמעריכים בבנק ישראל, החיסכון יסתכם ב-250 מיליון שקל.

אורי אריאל. יוזמה פיננסית ראויה. צילום: רועי שרון, פלאש 90

אי אפשר להתעלם מכך שגם תזמון החקיקה בנושא שכר המינימום לא היה מקרי. הוא יועלה באפריל הקרוב (הפעימה הראשונה) מ-4,300 שקל ל-4,650 שקל. וגם המזל שיחק לטובתנו. צניחת מחירי הדלק גררה שלשום בחצות להוזלה של 63 אגורות לליטר. ליטר בנזין בשירות עצמי יורד ל־6.25 שקלים, 4 שקלים מתוכם מסי בלו ומע"מ. החיסכון לתדלוק במכל של 40 ליטר יסתכם ב־25 שקל, בערך 100 שקל בחודש.

אבל יש דברים שעליהם אפילו החרוצים שבפוליטיקאים אינם מסוגלים להתגבר, גם אם מדובר ביוקר המחיה, ואלה הרשויות המקומיות. תעריפי הארנונה יועלו ב-0.75%, אף שבעקבות המדדים השליליים הם אמורים היו לרדת. דיל פוליטי שנרקם בין השלטון המקומי למשרד הפנים עוד באמצע 2014 מנע את זה. עם כל הכבוד לאינטרס הציבורי, כוחן של הרשויות חזק בהרבה מאיתנו, מה גם שהם מיוצגים על ידי חיים ביבס, מקורבו של נתניהו. זה הוכח גם בניסיון הכושל להעביר חקיקה שתיטיב עם העסקים הקטנים דרך צמצום מועדי התשלומים לשוטף פלוס 30. התערבות ביבס הכשילה את המהלך.

דוח מבקר המדינה מהשבוע שחשף סדרת ליקויים ברשויות המקומיות, כולל סחבת בגביית חובות, מתן הנחות על פי מצב הרוח ובקשות חריגות להעלאת תעריפים, לא הזיז לאף אחד. אוריאל לין מאיגוד לשכות המסחר, דון קישוט של מלחמת הארנונות, ממשיך להילחם, אך ללא הועיל.

למי שעדיין לא הבין מדוע מגיע לנו כל הטוב הזה, כלשון הפרסומות של ויזה, ברור שאלה הבחירות. עד להנחת הפתק בקלפי שווה לנו להתענג על כל רגע של חיזור. הנגידה הזהירה שפתרונות של זבנג וגמרנו לבעיית יוקר המחיה לא יעבדו, אבל את מי זה מעניין עכשיו. הגזירות יגיעו רק לאחר הקמת הממשלה. העלאת מסים היא אחת האפשרויות הסבירות והמומלצות בבנק ישראל.

טועה מי שחושב שישראל כץ ישמש כשר האוצר בפועל עד לבחירות, כפי שטען השבוע בראיון ל"הכל דיבורים" ברשת ב'. לנעליים הגדולות נכנסת מהיום החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו. בהיעדר תקציב מאושר היא תשחרר למשרדי הממשלה מדי חודש את חלקם היחסי בהתאם לתקציב השנה הקודמת. האוצר נשאר עד לבחירות בידיים טובות, וחבל שזה לא יהיה כך גם אחריהן.

עבאדי־בויאנג'ו חרדה לקופה הציבורית כאילו מדובר בכספה הפרטי. לפני כשבועיים התקיימה ישיבה הנוגעת לעתיד הרכבת הקלה בתל אביב (נת"ע). ההנהלה, בראשות היו"ר אלכס ויז'ניצר (מגיבורי חקירת המשטרה בפרשת השוחד של בכירים בישראל ביתנו), החליטה להתקשר ללא מכרז עם חברת PB לעבודת ייעוץ במאות מיליוני שקלים. עבאדי־בויאנג'ו עצרה את ההתקשרות. הישיבה זומנה כדי לשכנעה לוותר, בנימוק שהרכבת הקלה היא פרויקט לאומי. הפגישה עלתה לטונים גבוהים והפכה את עבאדי־בויאנג'ו לילד הרע, אבל היא התעקשה.

עבאדי-בויאנג'ו. חרדה לקופה הציבורית. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

עכשיו, בעקבות פרשת השחיתות, כל עסקה של נת"ע תיבחן בשבע עיניים - גם אם הפרויקט יעוכב וניאלץ להתנייד עד השלמתו בעגלה עם סוסה.

עבאדי-בויאנג'ו, בשיתוף הממונה על התקציבים, תקבע בחודשים הקרובים למי לפתוח את הברז לצרכים חריגים. השבוע היו אלה בתי החולים במצוקה. בשבוע שעבר הייתה זו מערכת הביטחון. בקרוב יהיו אלה היצואנים: בימים הקרובים תובא לוועדת הכספים בקשה להגדלת מסגרת ערבויות המדינה ב־1.8 מיליארד שקל. מטרת האוצר היא להגדיל את המסגרת לממוצע המקובל במדינות ה-OECD העומדת כיום על 1.26% מהתוצר.

ב־2014 הוגדלה המסגרת ב־850 מיליון דולר. התוספת הצפויה תספק את צורכי התעשייה המשתמשת בערבויות כמנוף להגדלת היקפי הסחר ביבשת אסיה, במזרח אסיה ומדינות מרכז אמריקה.

זה היה השבוע של הרגולציה האקטיביסטית. לא עוד תקנה של רשות ניירות ערך. לא עוד הנחיה של הממונה על ההגבלים. לא עוד הוראת שעה של מנהל רשות המסים. השבוע נעצו הרגולטורים שיניים ובגדול.

זה התחיל עם החלטתו של דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים, לבטל את ההסדר עם חברות קידוחי הגז ולא להביאו לאישור בית הדין בעילה שמדובר "בהסדר כובל". המתח העצום בשבועות האחרונים הכריעו והוא נפל למשכב. בהמשך שיגר גילה מכתב תשובה חריף ביותר למנכ"לית משרד התשתיות, הציע חלופות לפתרון המשבר, חזר להיות מגן האינטרס הציבורי וזכה לחיבוק חם מהגופים החברתיים.

שלי יחימוביץ' עשתה לו עוול כשבכנס התנועה לאיכות השלטון טענה שכל הממונים לדורותיהם עובדים בחברות הגז. הקשר העתידי היחיד שלו לגז יעבור דרך הכיריים. הוא לא ישובץ בשום גוף עסקי. הוא גם לא ייענה להצעות מכחלון אלא פשוט יחזור לאקדמיה.

זה היה השבוע שבו מנהל רשות המסים משה אשר שב ומוכיח את עצמו כבחירה מצוינת. נזכיר, שטייניץ, בשם הגברת נתניהו, היה מעוניין במינוי משה טרי. אשר נלחם עד הסוף וזכה בתפקיד. בפרשת לקוחות הבנק השווייצרי UBS התברר גם שהשופט המחוזי משה גלעד ורעייתו מנהלים חשבון סודי. האחרים שביקרו פעם בשנה את חשבונם הסודי בבאנהוף שטרסה שבציריך משקשקים, ומעוניינים בהסדר "גילוי מרצון" מוקדם ככל האפשר.

בעקבות חקירת החשדות לשוחד של סימנס על ידי רשות ני"ע שיגר היו"ר שמואל האוזר מכתב לעובדים: "מחלקת החקירות ביצעה עבודה מורכבת במה שנראה כאחת מפרשיות השחיתות החמורות, הכוללות העברת שוחד במיליוני דולרים למנהלים בחברת החשמל בהווה ובעבר".

בקשת המעצרים לבכירים ובראשם יאשה חאין, המשנה למנכ"ל ומספר 2 בחברת החשמל, מביאה לשיא חקירה שהחלה לפני כעשור. החקירה החלה בחברה הבורסאית תעשיות רוגוזין בבעלות עזרא הראל, שקרקעותיה נרכשו מחברת החשמל במחירים מנופחים. משם התגלגלה החקירה לשוחד בסימנס ולעו"ד דן כהן (דירקטור לשעבר בחברת החשמל). השבוע הגיעו לבכירים נוספים בהנהלת חברת החשמל. אגב, במשק האנרגיה נפוצו בשנים האחרונות שמועות עקשניות על פרשה ענקית אחרת, חמורה בהרבה, הנוגעת לחברת החשמל, למשק הגז ולאנשי עסקים הקשורים לעולם האנרגיה. לא ברור אם המידע נחקר, ואם כן מה עלה בגורל החקירה.

רגולטור נוסף הזוכה לעדנה הוא המפקח על הבנקים, דוד זקן, שנדחף השבוע לבצע את יוזמת שר הבינוי אורי אריאל למחזור משודרג של משכנתאות לזכאים. זאת יוזמה צרכנית יפה, אבל עדיין לא חקירה. דומה שמאז פרשת דני דנקנר, יו"ר הפועלים לשעבר, שהוביל קודמו הדעתן רוני חזקיהו, לא יצאה מבית היוצר של המפקח שום חקירה. האם ייתכן שעניין היציבות, וזה באמת חשוב, גובר כמעט על כל שיקול אחר? אגב, ביומן הערב של גל"צ נשאל זקן על ידי יונה לייבזון מה חדש בפרשת בנק לאומי והעלמות המסים, ואיך יטפל בפרשה. המפקח אמר שהוא רואה בחומרה את התנהלות העניינים ושהעניין נבדק, אבל סירב למסור פרטים נוספים.

שלי יחימוביץ' ניצלה השבוע את מיטב יכולתה התקשורתית לחבוט ללא רחם בטייקוני הגז. היא כינתה את התנהלותם כחזירות לשמה ונתנה להבין שההתערבות האמריקאית בפרשה לטובתם מגיעה מסנטור שקיבל איזו תרומה.

ובכן, "הסנטור" האמריקאי הוא עמוס הוכשטיין, עוזר שר החוץ האמריקאי לנושאי אנרגיה. הוא נפגש בתחילת השבוע עם שר האנרגיה סילבן שלום כשהוא מלווה בבכירי שגרירות בישראל (לא השגריר עצמו). הוכשטיין ביקש להבין את ההתפתחויות בתחום רישיונות הגז וניסה לברר מדוע שונתה העמדה. האמריקאים הבהירו שמהלך כזה אינו מקובל ביחסים מסחריים נורמליים, ולדעת הבוס ג'ון קרי זה עלול להשפיע לרעה על שיתופי הפעולה האזוריים בתחום הגז (מצרים, ירדן והפלסטינים).

השר שלום הבהיר שבמשרד האנרגיה מביאים בחשבון את מכלול האינטרסים ובכלל זה את הצורך בעצמאות הרגולטור (הממונה על ההגבלים). הוא הבהיר שנתניהו מודע לבעיה ומעורב בה, וכי בכוונתו לשמור על איזון בין התחרות במשק הגז לעתיד אספקתו במחירים סבירים.

כך או אחרת, החלטת הממונה האיצה משמעותית את המגעים להתרת הפלונטר. המוביל בניסיונות אלה הוא יוג'ין קנדל, ראש המועצה הכלכלית שמונה מטעם נתניהו לגיבוש פתרון בתוך שבועיים. הוא משתף פעולה עם אנשי אגף התקציבים בראשות אודי אדירי, משרד האנרגיה, משרד המשפטים (אבי ליכט) ונציגי הממונה.

באמצע השבוע נפגש הממונה עם יצחק תשובה וגדעון תדמור מקבוצת דלק. השותפים האמריקאים מנובל אנרג'י נמנעים בשלב זה מהשתתפות במגעים. פרופ' גילה סבור שצריך לפצל את המאגרים כדי לעודד תחרות. את הפתרון הזה דוחים בקבוצת דלק על הסף, אבל מוכנים לספק פתרונות אחרים כמו הפרדה בין הייצור לשיווק במאגרים (כפי שהועלה בוועדת צמח).

הצדדים מדווחים על אנרגיות חיוביות המלוות בתחושת דחיפות למציאת פתרון לבעיה. הדיונים יימשכו גם בסוף השבוע, ובתחילת השבוע הבא ישמיע קנדל לראשונה את עמדתו. ההערכות הן שעד למועד השימוע ב־27־28 בינואר בהשתתפות האמריקאים, יימצא פתרון המוסכם על כל הצדדים. אף אחד אינו מוכן לגרור את המשבר לדיונים משפטיים אינסופיים. 

דירקטוריון אי.די.בי אמור היה להחליט אתמול אם לאמץ את תוכנית אדוארדו אלשטיין, מבעלי הקונצרן, לגיוס 800 מיליון שקל לשיפור מבנה הנזילות. תוכנית ההנפקה עוררה מהומה והקפיצה את השותף מוטי בן משה, שמתייחס אליה כאל פיגוע בבעלי המניות. בן משה הטיח השבוע האשמות חסרות תקדים בשותפו לשליטה וטען שהנפקה המתבצעת מהיום להיום היא "תרגיל" שנועד לדללו. מלחמה נוספת מתנהלת על עתיד הבעלות על כלל ביטוח.

מדובר בחברה בעלת פוטנציאל עסקי רב. לו הבעלים היו דוחפים לפני שנה להשלמת העסקה עם המשקיעים מסין, ייתכן שבעיות הנזילות של הקונצרן היו נדחות ואולי נפתרות. כרגע הפכה כלל ביטוח למוקד לקומבינות בין הבעלים, תוך שיתוף פעולה שבשתיקה מצד המפקחת על הביטוח.

לו הוויכוח בין הבעלים היה נותר בדלתיים סגורות, ניחא. ואולם מרגע שפרץ החוצה הוא מקרין לשלילה על הקבוצה. מדובר בין השאר בשופרסל, המחשבת מסלול מחדש בגישתה ליוקר המחיה, ובסלקום שיצאה השבוע עם תוכנית סלקום TV לשידורי טלוויזיה. באירוע ההשקה של סלקום נכח גם שולם לפידות, נציגו של אלשטיין. עמי אראל יו"ר סלקום היה מספיק פוליטיקלי קורקט כשהודה לבעלים על הגיבוי העסקי שהעניקו למהלך.

בכל מקרה, הפור נפל. השותפות בין אלשטיין לבין בן משה הגיעה השבוע לסוף דרכה. החבילה התפרקה ומה שנותר הוא שאלות העיתוי, מי ייקח איתו את כלל ביטוח ומי ימצמץ ראשון. את התשובות לכל אלה נקבל בשבועות הקרובים. עד סוף 2015 מבנה הבעלות באי.די.בי ישתנה.

מדוע השותפות בין אלשטיין לבן משה נכשלה? כי זה כמו ניסיון לערבב מים ושמן. תכונותיהם והאופי העסקי שלהם שונים לחלוטין. אלשטיין בעל אופי דרום אמריקאי וחם מזג, מול בן משה המתנהל כדג קר שהתנהלותו נותרה אניגמטית גם עבור שותפו. הדמיון היחיד ביניהם הוא ששניהם שומרי מסורת וחובשי כיפה.

ודבר קטן נוסף: לשניהם היה אינטרס משותף להדיח מאי.די.בי את נוחי דנקנר, לאחר שהבינו שלכל אחד בנפרד לא יהיה סיכוי נגדו. עכשיו הם יצטרכו לוודא שריקוד הטנגו ביניהם לא יהפוך למחול חרבות.

פרופ' מנואל טרכטנברג, מי שעמד בראש הוועדה לטיפול ביוקר המחיה שהוקמה בעקבות המחאה החברתית, הודיע שלשום על הצטרפותו למפלגת העבודה. ראשי המפלגה מסרו שפרופ' טרכטנברג יהיה מועמדם לשר האוצר. טוב לדעת שטרכטנברג חוזר בו ומסכים בכל זאת לשמש בתפקיד. אך אם כבר מדברים על מועמדים וירטואליים, אז אפילו ישראל כץ המשופשף עדיף עליו.

פרופסור טרכטנברג. רקד עד היום על כל החתונות. צילום: קובי קנטור

טרכטנברג רקד עד היום על כל החתונות. מאחורי הקלעים הוא שימש כיועצו של יאיר לפיד ובהמלצתו מונתה יעל אנדורן כמנכ"לית האוצר. כשנענה להצעת נתניהו ועמד בראש הוועדה, סייע בעצם לעמעם את המחאה ולהלבין את כישלונותיו האזרחיים של ראש הממשלה. ייתכן שעשה זאת בתקווה שבבוא היום נתניהו יגמול לו ואולי יבחר בו לתפקיד הנגיד. בסופו של דבר נתניהו אכזב, כרגיל.

היום מודה טרכטנברג בפה מלא במה שאמור היה לדעת מראש: ההמלצות לא יושמו, הממשלות נכשלו ולא פתרו את בעיות העוני. הצטרפותו לפוליטיקה הינה בבחינת פירעון חוב לאנשי המחאה.

אם העבודה תרכיב את הממשלה, כדאי לכולנו להתכונן להעלאת מסים. הפרופסור המכובד סבור שזאת הדרך הראויה לממן את טיפול הממשלה באתגרים החברתיים. רעייתו, ד"ר נדין טרכטנברג, מונתה לפני כשנה כמשנה לנגיד. אם וכאשר התרחיש האפסי שימונה כשר אוצר אכן יתרחש, היא עלולה לשלם את המחיר ולפרוש כדי להימנע מניגוד אינטרסים. מדוע דווקא היא צריכה לשלם את המחיר?

הערה נוספת לסיום: משה כחלון פתח השבוע בקמפיין לגיוס כספים למימון התמודדותו בבחירות ומיהר להבהיר שלא יגייס כסף מטייקונים. נכון שזה מתכתב יפה עם המיצוב שלו כמגן זכויות העשוקים. אך עד היום בילה כחלון את זמנו במרכז האקדמי נתניה בתכנון רפורמות תמורת 35 אלף שקל לחודש. חלק מהמימון הוזרם למרכז באמצעות יצחק תשובה. אם כחלון לא מחשיב את תשובה לטייקון, אז זו בשורה מרעישה ממש. אם גם חברו הטוב קובי מימון לא נחשב לטייקון, זו כבר רעידת אדמה.